בש"פ 4434/18 מדינת ישראל נ. עמוס לביא

1.

מונחת לפני בקשה להארכת מעצר ראשונה נגד משיבים 4 ו-7, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"א-1996. כתב האישום והבקשה הוגשו נגד 7 נאשמים במקור; אך יתר המשיבים הסכימו לבקשה, ועל כן הדיון יתרכז במשיבים 4 ו-7, שאלו מספרם בהתאמה גם כנאשמים בכתב האישום.

על פי כתב האישום, במהלך שנת 2017 משיב 4 היה חלק מחבורה עבריינית, ביחד עם משיבים 1-6. במסגרת סכסוכים ביניהם לבין אחרים, המשיבים קשרו קשר על מנת לפגוע בהם. בעניינו של משיב 4, על פי עובדות המקרה, הוא תכנן לפגוע באחר, במתווה לפיו יגיעו לביתו ברכב הנחזה להיות רכב בילוש משטרתי, תוך שימוש במדי משטרה ובנשקים לצורך פגיעה בו. המשיב 4 אף פנה לאנשים נוספים בהצעה שיבצעו את האמור בתמורה לתשלום – ואלו החלו בביצוע התכנית העבריינית. נוכח האמור הוא מואשם בקשירת קשר לפשע, עבירה לפי חוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ). באשר למשיב 7, על פי כתב האישום, נאשמים 2-3 פנו אליו במטרה להצטייד בנשק על מנת לפגוע באחרים, והוא העביר להם שני אקדחים עטופים בגרב. בשל האמור הוא מואשם בקשירת קשר לפשע ובסחר ועסקה אחרת בנשק, עבירות לפי חוק העונשין.

2.

אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לגבי המשיבים, כפי שהובהר, או לגבי קיומה של עילת מעצר. הסנגורית של משיב 4 הדגישה שחלפו 9 חודשים מאז תחילת מעצרו, וטרם ניתנה תשובה מהותית לכתב האישום על ידי המשיבים, זאת כאשר הפגרה וחודש ספטמבר רב החגים בפתח. עוד הוטעם כי עובר לבקשה זו המשיב נתן הסכמתו למעצר, אך כעת ישנה חלופה ראויה. הסנגורית ביקשה להזמין תסקיר על מנת לבחון חלופה זו.

סנגורו של משיב 7 טען כי הגם שמרשו מואשם בכך שהוא היה מעורב במכירת שני אקדחים, בית המשפט המחוזי קבע לגבי אחד מהם כי ישנה חולשה ראייתית. עוד על פי הנטען, מרשו לא ידע את המטרה על העברת הנשק. כמו כן, הודגש הזמן שחלף מכתב האישום ביחס לשלב בו מצוי המשפט.

3.

בבקשה מעין זו על בית המשפט לשקול שני שיקולים: האחד מסוכנות הנאשם; והשני קצב המשפט. אתייחס לכל משיב

בנפרד. ביחס למשיב 4 עולה כי החלפת ייצוג על ידו ועל ידי אחרים בתיק, גרמה להתארכות הדיונים מבלי שהמשפט התקדם. אף הסנגורית הנוכחית החלה בייצוגו רק בחודש האחרון. באשר לחלק של משיב 4 במעשה, עולה מכתב האישום כי הוא יזם את התכנית העבריינית שמטרתה הייתה לפגוע באחר, ומכאן המסוכנות הקונקרטית. התכנית כללה תעוזה, לרבות התחזות לשוטרים ושימוש בכלי נשק. יתר על כן, הוא בעל הרשעות קודמות רבות, בין היתר בעבירות של תקיפה בצוותא, מספר מקרי איומים, החזקת נשק ומספר מקרים של החזקת סכין, תקיפת והפרעה לעובד ציבור ולשוטר בעת מילוי תפקידו, ופציעה וחבלה כשהוא מזויין. נוכח אלו הוא ריצה מספר עונשי מאסר בפועל. בנסיבות אלה לא מצאתי לנכון לקבל את הבקשה, לאחר בחינת האיזון הכולל. אין בכך למנוע, או להביע עמדה, אם תוגש בקשה לעיון חוזר בדמות החלופה החדשה שאותה מציעה הסנגורית.

עניינו של משיב 7 מורכב יותר. מצד אחד סנגורו הדגיש כי מרשו לא תרם לעיכוב בהקדמות המשפט, ואף טען כי חלקו בכתב האישום פעוט לעומת האחרים. בעניין זה נאמר כי נראה שקצב המשפט היה כרוך במספרם הרב של המשיבים בהליך, ועניין ייצוגם של המשיבים האחרים, אך לאו דווקא משיב 7. ואולם, עולה כי למשיב 7 מעורבות במסכת האירועים, על המסוכנות הנובעת מכך. גם אם נקבל את הטענה לפיה הוא לא היה מודע לפרטי פרטים של התכנית העבריינית, הרי שהוא העביר את הנשק בצורה לא חוקית, וכידוע כלי זה כוחו קטלני. עוד עולה מנסיבות העבירה כי הדבר נעשה כדי לעבור עבירה פלילית, על כל הסיכון הנובע מכך. כמו כן, יש להדגיש כי משיב 7 מואשם במספר עבירות במסגרת כתב האישום; וכי שירות המבחן הטעים כי הוא לא צלח את המבחן של מתן אמון בו, בין היתר בשל עברו הפלילי, לרבות בגין ירי בנשק באזור מגורים, בגינו הוא אף ריצה מאסר בפועל לתקופה ארוכה. אומנם מנקודת מבט של המשיב 7, עולה קושי בשל העובדה שחלפו 9 חודשים מבלי שהייתה תשובה מהותית לכתב האישום. אולם, האיזון שבין האינטרס הציבורי בדבר מסוכנות המשיב, לבין זכות למשפט יעיל בעוד הוא במעצר – בבקשה זו, שהיא הראשונה, נוטה לטובת קבלת הבקשה. נכון יהיה על בית המשפט לקבוע מועדים לשמיעת ראיות למספר ישיבות.

4.

סוף דבר, מוארך בזאת מעצרם של המשיבים 4 ו-7 בתשעים ימים החל מיום 14.6.2018, או עד למתן פסק דין בעניינם ב ת"פ 34158-09-17

בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם.