בש"פ 442-23 בש"פ 442-23

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' גורדון) מיום 9.1.2023 בבע"ח 63846-11-22. בהחלטתו האמורה דחה בית המשפט את בקשת העוררים לעיון ברישומם הפלילי של שלושה עדי תביעה.

לאחר שמיעת טענות הצדדים בערר, ובחינת החומר שהוצג על-ידי המשיבה, הסכימה המשיבה להמלצת בית המשפט לפיה תומצא לעוררים פרפרזה בעניינו של עד התביעה א"ז, וזו אכן נמסרה לבאי כוח העוררים במעמד הדיון. עם מסירתה, ולאור הערות בית המשפט, הודיעו העוררים כי אין הם עומדים על עררם בכל המתייחס לרישום הפלילי של עדי התביעה בישראל.

אשר לרישום הפלילי של עד תביעה 7 בארה"ב (ככל שקיים), לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי אשר קבע כי אין לחייב את המשיבה לפעול לקבלת רישומו הפלילי של עד זה מן הרשויות בארה"ב. גם אם אין מקום לשלול, במקרים מתאימים, את הגדרתו של חומר המצוי בידי רשות במדינה זרה כ"חומר חקירה", אין חולק כי יש לשקול את הימצאותו של החומר בידי רשות זרה, במכלול השיקולים שיש להביא בחשבון (בש"פ 6237/06 קלושנדלר נ' מדינת ישראל, פסקה 10 (17.12.2006). צוין בהקשר זה כי יש לבחון, בין היתר, האם "הונחה תשתית עובדתית המלמדת כי קיימת הצדקה עניינית להטיל על המדינה את החובה לחפש ולדרוש את המסמכים האמורים, וזאת בשים לב לעלות הכרוכה במאמצים אלה, ולתועלת הצפויה מהם לבירור אשמת הנאשם" (בש"פ 7746/18 שם טוב נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (31.1.2019). בענייננו, מבקשים העוררים לעיין ברישומו הפלילי של העד לצורך שאלת מהימנותו של העד. לאחר בחינת כתב האישום, ובשים לב לחומר החקירה המצוי בידי העוררים המעיד, לטענתם שלהם, על היעדר מהימנותו של העד ועל הודאתו לפני חוקריו בביצוע עבירות חמורות, לא התרשמתי כי התועלת השולית הפוטנציאלית הצפויה להגנה מהצגת המרשם הפלילי של העד, ככל שקיים, מצדיקה להטיל על המשיבה חובה כאמור.

הערר נדחה.