פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
442/12
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
מרוואן אבו גאנם
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז בתיק עמ"ת
24604-12-11 שניתנה ביום 14.12.2011 על ידי כבוד השופטת מ' ברנט
בשם המבקש:
עו"ד יניב פרץ
החלטה
1.
בקשת רשות ערר על החלטתו מיום 14.12.2011 של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת מ' ברנט ) בעמ"ת 24604-12-11, בה נדון ערר המשיבה על החלטתו של בית משפט השלום ברחובות (כב' השופטת ע' מרדכי ) במ"ת 25165-11-11 אשר הורה על שחרורו של העורר ממעצרו לחלופת מעצר.
בהחלטתו מושא הבקשה דכאן, הורה בית המשפט
המחוזי להחזיר את התיק ל בית משפט
השלום ולהזמין תסקיר מעצר שיבחן חלופת מעצר מצפון לעיר חיפה או מדרום למצפה רמון, וכי המבקש לא ישוחרר בטרם יוסדר נושא האיזוק האלקטרוני.
2.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); איומים לפי סעיף 192 לחוק; פציעה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 335(א)(1) לחוק; והיזק לרכוש במזיד לפי סעיף 452 לחוק. על פי המתואר בכתב האישום, ביום 15.11.2011 הגיע המבקש לבית עסקו של המתלונן הממוקם על כביש 411 מול מזכרת בתיה, ובין השניים התפתחה קטטה, במהלכה שפך המבקש על פני המתלונן כוס קפה חם, נשך אותו בידו, חבט בפניו, והכניס לפיו של המתלונן חפץ חד שגרם לו חתכים בפיו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חתכים וחבלות כמפורט בכתב האישום.
המבקש נעצר לאחר שלושה חודשים, לטענת המשטרה, לאחר שנמלט מאימת הדין. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד תום ההליכים. בית משפט
השלום מצא כי יש ראיות לכאורה נגד המבקש והוא הופנה לקבלת תסקיר מבחן. בתסקיר המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש לחלופה של מעצר בית מלא בבית דודו ובפיקוחו ובפיקוח בנו. בהחלטתו מיום 12.12.2011 עמד בית משפט השלום על עברו הפלילי של המבקש הכולל עבירות אלימות ועל כך שעומד כנגדו מאסר מותנה. לסופו של יום הורה בית משפט השלום על שחרור המבקש לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן, בהעירו כי אילולא האילוצים הקיימים במערך האיזוק האלקטרוני בימים אלה, היה מורה גם על איזוק אלקטרוני.
3.
על החלטה זו עררה המשיבה ל בית המשפט המחוזי, שקבע בהחלטתו מיום 14.12.2012 כי עניינו של המבקש יוחזר ל בית משפט
השלום, שידון בחלופות המעצר שיוצעו על ידי הצדדים צפונית לחיפה או דרומית למצפה רמון, על פי המלצת שירות המבחן; כי המבקש לא ישוחרר לחלופת מעצר עד שיוסדר לו איזוק אלקטרוני; וכי המבקש לא
יהיה זכאי להקלות בתנאי שחרורו עד לסיום ההליכים המשפטיים.
4.
מכאן הבקשה שלפני, בה עותר המבקש ליתן לו רשות ערעור בגלגול שלישי לפי תיקון מס' 8 (התשע"א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).
המבקש האריך בדברים אודות "עקרוניות" הבקשה, ועל כך שהגיעה העת לגבש קווים מנחים בשאלה מתי תינתן רשות ערעור בגלגול שלישי, תוך הפניה להחלטתי
בבש"פ 5702/11 צופי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 8.8.2011).
5.
אומר בקצרה, כי לא רק שלא מצאתי שמץ של "עקרוניות" בבקשה, המצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי, אלא שאף מדובר בבקשה שהקדימה את זמנה, טרם ניתנה החלטתו הסופית של בית משפט
השלום, כך שקל וחומר שאין להידרש לה בגלגול שלישי. אכן, לא אכחד כי הוראתו של בית משפט קמא לפיה " המשיב לא יהיה זכאי להקלות בתנאי שחרורו עד לסיום ההליכים המשפטיים " נחזית כגורפת, אך מכאן ועד הטענה כי בית המשפט
המחוזי התיימר לבטל את מוסד העיון החוזר הקבוע בסעיף 52 לחוק המעצרים – רחוקה הדרך. שאלת החלופה הראויה בנסיבות המקרה דנן לא חורגת
מעניינו הפרטני של המבקש, וככל שלא ניתן יהיה להורות על איזוק אלקטרוני עקב אילוצי המערכת, יפעל בית המשפט השלום כחוכמתו.
אשר לטענת המבקש אודות "גבולות הגזרה" הגיאוגרפיים שהוצבו על ידי בית המשפט המחוזי לשם בחינת חלופת מעצר, הרי שגם טענה זו לא מצדיקה
מתן רשות לערור בגלגול שלישי. מה עוד, שהמבקש עצמו הסכים, במהלך הדיון בפני
בית המשפט
המחוזי, לבחינת חלופות מעצר דרומית למצפה רמון וצפונית לבאר שבע.
3.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, כ"ט בטבת התשע"ב
(24.1.2012).
ש ו פ ט