פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4318/07 -
א'
בפני:
כבוד השופט י' אלון
העורר:
אלכסיי גופמן
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט בבאר שבע בתיק ב"ש 20759/07
שניתנה ביום 30.4.07 על ידי כבוד השופט י' צלקובניק
תאריך הישיבה:
י"א בסיון התשס"ז (28.5.07)
בשם העורר:
עו"ד נועם בונדר
בשם המשיבה:
עו"ד יעל שרף
החלטה
1.
העורר עומד לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות סחיטה באיומים, סחיטה בכוח, איומים והפרת הוראה חוקית. על פי הנטען בכתב האישון, סחט העורר באיומים ובכוח מאמו הנכה סכום של 200 ש"ח והוסיף ואיים עליה ועל סבתו כי יפגע בהן ויהרוג אותן. מעשים נטענים אלה בוצעו על ידו בבית אמו באופקים, שעה שאמור היה להמצא במעצר בית בבאר שבע, זאת בגידרם של תנאי שחרור בערובה בהם שוחרר במהלך חקירה קודמת. כמו כן, מואשם הוא באישום נוסף בהחזקת סכין שלא כדין.
במהלך פרשת התביעה העידו אמו של העורר וסבתו. לאחר שנשמעה עדות האם, ומתוך דברים שנאמרו באותה עדות, פנה בא כוח העורר לבית המשפט קמא בבקשה שכותרתה כדלהלן:
"בקשה לעיון בחומר הראיות לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי/ בקשה להסרת חיסיון לפי סעיפים 49 ו-50 לפקודת הראיות/ בקשה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי".
בגופה של אותה בקשה ביקש בא כוח העורר את בית המשפט "לצוות על המשיבה לאפשר למבקש לעיין ולהעתיק את התיק הרפואי של המשיבה 2, המתעד את מצב בריאותה במהלך השנה וחצי האחרונות, וזאת בהיותו חלק מהראיות". לחילופין, ביקש העורר כי בקשתו זו תובא "בגדרי בקשה להסרת חיסיון רופא", ולחילופי חלופין "יתבקש בית המשפט להמציא המסמכים הנ"ל בהתאם לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי".
לטענתו, לאחר שנשמעה עדותה של האם, התברר מתוך תעודה רפואית שהוגשה לבית המשפט (ביום 28.2.07), כי היא מאושפזת ומצבה מתאפיין במצבי בלבול. על כן, כך טענתו, יש להעמיד לעיונו החומר הרפואי המבוקש, שכן יתכן ומתוכו יעלו ספקות לגבי תוכן ותוקף עדותה של האם במשפטו.
2.
בתגובה בכתב שהגישה המדינה לאותה הבקשה, נתבקשה דחיית הבקשה על הסף מחמת "דרכי החילופין" השונות המועלות בה. שכן, בקשה לגילוי ראיה לפי סעיף 74 לחסד"פ לא תידון- דרך כלל – בפני המותב הדן בתיק לגופו, כקבוע בסעיף 74(ג). בקשה להסרת חיסיון רפואי דורשת מסגרת דיונית אחרת, ובראש וראשונה שמיעת עמדת המטופל שאת החיסיון בעניינו מבקשים להסיר. בקשה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחסד"פ גם היא עניין לסדר דין ובחינה שונים.
לגופה של בקשה, טענה המדינה בתגובתה הנ"ל לבית המשפט קמא כי אין יסוד לבקשת העיון בחומר הרפואי המבוקש.
ביום 30.4.07 החליט בית המשפט קמא – מבלי לקיים דיון בבקשה – כדלהלן:
"בקשת ההגנה לעיון בתיק הרפואי הנוגע לעדת התביעה – נדחית.
נימוקים במסגרת הכרעת הדין".
בפני ערר שהגיש העורר כנגד אותה החלטה, שכותרתו "הודעת ערר בהתאם לסעיף 74(ה) לחסד"פ". לטענת העורר, החלטת בית המשפט קמא ניתנה מבלי שנתקיים בה דיון במעמד הצדדים כמצוות סעיף 126 לחוק.
העורר מוסיף וטוען כי ההחלטה חסרת נימוקים, וכי מתוך המפורט בבקשתו עולה כי אכן המדובר ב"חומר חקירה" אשר על התביעה להעמיד לעיונו – כמובן הדברים בסעיף 74(א).
3.
החלטת בית המשפט קמא – המצוטטת לעיל במלואה – אינה מגלה על פניה בגדרו של איזה הליך ביניים היא ניתנה, שכן העורר בחר בדרך הלא ברורה והלא ראויה של בקשת ביניים בשלוש חלופות דיוניות שונות מן היסוד. היה וההחלטה עניינה בגדר סמכותו של בית המשפט קמא להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק, הרי שהמדובר בהחלטת ביניים בהליך פלילי שאינה ניתנת – בתור שכזו – לתקיפה ערעורית או עררית. שלב הערעור לא יבוא אלא לאחר מתן פסק הדין. הוא הדין אם אותה החלטה עניינה בהליכי בקשה להסרת חיסיון רפואי לפי סעיף 49 לפקודת הראיות. ואכן, בא כוח העורר מכתיר ומייחד עררו זה כ"ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק" – וככזה בלבד. שכן, החלטת הערכאה הדיונית על פי סעיף 74 לחוק נתונה על פי ס"ק 74(ה) לביקורת עררית, על אף היותה החלטת ביניים בהליך פלילי.
דא עקא, מתוך קיצורה המופלג של ההחלטה נשוא הערר והעדר כל נימוק, לא ניתן לרדת לחיקרה ולקבוע האמנם המדובר בהחלטה הדוחה בקשה לגילוי חומר חקירה לפי סעיף 74(ב) לחוק, או שמא כיוון בית המשפט קמא להחלטה בבקשות החלופיות האחרות.
4.
על פני הדברים נראה לכאורה, כי החומר הרפואי שהעיון בו התבקש על ידי העורר, איננו בא בגדרו של "חומר חקירה" כמובנו בסעיף 74(א), אלא בבקשת נאשם לפי סעיף 108 לחוק "…לצוות על כל אדם אחר להמציא לבית המשפט … אותם מסמכים שנמצאים ברשותו ופורטו בצו".
וגם זאת, על פי סעיף 74(ג) לחוק: "בקשה לפי סעיף קטן (ב) תידון לפני שופט אחד, ובמידת האפשר היא תובא בפני שופט שאינו דן באישום". ההחלטה דנן נדונה והוחלטה על ידי השופט הדן באישום גופו. סביר יהיה איפוא להניח, כי מעצם הזקקותו של בית המשפט קמא לבקשה הוא התייחס אליה באחת מחלופותיה האחרות ולא כבקשה לפי סעיף 74(ב).
סיכומם של דברים הינו איפוא, כדלהלן:
א.
על אף "שילוש החלופות" שבו הכתיר בא כוח העורר את בקשתו לבית המשפט קמא, הרי שבקשתו למהותה היתה לכאורה בקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, והחלטת בית המשפט קמא הדוחה אותה אינה נתונה לערר או לערעור אלא בגדרו של ערעור על פסק הדין לאחר שיינתן.
ב.
לאור העובדה שאותה הבקשה, על אף כותרתה רבת החלופות, לא היתה במהותה בקשה לגילוי חומר חקירה כמובנה בסעיף 74(ב) לחסד"פ, אין כמובן בהחלטה נשוא הערעור משום דחיית בקשה שכזו שלא הוגשה ולא נדונה. נמצא איפוא ערר זה שבפני (לפי סעיף 74(ה) לחסד"פ) בבחינה ערר על החלטה שלא ניתנה כלל לפי סעיף 74(ב) לחוק, וכפועל יוצא מכך – דין הערר להידחות.
אינדיקציה משמעותית לכך תימצא בעובדה שההחלטה בבקשה ניתנה כאמור על ידי המותב הדן בהליכי האישומים לגופם.
עם זאת, מחמת חוסר הבהירות שעל פני ההחלטה קמא ונוכח התוצאה דלעיל, רשאי יהיה העורר לשוב ולפנות לבית המשפט קמא בבקשה ברורה על פי סעיף 74(ב) לחוק. כפי שציינתי לעיל, ספק רב ביותר אם העיון בחומר הרפואי המבוקש בא בכלל בגדרו של "חומר חקירה", אולם זכותו של נאשם להביא בקשתו לעניין זה בפני הערכאה הדיונית ולקבל החלטתה בבקשתו לגופה.
5.
סוף דבר, הערר נדחה.
ניתנה היום, כ"ד בסיון
התשס"ז (10.6.2007).
ש ו פ ט