בש"פ 4383/97 עמר אלבדווי נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו - בערר על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא - לפיה, יוחזק העורר במעצר עד תום ההליכים בכתב האישום שהוגש נגדו לבית משפט השלום בכפר סבא בתיק פ1767/97-, בו מיוחסות לו - יחד עם אחר - עבירות של גניבת רכב, שימוש ללא רשות ברכב ושהייה בלתי חוקית, כתושב השטחים, בישראל.

2.שתי טענות בפי ב"כ של העורר כנגד מעצרו של שולחו: האחת - כי אין בחומר החקירה "ראיות לכאורה" להוכחת העבירות המיוחסות למרשו, ועל כן אין בסיס להחזקתו במעצר; והשנייה - כי גם אם קיימת תשתית ראייתית מספקת להחזקה במעצר, אין לשלול ממרשו חלופת מעצר, אך ורק בשל הקשיים הצפויים לזימונו משטח האוטונומיה.

3.א. הטענה בדבר העדר "ראיה לכאורה" כאמור, מתמקדת בשאלת זיהויו של העורר, כמי שבצע את העבירות של גניבת רכב ושימוש בו ללא רשות הבעלים.

כמפורט בכתב האישום, העורר נעצר על ידי שוטר במחסום דרכים שהוצב בדרכה של משאית שנגנבה ונעה לעבר שטח האוטונומיה. על פי דו"ח שערך השוטר - ואשר הושלם מאוחר יותר בדו"ח נוסף - כאשר הגיעה המשאית הגנובה למחסום, ירדו ממנה שלושה בני אדם שפתחו בריצה; והשוטר רדף אחרי אחד מהם, שנכנס - לדברי השוטר - לחממה סמוכה ונתפס על ידו בתוכה. מדברי השוטר ניתן ללמוד, כי לא זו בלבד שהעורר כמעט ולא נעלם מעיניו במהלך המרדף, אלא שהוא זיהה אותו גם על פי חולצתו, מכנסיו והיותו יחף. עוד הוסיף השוטר, כי בעת שנלכד היה העורר לבדו בתוך החממה, ונראה מיוזע ומתנשף כלאחר ריצה.

ב.העורר טוען כי עבד כפועל בחממה וכי אין לו כל קשר לגניבת המשאית; ובפיו של בא כוחו טרוניות קשות כנגד המשטרה על שלא טרחה לאמת טענה זו, על ידי עריכת בדיקה אם מצויות במשאית טביעות אצבע של מרשו ועל ידי גביית עדותו של בעל החממה.

בעל החממה הוא תושב האוטונומיה והמשטרה דרשה מב"כ העורר לדאוג לכך שהוא יתייצב בתחנה וימסור את עדותו; ומשהסתבר לב"כ העורר שאין בידו לגרום לכך, יצא הוא - ב"כ העורר עצמו - אל בעל החממה ורשם מפיו תצהיר המאשר את גירסת העורר. התצהיר הוגש לבית המשפט.

ג.עיינתי בדוחו"ת שהוגשו על ידי איש המשטרה שרדף אחר העורר ועצר אותו, ולא מצאתי עילה להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות הקודמות, לפיהן - די באמור בדוחו"ת אלה, כדי לשמש "ראיה לכאורה" לענין זהותו של העורר כאחד מהשלושה שברחו מן המשאית הגנובה, על כל הנגזר מכך.

4.אשר לחלופת מעצר, נחה דעתי שגם בענין זה אין מקום להתערב בהחלטותיהן של שתי הערכאות שקדמו לי.

עובדת היותו של העורר תושב האוטונומיה, כשלעצמה, מהווה רק אחד השיקולים לשלילתה של חלופת מעצר בעניינו; כאשר השיקול המרכזי הוא הסיכון הממשי של הימלטות מן הדין. סיכון זה נעוץ בעברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות קודמות בעבירות של גניבת רכב, שבגינן תלויים ועומדים מעל לראשו עונשי מאסר על תנאי ברי הפעלה לתקופות ניכרות.

סיכון זה, מצדיק, לדעתי, בנסיבות הענין, החזקה במעצר דוקא; ומכוחו הנני מחליט לדחות את הערר.

הנני מקווה, שבהתחשב במספר העדים הקטן יחסית, ידון עניינו של העורר בהקדם האפשרי; ולכאורה אין מניעה שהדבר יעשה במהלכו של החודש הראשון של שנת המשפט הבאה.

השהיית הדיון מעבר לחודש הראשון האמור, תצדיק, לשיטתי, קיום עיון חוזר בשאלת החזקתו של העורר במעצר.

6.המזכירות תעביר העתק ההחלטה לידיעתו של סגן הנשיא בבית משפט השלום בכפר סבא, לטיפולו בקביעת מועד מוקדם למשפטו של העורר.