בש"פ 4359/12 מדינת ישראל נ. אדיר סקורי

בקשה להארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים לפי סעיף 62 ל חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996, החל מיום 12.6.2012 או עד למתן פסק דין ב ת"פ

24827-09-11 ב בית המשפט

המחוזי בבאר שבע (כבוד השופטת חיימוביץ' ).

1.

כנגד המשיב וכנגד שלושה נאשמים נוספים הוגש ביום 12.9.2011 ל בית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בת"פ 24683-09-11 (להלן: כתב האישום הראשון ). באותו יום הוגש כתב אישום נוסף בת"פ 24827-09-11 (להלן: כתב האישום השני ) כנגד ארבעה נאשמים אחרים (להלן: נאשמים 1, 2, 3 ו-4 ). עניינם של שני כתבי האישום באותה פרשה, והם עוסקים במסכת עובדתית זהה, אך מאחר שמדובר ב-8 נאשמים שונים, פוצל הדיון לשני כתבי האישום כאמור. כפי שיפורט להלן, לאחר שמשפטם של שלושת הנאשמים הנוספים בכתב האישום הראשון נסתיים בהסדרי טיעון, קיבל בית המשפט המחוזי את בקשת המבקשת לצירוף המשיב לכתב האישום השני.

2.

תמצית העובדות על פי כתב האישום : על פי עובדות כתב האישום המאוחד והמתוקן שהוגש ביום 25.4.2012 במקום כתב האישום השני (להלן: כתב האישום המתוקן ), החזיק המשיב בעבור הנאשמים 1 ו-2, אחים שהיו עצורים באותה עת, בשני מטעני חבלה, והסליק אותם במקום מחבוא עד שיתבקש להוציאם במטרה למכור אותם. התמורה שהיה אמור לקבל בעבור חלקו במכירה, הייתה אמורה לשמש לכיסוי חוב כספי בגובה 9,000 ₪, אותו התחייב להחזיר לנושיו עד ליום 13.8.2011, לבל ייפגעו בו. העַרב לחובו של המשיב, היה אדם בשם מתעאב אלהוואשלה (להלן: מתעאב ), שהיה אחד הנאשמים בכתב האישום הראשון.

על פי האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, המשיב נטל חלק בפעולות שנערכו למכירתם של המטענים במסגרת עסקה שיועדה להתבצע ביום 14.8.2011 אך זו לא יצאה מן הכוח אל הפועל. בשל כך, הואשם המשיב בעבירות קשירת קשר לביצוע פשע וניסיון לסחור בנשק לפי סעיפים 299(א)(1) ו-144(ב2) + 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי האישום השני בכתב האישום המתוקן, המשיב פעל כידם הארוכה של הנאשמים 1 ו-2 לביצוע עסקה שתוכננה להתבצע ביום 15.8.2011. מלווה במתעאב, אסף המשיב את המטענים ברכבו, ויצא בדרכו למקום הפגישה עם רוכש המטענים. ברם, בדרכו הוא נעצר במחסום משטרתי, ניסה להימלט מהרכב, צעק על השוטרים ודחף אחד מהם, עד שלבסוף נעצר. בשל הפעולות האמורות, הואשם המשיב בקשירת קשר לביצוע פשע, נשיאת נשק והובלת נשק, החזקת נשק, ניסיון לסחור בנשק, הסתייעות ברכב לבצוע פשע והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, לפי סעיפים 499(א)(1), 144(ב), 144(א) ו-144(ב2) + 25 לחוק העונשין, סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] וסעיף 275 לחוק העונשין בהתאמה.

3.

הליכי המעצר : עם הגשת כתב האישום הראשון, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים. בדיון ביום 2.10.2011 הודה ב"כ המשיב בקיומן של ראיות לכאורה, אך טען כי חלקו של המשיב בביצוע העבירה הא שולי, וכי עומדת לו הגנת הכורח או הגנת הצורך בשל החשש כי נושיו יפגעו בו אם לא ישלם את חובותיו. בית המשפט קבע כי קיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר כנגד המשיב, והורה על עריכת תסקיר שירות המבחן לבחינת אפשרות לחלופת מעצר. ביום 22.11.2011 הוגש תסקיר שירות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על שחרור לחלופת מעצר, בשל הערכתו שחלופה זו אינה יכולה למנוע את מעורבותו החוזרת של המשיב בעבירות המיוחסות לו ובעבירות נוספות כולל עבירות סמים. המשיב ביקש כי תיבחן האפשרות לחלופות מעצר נוספות, אך הבקשה נדחתה. על החלטה זו ערער המשיב בפני בית משפט זה, אולם ערעורו נדחה בבש"פ 8853/11 (כבוד השופטת ע' ארבל, ניתן ביום 7.12.2011), בין היתר בשל מסוכנותו, חומרת העבירות בהן הוא מואשם, והעובדה שנטל בהן חלק בשל חוב כספי שמקורו במעורבותו בעסקאות סמים.

