בש"פ 7330/11 כהן דניאל נ. מדינת ישראל

1.

לפני בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט א' פרקש ), אשר קיבל את הערר שהגישה המשיבה על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כבוד השופט ר' שמיע ), והורה על הותרת המבקשים במעצר עד להגשת תסקיר מעצר בעניינם.

2.

המבקשים 1 ו-2 הם אחים. כנגד המבקש 1 הוגש כתב אישום הנושא שלושה אישומים המייחסים לו עבירות של סחר בסמים ושלושה אישומים המייחסים לו עבירות של תיווך בסחר בסמים. כנגד המבקש 2 הוגש כתב אישום הנושא שלושה אישומים המייחסים לו עבירות של סחר בסמים ואישום נוסף המייחס לו עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את שני המבקשים עד תום ההליכים. בית משפט השלום קבע כי בנסיבות המקרה רמת המסוכנות של המבקשים ניתנת לאיון בחלופת מעצר, ואין כל צורך – כך נקבע – לדרוש בעניין זה תסקיר מעצר משירות המבחן. על כן, הורה בית המשפט על שחרורם של המשיבים למעצר בית מלא בשכונת רמת אשכול בירושלים, בהשגחת מפקחים ותחת איזוק אלקטורני. בית משפט השלום התנה את השחרור בהפקדה כספית של 10,000 ש"ח לכל אחד מהמבקשים וכן בערבות צד ג' של 10,000 ש"ח לכל אחד מהמבקשים.

על ההחלטה שלעיל הגישה המשיבה ערר לבית המשפט המחוזי. זה קיבל את הערר, בקובעו כי מסוכנותם של המבקשים אינה מאפשרת לשחררם למעצר בית, ללא קבלת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן. לפיכך, הורה בית המשפט המחוזי לשירות המבחן להכין תסקיר מעצר בעניינם של המבקשים עד ליום 1.11.2011. לאחר הגשת התסקיר – כך נקבע – יתקיים בבית משפט השלום דיון נוסף בשאלה אם ניתן לאפשר בנסיבות העניין חלופת מעצר; אולם עד לשלב זה, נקבע כי יש להותיר את המבקשים במעצר.

4.

על החלטתו של בית המשפט המחוזי, מוגשת בקשת רשות הערר שלפני. במסגרת הבקשה מדגישים המבקשים את גילם הצעיר (19 שנים), את עברם הנקי, את תנאי השחרור המחמירים שהושתו עליהם בבית משפט השלום ואת כמויות הסמים ה"קטנות" יחסית הכלולות באישומים המיוחסים להם בכתב האישום. עוד טוענים המבקשים כי חשוד נוסף שנעצר ביחד עמם שוחרר זה מכבר, וכי איש מודיעין של המשטרה הבטיח לאחד המבקשים כי אם ימסור לו את שמו של הספק, הדבר יסייעו לשחררו למעצר בית. לבסוף, מדגישים המבקשים כי בית המשפט המחוזי החליף את שיקול דעתו של בית משפט השלום בשיקול הדעת שלו, תוך שהוא חורג מתפקידו כערכאת ערר, וכי נאשמים רבים שוחררו לחלופת מעצר בתיקים קשים יותר.

5.

דין בקשת רשות הערר להידחות. במסגרת הבקשה עותרים המבקשים לקיומו של ערר שני, ולמעשה דיון בגלגול שלישי , בהחלטה שניתנה בעניינם. דיון מסוג זה – ועל כך אין חולק – יש להתיר רק בנסיבות חריגות. אופיין של הנסיבות החריגות טרם התברר עד תום בפסיקה. יש הסבורים כי לעניין זה יש להחיל את המבחנים שנקבעו בפרשת חניון חיפה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה)

בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)), ואילו אחרים סבורים כי לעניין זה יש להחיל מבחנים גמישים יותר (לסקירת הגישות השונות שהובעו בפסיקה, ראו: בש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת

ישראל (לא פורסם, 8.8.2011)). כשלעצמי, נוטה אני לגישה השנייה, הגמישה יותר; אולם אין אני נדרש להכריע בכך במקרה דנן, באשר לא מתקיימות בו כל נסיבות חריגות, בין אם מן ההיבט הכללי והציבורי (על-פי הלכת חניון חיפה ) ובין אם מכל היבט אחר.

יתר על כן, גם לגוף העניין, איני מוצא לנכון להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. כזכור, בית המשפט המחוזי לא הורה על מעצרם של המבקשים עד תום ההליכים, כי אם על מעצרם עד להגשת תסקיר מעצר מטעם שירות המבחן, אשר יוגש לכל המאוחר ביום 1.11.2011. עם הגשת התסקיר, יוחזר התיק – כך נקבע – לבית משפט השלום, אשר יוכל לשקול שוב את האפשרות לשחרר את המבקשים לחלופת מעצר. נוכח קיומה של חזקת המסוכנות הסטטוטורית הנוגעת לעבירות סמים (סעיף 21(א)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996), ונוכח קביעותו החד-משמעית של בית משפט זה, אשר לפיה יש לשחרר את הנאשמים בעבירות סמים לחלופת מעצר רק במקרים נדירים ביותר (ראו למשל: בש"פ 5418/11 אזולאי נ' מדינת ישראל , פס' 7 (לא פורסם, 25.7.2011), והפסיקה הנזכרת שם; בש"פ 3938/11 מדינת ישראל נ' גזאונה , פס' 9 (לא פורסם, 26.6.2011), והפסיקה הנזכרת שם), לא מצאתי כל טעם המצדיק את התערבותו של בית משפט זה, כערכאת ערר שנייה.

אשר על כן, כאמור, הבקשה נדחית.