בש"פ 4414/12 מדינת ישראל נ. מען חלייחל

בקשה להארכת מעצרו של המשיבים בתשעים ימים לפי סעיף 62(א) ל חוק סדר דין פלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) , התשנ"ו-1996 (להלן: חוק

המעצרים ), החל מיום 12.6.2012 או עד למתן פסק דין ב ת"פ

24105-09-11, בבית משפט השלום בצפת, לפי המוקדם.

1.

על פי העובדות המתוארות בכתב האישום, שהוגש ביום 12.9.2011, בין המשיב ומחמוד בן חמיד עייתה (להלן: מחמוד ) לבין עלאא הייב ומנסור הייב (להלן: עלאא ו מנסור

בהתאמה) נתגלעה מחלוקת, ועל מנת ליישבה קבעו הארבעה להיפגש בערב 4.9.2011 בחניון עכברה. סמוך לחצות, הגיעו המשיב ומחמוד למקום ובידיהם בקבוקי בירה ריקים. באותה עת, נמצאו במקום מספר רב של אנשים שזהותם אינה ידועה. המשיב פנה למנצור באומרו "אני יזיין אתכם באמצע טובה", ומחמוד הכה בראשו של עלאא בבקבוק בירה שנשבר על ראשו מעוצמת המכה, ובהמשך, ניפץ גם המשיב בקבוק בירה על ראשו של עלאא'. כתוצאה מכך, נגרם לעלאא דימום סובדוראלי ותת-עכבישי פרונטאלי משמאל והוא אושפז בבית החולים. בד בבד, האחרים שזהותם אינה ידועה תקפו את מנסור והכו בגופו. עלאא ומנסור נכנסו לרכבו של מנסור ונמלטו מהמקום, ובעודם מתרחקים, הנאשם, מחמוד והאחרים זרקו על מכוניתם אבנים וגרמו פגיעות בפח. לאור האמור לעיל, הואשמו המשיב ומחמוד בעבירות של תקיפה וחבלה ממשית על ידי שניים או יותר והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיפים 380 + 382(א) ו-452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 בהתאמה.

2.

הליכי המעצר : במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים. נטען כי אופי העבירות המיוחסות למשיב ודרך ביצוען מלמדים על סכנה לביטחון הציבור; כי למשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש והחזקת תחמושת, וכי ביצע את העבירות נשוא כתב האישום בעוד תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי של 10 חודשים.

בהחלטתו מיום 18.9.2011, קבע בית המשפט

(כב' השופט ס' דבור) כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה ועילת מעצר, והורה על עריכת תסקיר שירות מבחן לבחינת חלופות מעצר.

בתסקיר, שהוגש ביום 18.10.2011, צוין כי המשיב מוכר לשירות המבחן בשל מעורבותו הקודמת בפלילים. התרשמותו של שירות המבחן הייתה כי המשיב נוטה להיגרר אחרי אחרים המעודדים אותו לצריכת אלכוהול ולביצוע עבירות. שירות המבחן התרשם כי בני משפחתו של המשיב מודעים לצורך להציב לו גבולות, ולמידת האחריות המוטלת עליהם והמליץ על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בבית הוריו, ועל העמדתו בפיקוח שירות המבחן למשך שישה חודשים, בהם תיבחן בין היתר האפשרות להפנייתו לעמותת "אפשר" לשם הערכת מידת התמכרותו לאלכוהול.

השופטת י' שטרית, שהמשיכה לדון בהליכי המעצר, דחתה את המלצת שירות המבחן והורתה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. ערר שהגיש המשיב על החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי ביום 15.11.2011 (עמ"ת 12319-11-11 כבוד הנשיא ד' חשין). על כך הגיש המשיב בקשת רשות ערעור בפני בית משפט זה, בבש"פ 8892/11 (כבוד השופטת ע' ארבל), שנדחתה אף היא ביום 6.12.2011. בנוסף, ביום 27.2.2012 וכן ביום 19.4.2012, נדחו שתי בקשות של המשיב לעיון חוזר בהחלטה למעצרו עד תום ההליכים.

3.

