בש"פ 8853/11 אדיר סקורי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופטת צ' צפת) המורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1.

ביום 12.9.11 הוגש כנגד העורר, יחד עם שלושה מעורבים נוספים, כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, ניסיון לסחר בנשק, נשיאת והובלת נשק, החזקת נשק, הסתייעות ברכב לביצוע פשע והפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו. על פי הנטען באישום הראשון, החזיק העורר עבור שניים אחרים שהיו עצורים באותה העת בשני מטעני חבלה ובנפצי חבלה. העורר פעל כזרועם הארוכה של השניים האחרים ופעל לקידום עסקה למכירת המטענים תמורת כסף, עסקה שלא יצאה לפועל בסופו של דבר. האישום השני מתאר ניסיון נוסף של העורר, יחד עם נאשם 2 בכתב האישום, לקדם עסקה למכירת המטענים לנאשם השלישי בכתב האישום. בעת שנשאו העורר והנאשם 2 את המטענים ברכב הם נתקלו במחסום משטרתי שהורה להם לעצור. העורר ניסה להימלט מהרכב, צעק על השוטרים ואף דחף אחד מהם.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בא-כוח העורר הסכים כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר. עם זאת טען הסנגור כי תיתכן קיומה של הגנת כורח או הגנת צורך שתעמוד לעורר, וזאת לאחר שנחטף עובר לביצוע העבירות, וביצע את העבירות המיוחסות לו על רקע חשש ממשי לחייו. נסיבות ייחודיות אלו, כך נטען, מחלישות את עילת המעצר ומצדיקות שחרור לחלופת מעצר.

3.

ביום 25.10.11 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בה נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר. כן נקבע שמחומר הראיות עולה כי העורר נחטף ככלי מיקוח לסילוק החוב של חבריו לשניים המכונים מוחמד וסייף, וכי הוצב בפניו אולטימטום לתשלום החוב. בית המשפט ציין כי יש בכך כדי להפחית ממסוכנותו של העורר. מאידך גיסא נקבע כי טרם הובררה זהותם של מוחמד וסייף והעורר מסרב למסור את פרטיהם, כך שנותר החשש כי הם יוסיפו להפעיל עליו לחץ לביצוע מעשים פליליים נוספים. עם זאת הורה בית המשפט על הכנת תסקיר שיבחן אפשרות לחלופת מעצר.

4.

לאחר שהוגש תסקיר המעצר ניתנה ביום 22.11.11 החלטתו של בית המשפט המחוזי שהורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט קבע כי לאור התסקיר שלא סבר כי ישנה חלופת מעצר שיכולה לצמצם את הסיכון הנשקף מהעורר, ולאור חומרת העבירה ומאפייני אישיותו של העורר והחברה השולית בה הוא מעורה, קיימת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות פורצת גבולות. מאחר שלא נמצאה חלופה שעשויה לצמצם מסוכנות זו הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

5.

בא-כוח העורר טען כי נסיבותיו המיוחדות של המקרה מצדיקות בחינה בצורה מקלה של אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. נסיבות אלו הן חטיפתו של העורר עובר לביצוע העבירות ככלי מיקוח לסילוק החוב של חבריו. חומר הראיות מלמד כי העורר היה נתון ללחצים כבדים מאוד מטעם מספר רב של גורמים לבצע את העבירות נשוא כתב האישום, וכל זאת כאשר ברקע נשקפת סכנה מוחשית לחייו. בהתחשב בכך סבור הסנגור שהיה ראוי לבחון בצורה מקלה אפשרות חלופת מעצר מוקפדת והדוקה, בדמות ערבים צמודים, ערבויות גבוהות ואיזוק אלקטרוני, אשר יחד יאיינו כל מסוכנות הנשקפת מהעורר. שירות המבחן, כך נטען, לא שקלל בתסקירו את סיפור החטיפה ואת הלחץ הכבד שהופעל על העורר. הסנגור טען כי הוריו של העורר מוכנים להשגיח על העורר במסגרת מעצר בית, והם אף היוו חלופת מעצר הולמת לאחיו של העורר. אף דודתו של העורר המתגוררת במרכז הארץ עשויה לספק חלופה ראויה, אך חלופה זו כלל לא נבחנה על ידי שירות המבחן. הסנגור הוסיף וציין כי לעורר עבר פלילי מינורי ללא ריצוי מאסרים, ולפיכך יש ליתן לו הזדמנות להוכיח את עצמו.

6.

בא-כוח המדינה טען שאין מדובר במעורב תמים שנחטף, אלא באדם שהיה מעורב בעסקאות סמים ועל רקע זה נוצר החוב. החטיפה היא במסגרת העולם העברייני ומטבע הדברים היא יצרה לחץ על העורר למכור את המטענים על מנת להחזיר את החוב. הפרקליט הוסיף וציין שהעורר סירב להסגיר את פרטיהם של מוחמד וסייף. לא מתקיימות הגנות הכורח והצורך שכן העורר יכול היה לפנות למשטרה. תסקיר המבחן בנוגע לעורר שלילי ועברו הפלילי כולל תקיפת שוטר והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, דבר המלמד על כך שלא ניתן לתת בעורר אמון.

7.

דין הערר להידחות. העבירות בהן מואשם העורר הן חמורות ביותר ומלמדות בבירור על מסוכנות. לאחרונה אף הורה בית משפט זה על החמרת הענישה בעבירות מעין אלה בעומדו על הסכנות הנובעות מהן:

"סחר בלתי חוקי בנשק סולל את הדרך לפעילות אלימה ובלתי חוקית והדבר חמור שבעתיים במציאות הישראלית בה קיים חשש תמידי כי נשק המוחזק באופן בלתי חוקי יתגלגל לא רק לידיים עברייניות, עניין חמור לעצמו, כי אם לידיהם של אלה המבקשים להוציא אל הפועל פעילות חבלנית עוינת (ראו: ע"פ 11448/03 מדינת ישראל נ' גרבאן (לא פורסם, 29.3.2004); ע"פ 5220/09 עוואודה נ' מדינת ישראל , פסקה י' (לא פורסם, 30.12.2009)). על כן, כל מי שהופך עצמו לחוליה במנגנון זה של סחר בלתי חוקי בנשק, מוחזק כמי שמבין ויודע אל נכון מה עלולות להיות התוצאות הנובעות ממעשיו ומהן הסכנות הנשקפות ממעשים אלה לחברה כולה (ראו ע"פ 4831/03 אבו בכר נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (לא פורסם, 23.5.2004))" (ע"פ 2251/11 נפאע נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.12.11)).

8.

הסנגור טוען כי הרקע לעבירות, שהינו חטיפתו של העורר בשל חוב של חבריו, מפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. בנסיבות העניין אין לקבל טענה זו. כפי שציין הפרקליט בדיון אין מדובר במעורב תמים אשר כל הקשר שלו לחוב המדובר הינו היותו חבר של בעלי החוב. מהראיות שהוצגו על ידי הפרקליט עולה לכאורה כי העורר היה מעורב בעסקאות סמים יחד עם חבריו ועל רקע זה נוצר החוב של חבריו. רקע זה אך מוסיף ומחזק את המסוכנות הנשקפת מהעורר. לכך יש להוסיף את תסקיר המבחן השלילי שניתן בעניינו של העורר שהעריך כי ספק רב אם קיימת חלופה אנושית שיכולה לצמצם את הסיכון הנשקף מהעורר להישנות מעורבותו בביצוע עבירות פליליות. מובן גם כי העורר יכול היה לפנות לאחר החטיפה לגורמי המשטרה, אך לא רק שלא עשה זאת אלא אף סירב להסגיר את פרטיהם של המעורבים בחטיפה לאחר שכבר נעצר בעצמו. בנסיבות אלו אין לקבל את הערר.

הערר נדחה.