בש"פ 4288/11 מדינת ישראל נ. כרים גזאונה

1 .

מונח לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 5.6.2011 במ"ת 34083-03-11 (כב' השופט

מ' דרורי ), בגדרו נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.

ביום 17.3.2011 הוגש נגד

המשיב ואחיו כתב אישום, המכיל תשעה אישומים, ומייחס להם עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת נכסים החשודים כגנובים, 38 עבירות זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, 46 עבירות שימוש במסמך מזוייף, 46 עבירות קבלת דבר במרמה ו-7 עבירות התחזות כאדם אחר. עוד מייחס כתב האישום למשיב עבירות של הלנה שלא כדין והעסקה שלא כדין.

כעולה מכתב האישום, שהה אחיו של המשיב שלא כדין בישראל משנת 2005, בעוד המשיב העסיקו בבית קפה ובעסק לשטיפת מכוניות שבבעלותו. ביום 3.3.2011 ערכה משטרת ישראל חיפוש בעסקים אלה, ומצאה, בין היתר, שקית סם מסוג הירואין במשקל כולל של 76.7485 גרם . השקית חולקה ל-96 אריזות. עוד נמצאו במהלך החיפוש פרטי רכוש רבים, חלקם גנובים, ובהם מספר תעודות זהות של אחרים, רשיונות נהיגה ורכב, כרטיסי אשראי, 30 מיכלי דיו למדפסות, 47 טלפונים סלולאריים ו-96 כרטיסי "סים". נטען בכתב האישום כי המשיב ואחיו רכשו טלפונים סלולאריים מחברות התקשורת השונות, באמצעות תעודות זהות מזוייפות שהוכנו על ידם.

במסגרת הדיון בהארכת מעצרו של המשיב, הוסכם כי יישלח הוא לעריכת תסקיר מעצר משלים, לאחר שתסקיר קודם בעניינו המליץ כי אין לשחררו לחלופה, נוכח ההמלצה לשחרר את אחיו לחלופה זהה. ביום 22.5.2011, לאחר שנתקבל תסקיר משלים הממליץ לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ולאחר שנחקרו הערבים המוצעים, הורה בית המשפט המחוזי על שחרור המשיב למעצר בית מלא בביתו של אח אחר באילת, תחת פיקוחם של האח מאילת ואשתו, ובתנאים של איזוק אלקטרוני וערבויות שונות. מכאן הערר שלפני.

3.

לטענת העוררת, לא היה מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר. נטען כי לא קיימת בהחלטת בית משפט קמא התייחסות לריבוי האישומים המיוחסים למשיב, לחומרת העבירות ולהתפרשות עבירת ההלנה וההעסקה של אח המשיב על פני מספר שנים. הוסף כי נמצאה בחזקת המשיב כמות גדולה של סמים קשים מסוג הרואין. הודגש כי על אף ההמלצה ה"חיובית" של שירות המבחן, הרי שזה אף הצביע על רמת הסיכון הנשקפת מהמשיב.

המשיב סומך על החלטת בית המשפט המחוזי. נטען כי החפצים החשודים כגנובים, כמו גם הסמים, נמצאו במקום הפתוח לציבור. הוסף כי משעה שמדובר בעסק לשטיפת מכוניות, הרי שהפריטים שנמצאו הינם פריטים ש"נשכחו בצד" לאחר ניקוי מכוניות של לקוחות. עוד נטען כי היעדר כל רקע פלילי בעבירות סמים מחזק את הגישה לפיה יש לשחרר את המשיב.

4.

כידוע, לצורך מעצרו של נאשם יש להצביע על שלושה אלה – קיומן של ראיות לכאורה, עילת מסוכנות והיעדר חלופה מתאימה. בענייננו, הצדדים אינם חלוקים לגבי קיומן של הראיות, אולם קיימת מחלוקת בנוגע לעוצמתן. יובהר כי החזקה פיזית של חפצים בשטחו של פלוני, יוצרת חזקה משפטית שהרכוש שייך לו. עם זאת, הרגישות בהחלטת מעצר עד לסיום ההליכים דורשת בחינה פרטנית של נסיבות המקרה, ולא הסתמכות על כלל – אף אם בכוחו לענות על הדרישה לקיומן של ראיות לכאורה.

