פרטי ההליך
בפני:
כבוד הרשמת דנה כהן-לקח
המבקש:
אילן סידה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור
החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור.
1.
המבקש הורשע בבית משפט השלום בנתניה, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות אלימות במשפחה. ביום 3.3.2010 דחה בית-המשפט המחוזי מרכז במעמד הצדדים את ערעורו של המבקש על הכרעת הדין וגזר הדין. כעת עותר המבקש, המייצג את עצמו, לקבלת אורכה להגשת בקשת רשות ערעור על דחיית ערעורו בגין חומרת העונש. המשיבה מתנגדת לבקשה.
2.
לאחר עיון בחומר המצוי בתיק ובטענות בעלי הדין, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד להידחות. הכלל הוא כי יש לקיים את המועדים הקבועים בדין, וכי אורכה להגשת ערעור היא בגדר היוצא מן הכלל. בהתאם להלכה הפסוקה, הארכת מועד בפלילים תינתן רק בהתקיים "טעם ממשי המניח את הדעת" (ראו: בש"פ 5988/06 נגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.7.2006)). בנסיבות המקרה דנן, לא שוכנעתי כי התקיים טעם כאמור. ראשית , המועד האחרון לפי דין להגשתה של בקשת רשות הערעור היה ביום 18.4.2010. הבקשה שלפניי הוגשה ביום 8.6.2010, קרי באיחור של כחודש וחצי. המדובר באיחור משמעותי בהגשת ההליך על-ידי המבקש, אשר היה מיוצג בהליכים הקודמים. לאיחור ניכר זה לא ניתן כל הסבר. שנית , על-פני הדברים, סיכוייה של בקשת רשות הערעור להתקבל נמוכים, בהתחשב בכך שהמדובר בערעור "בגלגול שלישי" על חומרת העונש, אשר אינו מעורר שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו של המבקש. משקלם המצטבר של שיקולים אלה מוביל למסקנה כי בנסיבות העניין ראוי להעדיף את עקרון סופיות הדיון והצבת גבול להתמשכות ההליכים - הן מבחינת האינטרס הציבורי-הכללי, והן מבחינת האינטרס הפרטני של נפגעי העבירות בהן הורשע המבקש.
3.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים האמורים, הבקשה להארכת מועד נדחית.
ניתנה
היום, כ"ט בתמוז תש"ע (11.7.2010).
דנה כהן-לקח, שופטת
ר ש מ ת