בש"פ 4456/11 רוזי בן חיים נ. מדינת ישראל

1.

בחודש אוגוסט 2010 הגיש המשיב עתירה לבית המשפט המחוזי בירושלים להסגיר את העוררת ואשה נוספת לצרפת. זאת בגין עבירות סמים שבוצעו לכאורה בצרפת בשנת 2001. העוררת הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה לגילוי חומר חקירה. בקשתה נדחתה ביום 12.6.11 (על ידי כבוד השופט א' רומנוב). הערר דנא מופנה נגד החלטה זו.

2.

בדיון שנערך בפניי מיקדו סניגוריה של העוררת את טיעוניהם לשני סוגים של חומרי חקירה. הראשון, נוגע לפגישה שנערכה בין העוררת לבין איש או אנשי משטרה ממשטרת תל-אביב ביום 12.9.02, ואלו האחר נוגע למגעים בין צרפת למדינת ישראל במהלך השנים הלא מעטות שחלפו עד להגשתה של בקשת ההסגרה.

3.

בכל הנוגע לסוג הראשון של חומרי חקירה, מתברר כי ביום 16.6.11, היינו לאחר הגשתו של הערר, העיד בבית המשפט איש משטרה לגבי הפגישה עם העוררת בחודש פברואר 2001. יש לציין, כי לטענת העוררת ניתנה לה אז הבטחה שלטונית מסוימת. אין סיבה להידרש עתה לעניין. מכל מקום, בפניי הצהירו הפרקליטים מטעם המשיב כי אין בידי המדינה חומר נוסף מעבר לחומר שהומצא לסניגורים (בכפוף לתעודת חיסיון). לאור ההצהרה שניתנה, ברי כי אין כל עילה לחייב את המשיב להמציא חומר שאינו קיים. כמובן, שאין בכך כדי למנוע מן העוררת להעלות הטענה בדבר הבטחה שלטונית.

4.

אשר לחומר העוסק במגעים בין צרפת למדינה בעניין ההסגרה: חומר זה דרוש לעוררת, לפי הנטען, על מנת לבסס את טענתה בדבר שיהוי. בדיון שנערך בפניי לא התנגדו באי כוחו של המשיב לחשוף בפני בית משפט קמא, על פי צד אחד, את ההתכתבויות על מנת שבית המשפט יוכל לקבל החלטה מושכלת בנושא.

5.

לפיכך, הנני דוחה את הערר ככל שמדובר בחומר מן הסוג הראשון. הערר מתקבל באשר לחומר מן הסוג השני, במובן זה שהחומר ייחשף בפני בית המשפט המחוזי על מנת שיקבל החלטה בעניין.