בש"פ 4384/08 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (סגן הנשיא הנדל) מיום 4.11.07 בב"ש 327/07 ומיום 13.5.08 בב"ש 448/08, בגדרן שוחרר העורר למעצר בית מלא באיזוק אלקטרוני, ונדחתה בקשתו לחזור ללימודים בבית הספר.

ב.

על-פי כתב האישום שהוגש נגד העורר, ביום 22.9.07 התפתח עימות מילולי בין שתי קבוצות נערים ברחוב משה שרת בבאר-שבע, שבמהלכו שלף העורר סכין שהיה ברשותו ודקר נער אחר בפניו. העורר הודה כי נכח במקום האירוע, אך הכחיש כי החזיק בסכין או כי עשה בו שימוש. מנגד טוענת המשיבה כי הנדקר זיהה את תמונתו של העורר. ביום 10.10.07 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ובצדו בקשה למעצר עד תום ההליכים. בית המשפט ביקש הכנת תסקיר שירות מבחן, ומשזה התקבל ביום 4.11.07, הורה על שחרורו של העורר למעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני. ביום 12.3.08 נערך לעורר תסקיר נוסף, שהדגיש את המוטיבציה הגבוהה של העורר להתחיל בהליך שיקומי, והמליץ על שילובו בפרוייקט שיקומי, ועל פגישות עם חונך אישי מחוץ לביתו. תסקיר שלישי, מיום 23.3.08, המליץ לאפשר לעורר להשתלב במסגרת לימודים בבית ספר. בהחלטה מיום 24.3.08 אישר בית המשפט את ההקלות שעליהן המליץ התסקיר השני, והורה על עריכת תסקיר נוסף באשר לדרך בה אפשר יהיה לפקח על העורר בזמן שהותו בבית הספר. תסקיר זה נערך ביום 9.4.08, ובו דווח כי צוות המורים יפקח על נוכחותו של העורר בשיעורים, וכי שומר המופקד על שער בית הספר מונע יציאת תלמידים ללא אישור בטרם הסתיימו הלימודים. ביום 29.4.08 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר משלים, על מנת שיתברר אם ניתן לשלב את העורר במסגרת לימודית הגם ששנת הלימודים קרובה לסיומה. ביום 9.4.08 הוגש התסקיר המשלים על-פי בקשתו של בית המשפט – שאף הוא לא צורף – אשר המליץ על שילובו של העורר בבית הספר גם לעת הזאת. והנה ביום 20.4.08 נתפס העורר מחוץ לביתו בשעות הלילה המאוחרות לאחר שיצא, כדבריו, לעשן ולשתות, דבר שאין לקבלו. ביום 13.5.08 קבע בית המשפט כי נוכח הפרת תנאי המעצר יש להעניק משקל משמעותי לטענותיהם של באי כוח המשיבה, לפיהן אין בבית הספר פיקוח צמוד על העורר, ולכן דחה את הבקשה להקלה בתנאי המעצר. עם זאת, ציין בית המשפט כי אם ירצה בכך, יוכל בא כוחו של העורר להגיש בעוד מספר חודשים בקשה נוספת להקלה בתנאים לקראת שנת הלימודים הבאה.

ג.

בערר נטען, כי בית המשפט לא קבע דבר באשר לתשתית הראייתית הנתונה במחלוקת, ולכן למעשה לא הוחלט כי הראיות לכאורה מצדיקות מעצר עד תום ההליכים שהומר בחלופת מעצר. עוד נטען, כי ישנם שני עדים הטוענים שאת הדקירה ביצע אדם רעול פנים. בנוסף נטען כי העורר מצוי בתנאי מעצר בית במשך למעלה מחצי שנה והמשך המשפט קבוע לשנת המשפט הבאה – דבר המשפיע על מצבו הנפשי, וכי לחזרתו של העורר ללימודים ערך רב.

ד.

(1) בדיון (העורר לא הופיע, והדיון קוים בהיעדרו בהסכמה) טען עו"ד בונדר, ראשית, כי כפות המאזניים מעוינות ראייתית; גירסתו של המתלונן, התולה את דקירתו בעורר, מוחלשת על-ידי גירסאות של שני עדים, אחד מהם חברו של המתלונן, שתלו את הדקירה בפלוני שהיה רעול פנים. נטען כי בנושא הראיות לכאורה אין קביעה והכרעה של בית המשפט המחוזי, ופירוש הדבר כי יש מקום גם לגירסת העורר. אכן, הוא מצוי במעצר בית, אך התיק קבוע לספטמבר 2008 וכנראה ישיבה נוספת תיקבע רק בינואר 2009. לעורר, כך נאמר, עבר נקי לחלוטין, ויש טעם בחזרתו לבית הספר, אותו בית ספר שהיה נכון לקבלו, גם אם שנת הלימודים קרבה לקיצה; לשיטתו הפיקוח על העורר בבית הספר הוא בידי המורים והמאבטח, כפי שהוצע על-ידי שירות המבחן לנוער.

