בש"פ 4274/97 חטיב גהאד נ. מדינת ישראל

העורר, יליד 1977, מואשם בבית-המשפט המחוזי בנצרת בשורה של עבירות שימוש בסם מסוכן מסוג גראס וחשיש, הספקת גראס בכמויות קטנות לחבריו, ביניהם קטין לו מכר העורר גראס בכתשע הזדמנויות, וגניבת ציוד מתוך כלי רכב. סניגורו משיג על ההחלטה לעוצרו עד תום הליכי המשפט.

העבירות בהן מואשם העורר לפי כתב-האישום, שנעברו על-ידו בהיותו בן 19, אינן מספיקות כדי לעוצרו במעצר עד תום ההליכים - שמשמעותו היא החזקתו בין כותלי הכלא למשך חודשים ארוכים. זאת, גם אם מתחשבים בכך שבעבר יצא העורר ארבע פעמים מביתו בנצרת בשעות הערב, ובכך הפר תנאי שחרור שנקבע על-ידי בית-משפט השלום.

נראה לי כי ניתן על-ידי תנאי שחרור מתאים, המרחיק את העורר מסביבתו, להסיר את החשש כי יסתבך בפעילות פלילית, ובהיותו רחוק מביתו יקשה עליו גם להפרו. על-כל-פנים, העורר הועמד לדין בשל הפרת תנאי השחרור שנקבע על-ידי בית-המשפט השלום ואף נענש על-כך, ויש לקוות כי הפעם לא יסתכן בהפרת תנאי השחרור.

על-יסוד האמור לעיל אני מקבלת את הערר, מבטלת את החלטתו של בית-המשפט המחוזי, ומורה על שחרורו של העורר ממעצר בתנאים הבאים:

הישארות ב"מעצר-בית" מחוץ לעיר נצרת בפיקוח בעל הבית, במקום שיקבע להנחת דעת רשם בית-המשפט המחוזי בנצרת; הפקדה במזומן או בערבות בנקאית בסך 2,000 ש"ח; המצאת ערבות צד ג' להנחת דעתו של רשם בית-המשפט המחוזי בנצרת בסך 25,000 ש"ח. ניתן בזה צו לעיכוב יציאתו של העורר מן הארץ. על העורר, אם הוא מחזיק בדרכון, להפקידו במשטרה.

והיה והעורר לא יעמוד בתנאים אלה יוארך מעצרו עד למתן הערבויות המפורטות לעיל או עד תום הליכי המשפט, הכול לפי המוקדם.