בש"פ 3938/11 מדינת ישראל נ. עבד גזאונה

1.

בפניי ערר המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' דרורי ), מתאריך 22.5.2011, בגדרו נדחתה בקשת המדינה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו והוא שוחרר למעצר בתנאים.

להלן אביא הנתונים הרלוונטיים למכלול שבפני.

2.

כנגד המשיב ואחיו (להלן: האח ) הוגש בתאריך 17.3.2011, כתב אישום המונה תשעה אישומים ומייחס למשיב עבירות של שהייה בישראל שלא כדין וכן לו ולאחיו גם יחד עבירות של החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית, החזקת נכסים החשודים כגנובים, 38 עבירות זיוף בכוונה לקבל באמצעותו דבר, 46 עבירות שימוש במסמך מזויף, 46 עבירות קבלת דבר במרמה ו-7 עבירות התחזות כאדם אחר. עוד יחס כתב האישום לאח עבירות של הלנה שלא כדין והעסקה שלא כדין.

לפי עובדות כתב האישום, בבעלות האח בית קפה ועסק לשטיפת מכוניות (להלן: בתי העסק ), בהם עבד המשיב – בלא אישורי כניסה או שהייה בישראל משך שש שנים עובר לכתב האישום. על פי הנטען בכתב האישום המשיב ואחיו החזיקו בבית הקפה סם מסוכן מסוג הירואין במשקל כולל של 76.7485 גרם , כאשר הוא מחולק ל-96 אריזות שנמצאו בשקית אחת. באותו מועד החזיקו המשיב ואחיו בבתי העסק פרטי רכוש רבים, חלקם גנובים ובהם: מספר תעודות זהות של אחרים, רשיונות נהיגה ורכב, כרטיסי אשראי ומסמכים נוספים של אחרים, 30 מיכלי דיו למדפסות, 47 טלפונים סלולאריים וכרטיסי "סים". עוד נטען בכתב האישום כי סמוך לתאריך 22.4.2009 החליטו המשיב ואחיו לרכוש מכשירי טלפון ניידים מחברות סלולאר שונות על ידי הכנה ושימוש בשבע תעודות זהות מזויפות. המשיב ואחיו התחזו בפני נציגי חברות הסלולאר לאחרים, מסרו פרטי חשבונות בנק כוזבים וקיבלו כך במרמה עשרות מכשירי טלפון סלולאריים.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר המשיב ואחיו עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. באי-כוחם הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, וטענו שעוצמתן נמוכה, אך ביקשו לפרט טיעון זה בשלב מאוחר יותר לכשתידון שאלת השחרור לחלופת מעצר. כמו כן ביקשו באי-כוחם הכנת תסקירי מעצר. העוררת התנגדה לקבלת תסקירי מעצר עד לבירור נושא הראיות לכאורה. בית המשפט הורה על קבלת תסקירי מעצר בעניינם של הנאשמים, מבלי לערוך דיון בשאלת עוצמת הראיות.

4.

בתאריך 19.5.2011 הוגש תסקיר מעצר אודות המשיב. בתסקיר ציין שירות המבחן כי המשיב מבטא שאיפות לניהול אורח חיים תקין, אולם סובל מחסכים שונים ונתון במצוקה נוכח אי קבלת תעודת זהות ישראלית, שמשליכה על יכולתו לנהל אורח חיים שגרתי. על רקע של חוסר שיתוף פעולה – התקשה שירות המבחן לאבחן את המשיב לעומק וקבע כי רמת מסוכנותו בינונית. יחד עם זאת המליץ שירות המבחן על שחרור המשיב לחלופת מעצר, בפיקוח משפחתו בהתבסס על: גילו, העובדה שזהו מעצרו הראשון וכן התרשמות חיובית מהחלופה המוצעת.

5.

לאחר חקירת הערבים ושמיעת טיעוני הצדדים, החליט בית המשפט המחוזי, בתאריך 22.5.2011, על שחרור המשיב לחלופת המעצר שהוצעה, זאת על אף שהמדובר בעבירות סמים חמורות ונימק זאת בתסקיר החיובי ובנסיבות המקרה. בקשת המדינה לעכב את ביצוע השחרור לחלופה לצרכי הגשת ערר התקבלה ומיד בסמוך לאחר מכן הגישה העוררת את הערר שבפני על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד. בתאריך 24.5.2011 הארכתי את מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת בערר.