כאן, נתפס הסם בבית הקפה שהמשיב הוא בעליו ומפעילו. כפי שהדגיש בא-כוח העוררת, על פי דו"ח התפיסה, נתפס הסם על דלפק בבית הקפה במדף גבוה. תגובתו הראשונה של המשיב הייתה שמדובר בחומר המשמש לתיבולו של אוכל. תמונה זו - מיקום תפיסת הסם ותגובת המשיב – מבססת את החזקה לפיה לכאורה שייך הסם למשיב בצורה קונקרטית. זאת ועוד, הסם היה מחולק לאריזות רבות, דבר המעיד לכאורה על כוונה לסחור או להפיץ את סם ההרואין.

האמור מצביע על קיומה של עילת מעצר. החזקת סם שלא לצריכה עצמית יוצרת חזקה סטטוטורית של מסוכנות. כאן, כאמור, מדובר בסם מסוג הרואין בכמות של כ- 77 גרם . כמות הסם וסוגו מצביעים לכאורה על מעורבותו של המשיב בסחר בסמים, וכנגזרת מלמדים על מסוכנותו. רוצה לומר – העבירות הנוספות המיוחסות למשיב מחזקות את בקשת המדינה בכלל ואת עילות המעצר בפרט, אף אם נתמקד בעבירת הסמים. הלה נהנה מחזקת החפות, אך ראיות לכאורה יש בנמצא כנדרש.

עדיין יש לבחון קיומה של חלופה. בית המשפט המחוזי ציין כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר בעבירות סמים, ובמיוחד כאשר תסקיר המעצר הינו חיובי. אולם, הייתי מבהיר כי עבירות הסמים אינן עומדות כולן על מדרג אחד. בל נשכח שהחזקת סם מסוג הרואין בכמות של מעל ל- 0.3 גרם יוצרת חזקה שהסם אינו לשימוש עצמי. כאן, אין המדובר במקרה גבולי, אלא בכמות של פי 250 מעל הכמות היוצרת חזקה, כאשר הסם אף מחולק ל-96 אריזות. לא מצאתי נתון פרטני שביכולתו להחריג את המקרה מהכללים שהובאו. היפוכו של דבר. באישומים 3-9 בכתב האישום מוזכרים כארבעים מקרים שהוכחו לכאורה בעבירות זיוף, שימוש במסמך מזוייף, קבלת דבר במרמה והתחזות כאחר, ועניינם כדלקמן: המשיב ואחיו נהגו לרכוש מכשירים סלולאריים באמצעות תעודות זהות מזויפות, אותן הכינו בעצמם והשתמשו בהן על מנת להתחזות לאחר. השניים היו מציגים עצמם כאותם אחרים, תוך שהם חותמים בשמם וממלאים פרטי חשבונות בנק שאינם אמיתיים. באשר לקצין המבחן, אף הוא התרשם – "כי לכרים דפוסי התנהגות בעיתיים ומניפולטיביים... ההערכה שלנו כי מדובר במקרה עם רמת סיכון בינונית". העולה מן המקובץ, שאין בחלופה, אף אם המדובר במפקחים נורמטיביים, להשיג את מטרות המעצר.

עניין אחרון. בתחילת הדיון העליתי את האפשרות שההחלטה בנדון תעוכב עד למתן החלטה בערר שהגישה המדינה נגד אח המשיב שאף הוא שוחרר. הסניגור טען כי הוא מעוניין לקבל החלטה בבקשה דנא, ללא קשר להחלטה שתינתן לגבי האח. ניתן להבין עמדה זו – שהרי הערר הוגש על ידי המדינה ולא על ידי הסניגור. עם זאת, ומבלי להביע עמדה, הנני קובע שהיה ואח המשיב ימשיך להיות משוחרר – לאמור, ערר המדינה בעניינו יידחה -

יהא רשאי הסניגור להגיש בקשה לעיון חוזר על בסיס זה.

5.

הערר מתקבל כמפורט לעיל. המשיב ייעצר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו.