בש"פ 4326/06 מדינת ישראל נ. מוחמד ג'רבוע

1.כתב-האישום שהוגש כנגד המשיב מייחס לו עבירות של אינוס, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות. על-פי הנטען בכתב-האישום, נישאו המתלוננת והמשיב זו לזה ביום 17.3.03 ונולדה להם בת משותפת. במהלך שנות נישואיהם, היה המשיב יוצא את ביתם המשותף כראות עינו ובעת שהותו בבית, נהג להכות את אישתו המתלוננת. כך, באחת ההזדמנויות, בהיותה בחודש הרביעי להריונה, דחף אותה אל הקיר והיכה אותה. זאת, כך נטען בכתב-האישום, מאחר שלא חשה בטוב והוא חשש מפני הוצאות רפואיות שיהיה עליו להוציא. בהזדמנות אחרת, שרט אותה בפניה ובצווארה. מספר חודשים לאחר מכן, היכה אותה בראשה עד שאיבדה את הכרתה. בחודש אוקטובר 2005 השליך לעברה את מכשיר הטלוויזיה, משך בשערותיה, זרק אותה לחדר השירותים, כשכל העת הוא בועט בה. במועד סמוך לפני כן, הוא נטל סכין מטבח ואיים על חיי המתלוננת ועל חיי בתם. עוד באותה שנה, ביצע כלפיה מעשה אינוס בכפייה. בחודש אפריל 2006, הגיע המשיב למקום מגוריה של המתלוננת בעיר יפו, תפס אותה בראשה והחל לחנוק אותה. בהמשך היכה המשיב את המתלוננת באגרופו וגרם לה לשטפי-דם באזור הפנים, בראש, עצם הבריח והירכיים, וכן גרם להיווצרות נפיחות מסביב לעינה הימנית.

לאחר דיון שהתקיים בבית-הדין הדתי בבקשת גירושין שהגיש המשיב, השמיע המשיב כלפי המתלוננת איומים.

2.עם הגשת כתב-האישום ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד תום ההליכים נגדו, מחמת חזקת המסוכנות הטבועה בו ובשל החשש שאם ישוחרר יתקיים חשש לשלום המתלוננת. בית-המשפט המחוזי הורה על הגשת תסקיר מטעם שירות-המבחן שיעריך את מידת הסכנה הנשקפת למתלוננת מן המשיב אם ישוחרר לחלופת מעצר. ואכן, שירות-המבחן הכין תסקיר אודות המשיב. בתסקיר מבטא שירות-המבחן את ההתרשמות כי "לא קיים כעס מצידו של המשיב כלפי המתלוננת" ולפיכך לא התרשם מרמת סיכון גבוהה מצידו כלפיה. עם זאת, צויין בתסקיר כי אין שירות-המבחן יכול לבוא בהמלצה חיובית לשחרורו של המשיב, לחלופת מעצר, קודם שייפגש עם המתלוננת וישלים את הבדיקה. חרף זאת, לא המתין בית-המשפט לתסקיר המשלים והורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית-דודתו בעיר יפו. כנגד החלטה זו מופנה הערר שהגישה המדינה.

3.בא-כוח המדינה סבור כי ראוי היה לאפשר את השלמת הבדיקה של שירות-המבחן בטרם ישוחרר המשיב וכי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בעיר מגוריה של המתלוננת משמעותה נטילת סיכון בלתי-סביר לשלומה.

המשיב סבור כי מדובר, לכאורה, באירוע חמור יחיד, הלוא הוא מעשה האינוס, וכי אין נשקפת סכנה משחרורו לחלופה המוצעת. הוא גם מצביע על חולשה בראיות התביעה, לדעתו. הוא מציין כי אין לו עבר פלילי, על-כן מבקש בא כוחו לדחות את הערר באופן שהמשיב ישוחרר מיד, ולחילופין לאפשר הגשת תסקיר משלים בתוך ימים.

4.אין לקבל את השקפת המשיב כי האירוע החמור המיוחד לו הוא אירוע נקודתי חד פעמי. בכך מתכוון הוא למעשה האינוס. גישה זו מוטעית. מעשי בריונות ותקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות הם מעשים חמורים כשלעצמם. העובדה שלא נתלווה למעשים האלימים האלה היבט מיני אינה גורעת מניה וביה מחומרתם. מי שנוקט בבריונות קשה כלפי הזולת ומי שגורם לו סבל פיזי ומותיר בגופו חבלות, מבצע מעשים חמורים שאין לזלזל בהם.

מסוכנותו לכאורה של המשיב מתגלית במעשים המיוחסים לו. בצדק מציינת המדינה כי בשחרורו לחלופת מעצר שאינה בטוחה יש משום נטילת סיכון בלתי סביר לשלומה של המתלוננת. יש בכך גם משום פגיעה בחרותה ובתחושת הבטחון האישי שלה. המדובר באישה צעירה, נתינה זרה, החיה בגפה עם בתה הקטינה ואין לה קרוב בארץ. היא עובדת למחייתה בתנאים קשים באזור מגוריה והימצאותו של המשיב בקרבת מקום תמנע ממנה אפשרות להמשיך בשגרת חייה.

שירות-המבחן ביקש כי בית-המשפט המחוזי יאפשר לו להגיש בתוך שבוע ימים תסקיר משלים. במהלך הזמן הזה מבקש השירות לפגוש את המתלוננת ולקבל מפיה תמונה מלאה לגבי מצב היחסים במשפחה. נציג המדינה נכון לאפשר דיון משלים בבית-המשפט המחוזי.

5.אשר-על-כן, נתקבל הערר. החלטתו של בית-המשפט המחוזי תבוטל. התיק יחזור לבית-המשפט המחוזי. שירות המבחן יגיש תסקיר משלים שיבחן את השאלה האם החלופות המוצעות על-ידי המשיב אינן מעמידות את המתלוננת בסיכון בלתי-סביר לשלומה ואינן משבשות את שגרת חייה. התסקיר המשלים יוגש בתוך שבע ימים. בסמוך לאחר מכן תינתן החלטת בית-המשפט המחוזי בבקשת העוררת לעצור את המשיב עד תום משפטו. עד למתן ההחלטה הזו יוארך מעצרו של המשיב.