בש"פ 4345/13 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים (מ"ת 29637-06-13) מיום 17.6.2013, במסגרתה הורה בית המשפט על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

נגד המשיב, שהוא קטין בן 16 שנים, הוגש ביום 14.6.2013 כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה על פי סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה על פי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; והחזקת סכין, עבירה על פי סעיף 186(א) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, ביום 2.6.2013 נכנסו המשיב ואדם נוסף למונית בשכונת גילה בירושלים, מתוך כוונה לפגוע בנהג המונית. לצורך כך הצטיידו השניים בסכינים, כאשר המשיב נשא סכין מטבח בעל להב של 20 ס"מ . לאחר שנכנסו למונית, התיישב המשיב הצד שמאל של המושב האחורי ואילו האחר התיישב בצד ימין. בשלב מסוים של הנסיעה ביקש המשיב מנהג המונית לעצור כדי שיקרא לחבר, משעצר נהג המונית פתח המשיב את דלת המונית, חנק אותו והניף את הסכין לעבר גרונו. הסכין פגעה בזרועו השמאלית של הנהג. בהמשך, הוסיף המשיב לנסות ולדקור את הנהג בצווארו. לאחר שהנהג הצליח להתגונן, ברחו המשיב והאחר מהמקום ונפגשו בביתו של המשיב. כתוצאה מהמעשים נגרמו לנהג המונית חתכים בידו השמאלית ונזק נפשי.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המשיב, הגישה העוררת בקשה למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. המשיב לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו. בית המשפט הורה על הגשת תסקיר שירות מבחן לנוער בעניינו. מהתסקיר עלה כי להתרשמות שירות המבחן ניתן לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בדרך של מעצר בית מלא בפיקוח הוריו. כמו כן עלה מהתסקיר שאף שהמשיב ומשפחתו מתנגדים לחלופה במסגרת חוץ ביתית, היא מועדפת עליהם מהמשך שהות בתנאי מעצר מאחורי סורג ובריח. במסגרת התסקיר, ציין שירות המבחן כי המשיב הופנה אליהם בעבר בחשד לביצוע עבירה, אך לא הוגש כל כתב אישום בנוגע לה. כמו כן ציין שירות המבחן כי המשיב השתמש בעבר פעמים ספורות בסם מסוג מריחואנה.

לצד המלצת שירות המבחן, שקל בית המשפט את העדרו של עבר פלילי. כמו כן, ציין בית המשפט כי העובדה שהמשיב הודה במיוחס לו בחקירתו מעידה על נטילת אחריות ומפחיתה את המסוכנות הנשקפת ממנו. בהמשך לכך, בית המשפט קבע כי על אף מסוכנותו של המשיב, נוכח קטינותו, ובהתאם להלכה הפסוקה שנקבעה בבית משפט זה, יש לבכר את שיקולי השיקום. על בסיס זה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אימו, בפיקוח רציף של אחד מהוריו בכל רגע נתון. בית המשפט הורה על איזוק אלקטרוני וחייב את ההורים לחתום על ערבות בסכום של 20,000 ש"ח. כמו כן קבע בית המשפט כי המשיב יהיה רשאי לצאת בליווי אחד מהוריו מביתו לצורך פגישות בשירות המבחן ולטיפול רפואי, במידת הצורך, בתיאום מראש עם הרשות המטפלת באיזוק האלקטרוני.

מכאן הערר שלפניי. במסגרתו טוענת העוררת כי בית המשפט המחוזי לא נתן די משקל למסוכנות הנשקפת מהמשיב. לגישתה, קשירת הקשר עם אחר על מנת לפגוע בנהג מונית ללא מניע ברור, מעידה על מסוכנות גבוהה. בהמשך לכך, טוענת העוררת כי המשיב נטל בפני שירות המבחן אחריות ראשונית בלבד, וכי גרסתו, שעל פיה מדובר היה בניסיון שוד, אינה עולה בקנה אחד עם מעשיו. בהמשך לכך, טוענת העוררת כי בשונה מהאמור בתסקיר המבחן, מחקירתו של המשיב עולה שהוא שתה אלכוהול וצרך סם ממריץ לפני ביצוע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום. עוד טוענת העוררת כי מאחר שהמעשים עצמם בוצעו עת שהיה המשיב בפיקוחה של אימו, אין בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו.

במענה, סומך המשיב את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה, וכן אינו חולק על חומרת העבירות המיוחסות לו והמסוכנות הנובעת מהן. יחד עם זאת, לגישתו, בית המשפט המחוזי איזן נכונה בין המסוכנות הנשקפת ממנו לבין שיקולי השיקום. בתוך כך, לגישתו צדק בית המשפט בכך שנתן משקל להודאתו וקבע שהיא מפחיתה את מסוכנותו.

לאחר שעיינתי בהחלטת בית המשפט המחוזי, בהודעת הערר על נספחיה, ולאחר ששמעתי את טענות הצדדים בפניי, מצאתי כי דין הערר להידחות. יחד עם זאת, מצאתי לנכון להורות כי לצד התנאים המגבילים שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, יותנה שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בהפקדה כספית של 2,500 ש"ח.

אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיב הם מעשים קשים. התופעה של סכינאות היא תופעה חמורה. התמונה הנפרשת מכתב האישום בהליך הנוכחי מציגה מקרה של אלימות סתמית, הנעשית מתוך אטימות לב, ללא כל הקשר מלבד הרצון להרע לאחר. במצב דברים זה, בו נעברו העבירות ללא כל מניע, מתוך גחמה ורצון לפגוע באחר, מקובלת עלי הטענה כי נשקפת מסוכנות ממשית להישנות האירועים. יחד עם זאת, מהעיון בתסקיר המבחן עולה תמונה של נער המצוי על הסף. מחד, המשיב מתקשה להציב לעצמו גבולות, ואף שזוהי הפעם הראשונה בה הוא מועמד לדין, אין זה מפגשו הראשון עם רשויות החוק. מאידך, נראה שהמשיב עושה מאמץ, בין היתר בליווי מדריך קידום נוער בשכונת מגוריו, לשוב ולעלות על דרך הישר. בנסיבות אלו, החזקתו במעצר, שעלול להימשך זמן ממושך, עלולה להיות בעלת השפעה שלילית ביותר על יכולתו להשתקם ולשוב לדרך הישר. לפיכך, מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט המחוזי, שבנסיבות המקרה הנוכחי, בו מדובר בהליך הפלילי הראשון נגד המשיב, יש מקום לתת משקל של ממש לשיקולי השיקום.

בהמשך לאמור, שקלתי האם יש בחלופת המעצר כדי לאיין את מסוכנותו. אכן, העובדה שהמעשים נעשו עת גר המשיב בביתה של אימו מעוררת חשש שהפיקוח על ידה לא יהיה הרמטי. יחד עם זאת, אין פיקוח שגרתי של הורה על ילדו כפיקוח בנסיבות שבהן מודע ההורה למעשים קשים המיוחסים לילד. בנסיבות אלו, קיומם של שני מפקחים, בשילוב האיזוק האלקטרוני, מאיין את החשש הנובע ממסוכנותו של המשיב במידה רבה. יחד עם זאת, מצאתי כי נכון להורות על הפקדה כספית על ידי המשיב. זאת, על מנת ליצור הרתעה מוגברת מפני הפרת תנאי מעצר הבית שלו.

נוכח כל האמור, הערר נדחה. יחד עם זאת, בנוסף על תנאי השחרור שנקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, על המשיב להפקיד סכום של 2,500 ₪ במזכירות בית המשפט המחוזי בירושלים, לשם איון מסוכנותו. עד אז יישאר המשיב במעצר.

כולי תקווה שהמשיב יקפיד קלה כחמורה על תנאי מעצר הבית שלו, וינצל זמן זה על מנת להמשיך ולשקם את חייו.