בש"פ 4433/06 יוסף פרץ נ. מדינת ישראל

כנגד העורר – ושלושה אחרים – הוגש כתב אישום המתאר קשירת קשר לבצוע עבירות של התפרצויות לדירות. ואכן, כך לפי כתב האישום, העורר ואחרים פרצו לדירות, הזיקו לרכוש וגנבו חפצי-ערך. ביחס לעורר מדובר על שבעה אירועים.

העורר לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה. לפיכך, התמקד הדיון בשאלת קיומה של עילת מעצר ובשאלת קיומה של חלופת מעצר הולמת. בית משפט השלום, ובית המשפט המחוזי שדן בערר, פסקו כי במקרה זה יש מקום להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כנגדו. זאת, על יסוד חלקו המרכזי של העורר באותה "התארגנות של נאשמים למטרת ביצוע שרשרת של התפרצויות, כאשר העבירות בוצעו שלא באופן אקראי אלא על פי מידע מוקדם"; על יסוד עברו "המכביד ביותר" של העורר – הכולל עבירות סמים, עבירות אלימות ועבירות רכוש רבות; ועל יסוד דחיית חלופת המעצר שהוצעה.

מכאן הערר שבפני. לאחר שמיעת טענות הצדדים, לא ראיתי עילה להתערב בהחלטת הערכאות הקודמות. בית משפט זה פסק לא אחת, כי עבירות רכוש עשויות להקים עילה למעצרו של נאשם. אמרה בהקשר זה השופט ד' ביניש, בבש"פ 5431/98 רוסלן פרנקל נ' מדינת ישראל , פ"ד נב(4) 268:

מעשים שנועדו לפגוע ברכוש ולשלול רכוש פוגעים בסדרי החברה, פוגעים גם בזכויותיהם היסודיות של יחידיה, ובנסיבות מסויימות יש בהם כדי לסכן את בטחונה של החברה ואת בטחונו של כל אדם בה. בנוסף על כך, עבירות רכוש טומנות בחובן סיכון טבוע כי בתנאים מסויימים הן יבוצעו באלימות ותוך סיכון חיי אדם, או שלמות גופו; אם לצורך השגת הרכוש, אם לשם שמירה עליו, ואם לצורך המלטות המבצעים מעונש.

מטעמים אלה ניתן לקבוע כי עבירות רכוש המבוצעות באורח שיטתי, או בהיקף ניכר, או תוך התארגנות של מספר עבריינים, או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים, עלולות לפי מהותן ונסיבות ביצוען לסכן את בטחון האדם ואת בטחון הציבור.

לפיכך, אין לשלול קיומה של עילת מעצר בכל מקרה של עבירות המבוצעות נגד הרכוש, ויש לבחון את מכלול הנסיבות כדי לקבוע אם נתקיימה עילת מעצר, היינו - לבחון אם נשקף מן העבריין אשר לו מיוחסת העבירה סיכון לבטחון במשמעותו האמורה.

כתב האישום מייחס לעורר שורה של עבירות רכוש חמורות, שבוצעו באופן שיטתי ולאחר תכנון מוקדם. הפורצים פעלו במקצועיות-עבריינית, זרעו הרס, רמסו ברגל גסה את פרטיותם של בעלי הבתים, ונטלו רכוש רב-ערך. עברו המכביד של העורר, ויתר הנסיבות שפורטו בהחלטות הערכאות הקודמות, די בהם כדי להצדיק את מעצרו ולשלול את האפשרות להפיג את מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

הערר נדחה.