בש"פ 4439/99 מדינת ישראל נ. שמעון זינתי

לפניי בקשה של המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין במשפט התלוי ועומד נגדו, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.ביום 15.10.98 הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה כתב אישום נגד המשיב (ת.פ. 328/98), המייחס לו, בין היתר, עבירות של אינוס, כליאת שווא, איומים והדחה בחקירה. כתב האישום מפרט שני אישומים: על פי המתואר באישום הראשון, ביום 15.9.98 פגש המשיב את המתלוננת, שהיתה מצויה בחודש החמישי להריונה. לאחר שהתחזה כרב, הציע לברך אותה לקראת הלידה. הוא לקח אותה בדרכי מרמה לביתו. בהגיעו לביתו נעל המשיב את הדלת ואנס את המתלוננת, למרות התנגדותה ובקשותיה כי יניח לה ללכת, תוך שהוא מאיים עליה כי אם תתנגד, יהרוג את עוברה. לאחר שביצע את זממו איים עליה לבל תתלונן עליו. על פי המתואר באישום השני, ב18.9.98- פגש המשיב את סיגל מזרחי, בהציגו עצמו כרב. גב' מזרחי ביקשה ממנו ברכה עבור ביתה ולצורך כך אף הכניסה אותו לביתה. בביתה של גב' מזרחי ניסה המשיב לשכנע אותה לשכב עמו, בטענה כי הדבר יביא ברכה לביתה.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה (ב"ש 2001/98) בקשה למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. בית המשפט המחוזי הורה לעצור את המשיב, בקובעו כי קיימת תשתית עובדתית מספקת וכי מעשיו של המשיב מלמדים הן על מסוכנותו והן על קיום חשש סביר כי ינסה להשפיע על העדים ולשבש הליכי משפט.

3.ביום 8.11.98 נערכה ישיבת ההקראה. ביום 24.2.99 התקיימה ישיבת ההוכחות הראשונה, במהלכה הוגשו בהסכמה מספר מסמכים, שייתרו את הצורך בהבאת חמישה עדי תביעה. ישיבת הוכחות נוספת, שנקבעה לסוף חודש מרץ, בוטלה לבקשת המדינה, לאחר שזו הודיעה כי המתלוננת לא תוכל להגיע במועד זה. בית המשפט קבע ישיבה אחרת לאמצע חודש מאי. באותה ישיבה הסתיימה פרשת התביעה, והמשיב נשלח לבדיקה פסיכיאטרית, לפי בקשת סניגורו. בבדיקה התברר כי המשיב כשיר לעמוד לדין. תחילת פרשת ההגנה, אשר נקבעה ליום 6.7.99, נדחתה בשל מחלתו של בא-כוח המשיב, והמשך הדיון קבוע לימים 2.9.99 ו- 21.10.99.

4.באת-כוח המדינה הדגישה בטיעוניה את חומרת המעשים המיוחסים למשיב ואת עברו הפלילי המכביד, הכולל 37 הרשעות בעבירות רכוש, סמים, אלימות, איומים ועוד. בנסיבות אלה, ולאור השלב בו מצוי המשפט, מבקשת המדינה כי יוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

5.השתכנעתי כי בשל הנסיבות שצויינו על ידי ב"כ המדינה מן הראוי להעתר לבקשת ההארכה. יתרה מזו, בדיון לפניי התברר כי המשיב הוא אסיר, השפוט ל18- חודשי מאסר בגין הרשעה בעבירות אחרות, מיום 4.11.98. המשיב צפוי לסיים את ריצוי העונש ביום 5.4.2000 ולכל המוקדם ביום 6.10.99, היה וישוחרר בתום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו. נסיבות אלה, בהן הפגיעה בחירותו של המשיב בגין המעצר היא קטנה באופן יחסי, מחזקות חיזוק נוסף את מסקנתי כי יש להעתר לבקשת המדינה ולהורות על הארכת מעצרו של המשיב. (עוד בסוגייה של מעצר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד אסיר, המרצה עונש מאסר בפועל בגין הרשעות אחרות, ראה החלטתי בבש"פ 4550/99 מדינת ישראל נ' לרי גלדסון (לא פורסם)).

6.אי לכך, אני מחליט להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, החל מיום 17.7.99, או עד למתן פסק דין בת.פ.328/98 בבית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם.