בש"פ 6826/11 דן פסחוב נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב ) שהורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

1.

נגד העורר ושלושה נוספים (להלן: הנאשמים ) הוגש כתב אישום שבו מיוחסות להם עבירות של ניסיון להחזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית שלא כדין וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. לפי פרטי כתב האישום, הנאשמים ניסו לקנות משוטר – שהתחזה לבלדר סמים – מעל שני קילוגרם של סם מסוכן מסוג קוקאין, ולאחר שקיבלו ממנו חבילת דמה עזבו את מקום המפגש בנסיעה מהירה ברכבם. לאחר ששוטר נוסף ירה אל הרכב מספר יריות, ניסו הנאשמים להימלט תוך נהיגה פראית ברחובות ירושלים, כשניידות משטרה דולקות בעקבותיהם. בשלב כלשהו, השליכו הנאשמים את החבילה מחלון הרכב, ונעצרו על-ידי השוטרים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את הנאשמים עד תום ההליכים נגדם. הנאשמים הסכימו לקיומן של ראיות לכאורה, וכן לקיומה של עילת מעצר. הנאשם 1 נעצר עד תום ההליכים בהסכמתו, בעוד שהעורר ואחיו – הנאשם 3 (להלן: האח ) – נשלחו להכנת תסקיר מעצר בעניינם. הנאשם 4 שוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא, על רקע החלק הפחות שנטל לכאורה במעשים נושא כתב האישום, וכן על רקע נסיבות אישיות ובריאותיות. תסקיר המעצר בעניינו של העורר שלפנינו כלל המלצה בדבר שחרורו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא בבית הוריו, בפיקוח רצוף ובתוספת איזוק אלקטרוני. בגוף התסקיר, עמד שירות המבחן על הקשיים הרגשיים שמהם סובל העורר, העומדים בבסיס אורח חיים עברייני, לרבות שימוש בסמים. שירות המבחן התרשם לחיוב מהמפקחים שהוצעו על-ידי העורר, והעריך כי הם מסוכלים להציב לו גבולות ולפקח עליו בצורה אפקטיבית.

3.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו, אך הסכים לשחרר את אחיו לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. בית המשפט קבע כי לא ניתן לתת אמון בעורר, על רקע עברו הפלילי והתנהגותו העבריינית כפי שעולה מתסקיר המעצר בעניינו. לעומת זאת, בית המשפט מצא לתת אמון באח, ולשחררו לחלופת מעצר כאמור, על רקע היעדר עבר פלילי ותסקיר חיובי.

מכאן הערר שלפניי.

4.

העורר טוען כי ההבחנה שערך בית המשפט קמא בינו לבין אחיו והנאשם 4 – ששוחררו לחלופת מעצר – אינה עולה בקנה אחד עם עובדות כתב האישום, ועומדת בסתירה להמלצות שירות המבחן. לדבריו, החלק שנטלו הנאשמים האחרים באירוע נושא כתב אישום אינו נופל מחלקו הוא, ואף עולה עליו. כמו-כן, הוא מלין על כך שבית המשפט לא נתן משקל מספיק להמלצת שירות המבחן לשחררו לחלופת מעצר.

5.

המדינה סומכת ידיה על החלטת בית המשפט קמא בעניינו של העורר. לדבריה, חלקו של העורר במעשים נושא כתב האישום הוא משמעותי ומרכזי, שכן הוא זה שביצע את עסקת המכר בפועל – קיבל לידיו את החבילה ומסר לשוטר הסמוי את התשלום. המדינה מוסיפה כי קיים בסיס רלוונטי להבחנה בין העורר לבין האחרים, על רקע היעדר עבר פלילי של אחיו, ונסיבות אישיות ובריאותיות של הנאשם 4.

6.

דין הערר להידחות. לא מצאתי כי יש ממש בטענת ההפליה של העורר. לפי עובדות כתב האישום, החלק שנטל העורר בעבירת הסם הינו מרכזי, ולמצער, אינו נופל מזה של הנאשמים 3 ו-4 ששוחררו למעצר בית. כמו-כן, לא ניתן לגזור גזירה שווה מההחלטות בעניינם של הנאשמים 3 ו-4, לעניינו של העורר כאן, שכן נסיבותיהם האישיות שונות בתכלית. הנאשם 3 נעדר עבר פלילי, ומנהל אורח חיים נורמטיבי, בעוד שהעורר שלפנינו הורשע מספר פעמים בעבירות סמים, ומנהל – לפי תסקיר המעצר – אורח חיים שולי ועברייני. נסיבותיו האישיות והבריאותיות של הנאשם 4, תומכות אף הן בהבחנה בין עניינו לבין עניין העורר שלפנינו. אשר לטענותיו של העורר בדבר ההתעלמות מהמלצת תסקיר המעצר לשחררו לחלופת מעצר – יש לזכור בית המשפט אינו מחויב באימוץ המלצותיו של שירות המבחן. כידוע, תסקיר המעצר, על אף חשיבותו המרובה, הוא אך אמצעי וכלי עזר לשם קבלת מידע רלוונטי עובר לקבלת ההחלטה, והוא אינו כובל את שיקול דעתו של בית המשפט (ראו: בש"פ 3940/11 מדינת ישראל נ' בוקובזה (לא פורסם, 25.5.2011)). כלל ידוע הוא כי בעבירות הקשורות לסחר בסמים, אין מקום – ככלל – לשחרור לחלופת מעצר וזאת נוכח הסיכון הרב הטמון לציבור וכן הקושי למנוע המשך העיסוק בכך, גם בעת "מעצר הבית" (ראו: בש"פ 3938/11 מדינת ישראל נ' גזאונה פסקה 9 וההפניות שם (לא פורסם, 26.6.2011)). ההתייחסות בתסקיר למאפייניו האישיותיים של העורר ועברו הפלילי המכביד, מקשים לתת בעורר את האמון הנדרש לשם שחרור לחלופת מעצר בנסיבות אלה.

אשר על כן, הערר נדחה.