ההליך העיקרי : ביום 18.9.2011 נערכה הקראה, המשיב כפר

בעובדות, התיק הועבר לשמיעת ראיות בפני כבוד השופט א' גולדקורן, ונקבע לבקשת המבקשת להוכחות ולסיכומים לתאריך 19.12.2011. במועד זה, הודיעו מחמוד והמבקשת על הסדר טיעון במסגרתו הודה מחמוד בעובדות כתב האישום (גזר דינו ניתן בישיבה ביום 22.1.2012), והמשיב העלה טענה מקדמית שנדחתה. בהמשך, התקיימו ישיבות הוכחות בתאריכים 23.1.2012, 25.1.2012, 15.2.2012, 20.3.2012, 17.4.2012, 18.4.2012, 3.5.2012, 7.5.2012, 9.5.2012, 15.5.2012, ו-24.5.2012. בישיבה ביום 24.5.2012, ביקש המשיב לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לעדותו של עד ההגנה שהופיע באותו יום. בית המשפט

אפשר למבקשת להגיש תגובה עד ליום 31.5.2012, ולמשיב להגיש תשובה לתגובה עד ליום 7.6.2012, שלאחריה תינתן החלטתו עד ליום 14.6.2012. עקב זאת, ביטל בית המשפט את הדיון שהיה קבוע להשמעת הכרעת הדין ב-3.6.2012. ביום 30.5.2012, פנתה המבקשת ל בית המשפט בבקשה לקביעת מועד חלופי ו בית המשפט

קבע בהחלטתו כי אם הצדדים יגיעו להסכמה לגבי העיון בחומרי החקירה, והמשיב יבקש לקבוע ישיבת הוכחות אחת לסיום ראיותיו, ניתן יהיה לקבוע הכרעת דין לפני יום 16.7.2012. המשיב התנגד לקביעת מועד דיון לצורך הכרעת הדין, משום שלטענתו אין בשלב זה באפשרותו להתחייב לישיבת הוכחות אחת בלבד.

4.

משלא נסתיים המשפט תוך תשעה חודשים, הוגשה הבקשה דכאן. לטענת המבקשת, העבירות החמורות בהן מואשם המשיב מצביעות על מסוכנותו כלפי הציבור, מסוכנות המתחזקת נוכח עברו הפלילי, הכולל שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות, רכוש, והחזקת תחמושת. המבקשת הצביעה על כך שהמשיב ביצע את העבירות בעוד תלוי ועומד כנגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה.

5.

מן

המפורסמות הוא, שבמסגרת בקשה לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, על בית המשפט

לאזן בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת ממנו אם ישוחרר. במסגרת איזון זה, על בית המשפט לבחון, בין היתר, את קצב התנהלות המשפט והמסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט, והחשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט.

המשפט התנהל לכאורה בקצב סביר ואף מהיר, ונקבעו מספר רב של מועדי הוכחות כמעט "מיום ליום", ולמעשה, המשפט עמד להסתיים אילולא הועלתה דרישה נוספת לקבלת חומר בעניינו של אחד מהעדים. במצב דברים זה, בהתחשב בכך שלכאורה מדובר בתיק עב כרס ומורכב, כפי שמשתמע מהחלטות קודמות שניתנו בעניינו של המשיב, ספק אם המשפט אכן יסתיים תוך שלושת החודשים הקרובים. לא למותר לציין את החלטתה של כבוד השופטת יפעת שטרית מיום 30.4.2012, במסגרתה דחתה את בקשת המשיב לעיון חוזר, בין היתר מן הטעם ש"ישנו צפי קונקרטי וקרוב הנראה לסיום משפטו של המבקש".

כעת, בהתחשב בכך שנראה כי המשפט לא יגיע לקיצו בזמן הקרוב; בהתחשב בכך שהמתלוננים סיימו להעיד; בהתחשב בכך שמשפטו של מחמוד הסתיים זה מכבר והוא נדון לששה חודשי עבודות שירות (ואזכיר כי על פי עובדות כתב האישום הוא הראשון שניפץ בקבוק על ראשו של המתלונן); בהתחשב בכך ששירות המבחן המליץ על חלופת מעצר בבית הוריו בכפר עכברה הקרוב למקום האירוע ולמקום מגורי המתלונן; בהתחשב בכך שכעת מוצעת חלופה מרוחקת בבית אחותו של המשיב בכפר סולם; ובהתחשב בכך שהפעלת סעיף 62 בתיק המתנהל בבית משפט השלום אינה חזיון שכיח

- לאור כל זאת, אני דוחה את הבקשה ומורה על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בכפר סולם או במקום מרוחק אחר.

תנאי החלופה והמפקחים ייקבעו, בהקדם ככל שניתן, על ידי שופט המעצרים בבית משפט השלום, ועד להחלטה אחרת, יישאר המשיב במעצר.