(2) באת כוח המדינה טענה, כי גם גישתה היא הושטת יד לעורר, וראיה לדבר שעד להפרה תמכה הפרקליטות בהצעות שונות של שירות המבחן; אך כאן אירעה הפרה, וכיום כדי לילך לקראת העורר יש צורך בהבטחה אפקטיבית של הימצאותו במסגרת, והסדר הפיקוח שהוצע אינו מספיק. בתשובה לשאלה הצהירה באת כוח המדינה, כי אם אחד המפקחים שנקבעו לעורר ישהה בבית הספר בשעות הלימודים, אין מניעה לכך. אשר לראיות, נאמר כי העורר לא השיג על החלטת סגן הנשיא הנדל מ-4.11.07 באשר לקיומן של ראיות לכאורה; אכן כבר מתחילה היו גירסאות שונות, אך ראיות לכאורה ישנן.

(3) לשאלתי בדק בא כוח העורר עם שולחו, שהודיע כי אין הוא נכון כי אימו המפקחת תשהה בבית הספר בעת לימודיו, שכן הדבר יביא את עניינו לידיעת כל התלמידים.

ה.

(1) עיינתי בראיות. אכן, כדברי באי כוח הצדדים, ישנן שתי גירסאות באשר לדוקר, האחת – מפי המתלונן – ייחסה את הדקירה לעורר, לרבות בעימות שנערך בין המתלונן לעורר; האחרת – מפי שניים שאחד מהם אמנם חזר בו באופן חלקי – לרעול הפנים, דבר זה יוכרע בהוכחות, ככל שיתקיימו. מכל מקום במונחי ראיות לכאורה לעת הזאת, די בקיומה של גירסה עקבית של המתלונן כדי להקים את עילת המעצר של מסוכנות, ואיני קובע כמובן כל מסמרות מעבר לכך.

(2) אשר לחלופה: העורר הפר את האמון שניתן בו בהפרו את מעצר הבית, ואף אם אין מדובר בהפרה חמורה מאוד, די בה כדי לנהוג בו, לצד "כבדהו", גם מנהג "חשדהו". על כן אוכל להבין את גישתו של סגן הנשיא המלומד. אך מנגד, עסקינן בקטין בעל עבר נקי, שהדעת נותנת כי מעצר בית "הרמטי" ממושך, אף אם הוא כמובן עדיף מאה מונים ממעצר מאחורי סורג ובריח, מכביד עליו. גם התקופה הקצרה שנותרה בשנת לימודים זו כדאי שתנוצל לטובה. קראתי בתסקירים והתרשמתי - כמו הסניגור - כי קצין המבחן לנוער מר זנדני גילה מסירות רבה והעמיק בחיפוש פתרונות. בשקלול אני נכון לכך שהעורר ייצא ללימודים בכל יום שבו הם מתקיימים, על פי הימים והשעות שבתסקיר מיום 9.4.08, קרי – ימי ראשון, שני ושלישי בין 08:00 ל-12:30, ימי רביעי וחמישי בין 08:00 ל-13:00, תוך יציאה ושיבה בדרך הקצרה. אך בנסיבות ההפרה עליו להיות מלווה לעת הזאת - ולכך ניתנה הסכמה - באחד המפקחים (החלופיים) שאושרו בבית המשפט קמא או מפקח אחר שיאושר בבית המשפט, לא רק בדרך אלא אף בשעות הלימודים. אני מבין שיש בכך קושי, מבחינת מראית העין של נוכחות אדם בבית הספר, ואולי גם זמינות האם, המפקחת כנמסר על אח נוסף; אח שלישי, שאף הוא מפקח, עובד עד הצהריים. יתכן שיהא צורך בקביעת מפקח חלופי אחר, אך לעת הזאת – משהיתה הפרה – איני רואה דרך להטיל על בית הספר את דרכי הפיקוח שהוצעו בתסקיר שירות המבחן מ-9.4.08. ויש צורך במפקח, שלא יהיה כמובן בכיתה, אך יימצא בבית הספר בשעות שהעורר נמצא בהן. ייפתחו חלונות בהתאם באיזוק האלקטרוני. בתנאי זה מתקבל הערר, ואם יוצע מפקח נוסף ייבדק על-ידי בית המשפט המחוזי. יש לקוות כי גם עיצומי שירות המבחן יסתיימו לשביעות רצון, והשירות יסייע. ולבסוף, סבורני כי יש מקום, כשבקטין עסקינן, שהצדדים יפנו לבית המשפט המחוזי להחשת מועד ההוכחות; מבלי שאתערב ביומנו של בית המשפט, התאריכים עליהם דווח, אף לעצור במעצר בית, רחוקים למדי.

(3) הערר מתקבל חלקית על פי האמור.