4.

ההליכים בתיק העיקרי : הדיונים בכתב האישום הראשון נדחו מעת לעת לבקשת המשיב ונאשמים אחרים, ובישיבה שנערכה ביום 19.12.2011, הודיעה המבקשת כי הגיעה להסדר טיעון עם אחד מארבעת הנאשמים. הצדדים ביקשו דחייה נוספת כדי למצות את ההידברות ביניהם, ובישיבה ביום 3.1.2012, הודיעה המבקשת כי הגיעה להסדר טיעון עם יתר הנאשמים בתיק, למעט המשיב. לאחר שהורשעו כל הנאשמים בכתב האישום הראשון למעט המשיב, ביקשה המבקשת לצרף את משפטו למשפט המתנהל בכתב האישום השני, באותה פרשה, ובקשתה נתקבלה בהחלטת בית המשפט

מיום 24.1.2012.

5.

המבקשת הגישה את כתב האישום המתוקן הכולל את המשיב ביום 25.4.2012, כאשר ביני לביני הגיע הנאשם 2 להסדר טיעון והורשע. הדיון שנקבע להוכחות ב- 7.5.2012, נדחה בשל נסיבות אישיות של הנאשם 4, שלא התייצב ולא ניתן היה לקיים את הדיון בלעדיו. נקבע מועד נוסף ליום 31.5.2012, ונקבעו ישיבות נוספות לימים 27.6.2012 ו-2.7.2012. ישיבת גישור נקבעה ליום 11.6.2012 אך הגישור לא צלח.

6.

משחלפו 9 חודשים מיום הגשת כתב האישום, הוגשה הבקשה שבפנינו. לטענת המבקשת, המשיב מסוכן לציבור נוכח חומרת העבירות המיוחסות לו, והעובדה שנטל בהן חלק בשל חוב כספי שמקורו בעולם הפשע. לכך יש להוסיף את עמדתו של שירות המבחן, אשר נמנע מלהמליץ על חלופת מעצר. לגבי קצב התקדמות המשפט טענה המבקשת כי העיכוב בתיק נבע מצירוף המשיב כנאשם לת"פ 24827-09-11, לאחר שהמבקשת הגיעה להסדרי טיעון עם יתר הנאשמים באותו עניין, ובשל בָּקשות דחיה רבות מצד המשיב, הן בדיונים בכתב האישום הראשון הן בדיונים בכתב האישום המתוקן.

7.

בהליך לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת ממנו אם ישוחרר. במסגרת איזון זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט והמסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, והחשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט.

8.

במקרה דנן, המשפט נמצא אך בתחילתו, וכשלעצמי, התקשיתי להבין מדוע חלפו כשלשה חודשים מאז התיר בית המשפט

לתקן את כתב האישום על ידי צירוף המשיב ועד שהוגש כתב האישום המתוקן. מכל מקום, נקבעו שתי ישיבות הוכחות, כאשר כתב האישום כולל 40 עדים ומספר נאשמים שכולם, למעט המשיב שאינו הנאשם העיקרי בתיק, שפוטים ממילא למאסר בגין עבירות אחרות. על-פניו, נראה כי לא רק שהמשפט לא יסתיים בתקופת הארכה המבוקשת, אלא שיהא צורך בבקשות ארכה נוספות.

מתסקיר שירות המבחן ומהחלטות קודמות שניתנו בעניינו של המשיב, עולה כי העורר היה מעורב בעסקאות סמים יחד עם חבריו, וכך נוצר החוב בגינו נחטף, עובר למעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ככלי מיקוח לסילוק החוב והוצב בפניו אולטימטום לבצע את העבירות המיוחסות לו. ברקע זה יש אמנם כדי להגביר את המסוכנות הנשקפת מהמשיב כמי שנגרר ומושפע מאחרים, אך מנגד, נראה כי המשיב לא היה הרוח החיה או היוזם של הפרשה, ושמא ניתן בחלופה הולמת לבודד אותו מהשפעות זרות ולהקהות את מסוכנותו, כאשר זו-הפעם העלה ב"כ המשיב אפשרות לחלופה שלא במקום מגוריו של המשיב. לכך יש להוסיף את גילו הצעיר של המשיב, היעדר עבר פלילי (אך יש לציין כי תלויים ועומדים כנגדו מספר תיקים), והיותו במעצר לראשונה בחייו, כך שייתכן כי הפנים את לקחו. שיקולים אלה מטים, לטעמי, את הכף לכך שבחלוף תשעה חודשי מעצר, יתאפשר למשיב להשתחרר לחלופה הולמת.

אשר על כן אני דוחה את הבקשה להאריך מעצרו של המשיב, כך שהמשיב ישתחרר ממעצרו בכפוף לחלופת מעצר הולמת. תנאי החלופה והמפקחים ייקבעו, בהקדם ככל שניתן, על ידי שופט המעצרים בבית משפט המחוזי, ועד להחלטה אחרת, יישאר המשיב במעצר.