עתה נסקור בקצרה את טיעוני הצדדים.

6.

לטענת העוררת, שגה בית המשפט הנכבד כשהורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר וזאת על בסיס הנמקה צרה ומצומצמת שעניינה: גילו הצעיר, העובדה שמדובר במעצר ראשון שלו והמלצות התסקיר בעניינו. לטענת העוררת בית המשפט המחוזי לא נתן דעתו לריבוי האישומים כלפי המשיב, לחומרת העבירות והתפרסותן על פני שנים. נתונים אלה, לדעת העוררת, מצביעים על כך שחרף גילו הצעיר ניהל המשיב אורח חיים שאינו נורמטיבי. עוד טענה העוררת כי העובדה שהסם שנמצא במקום היה מיועד להפצה או לסחר היא בעלת משמעות רבה לעניין חלופת המעצר, שכן עבירת סמים ניתנת לביצוע גם ממקום "מעצר הבית" ועל כן חלופה שכזו לא מהווה מענה הולם לסכנה הנשקפת ממי שביצע עבירות סמים, דוגמת אלה בהן מואשם המשיב. עוד גורסת העוררת כי טעה בית המשפט בכך שנתן משקל מכריע לתסקיר המבחן, שנעדר התייחסות של המשיב להסתבכותו לכאורה בפלילים. לבסוף נטען כי שגה בית המשפט בכך שלא שקל את העובדה שהמשיב מעורב לכאורה גם בעבירות מרמה בהיקף רחב וכי בהחלטה, מושא הערר, לא באה התייחסות לעילת המעצר הנוגעת לחשש הימלטות מן הדין, על רקע היותו תושב שטחים.

7.

בא כוח המשיב סומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי הנכבד ומציין כי למרשו אין עבר פלילי וכי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן החיובית בעניינו. לפיכך יש מקום לשחררו בתנאים שקבע בית המשפט המחוזי, לאחר שזה בחן את הערבים. בא-כוחו של המשיב מוסיף כי עובדת היותו תושב שטחים אינה מספיקה על מנת להשאירו במעצר ומעגן זאת בפסיקה.

8.

לאחר שעיינתי בערר ובצרופותיו, שמעתי את טיעוני הצדדים ובדקתי את מכלול החומר הרלבנטי – הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. אציין בתמציתיות את הטעמים שהובילוני למסקנה זו.

9.

המשיב מואשם בעבירות חמורות, בהן החזקת סמים שלא לשימוש עצמי, בכמות משמעותית. כלל ידוע הוא כי בעבירות אלה – ככלל אין מקום לשחרור לחלופת מעצר וזאת נוכח הסיכון הרב הטמון לציבור וכן הקושי למנוע המשך העיסוק בכך, גם בעת "מעצר הבית". (עיינו: בש"פ 2970/08 קזמאר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.4.2008); בש"פ 2746/11 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 11.5.2011);

בש"פ 3740/11 אכרם אל עלאיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.5.2011)). במקרה שבפניי נמצא הסם כשהוא מחולק לעשרות אריזות, דבר המצביע לכאורה על הכוונה להפיצו או לסחור בו ומבטא את המסוכנות הנטענת.

10.

אף שהחלופה שהוצעה על ידי המשיב נמצאה כחיובית על ידי שירות המבחן יש לזכור כי המשיב ואחיו מואשמים גם בעבירות גניבה וזיוף מסמכים ושימוש בהם בפועל, כאשר המשיב מואשם בשהייה בלתי חוקית בישראל משך שנים. כל אלה אכן מעידים, בהצטברותם, על קושי ליתן במשיב את האמון הנדרש לצורך שחרורו לחלופת מעצר. בהקשר זה אוסיף כי עיון בתסקיר המעצר מלמד שרמת המסוכנות של המשיב מוגדרת כבינונית.

זה המקום גם להעיר כי חברי השופט נ' הנדל ראה להחליט בצורה דומה ב-בש"פ 4288/11 אף לגבי האח, בשים לב לכלל הנסיבות ובהינתן כמות הסם שנתפסה וחומרתן לכאורה של העבירות.

11.

בהצטברות הטעמים הנ"ל – דין ערר המדינה להתקבל . המשיב יישאר איפוא במעצר עד תום ההליכים בעניינו.