בש"פ 4477/07 ניר חזן נ. מדינת ישראל

1.

העורר עומד לדין בפני בית-משפט השלום בנתניה באשמת החזקתו של ציוד לזיוף כרטיסי חיוב, קבלת דבר במרמה וניסיון לקבלו, והונאה בכרטיס חיוב. על-פי המיוחס לו בכתב-האישום, התקין העורר, בתאריך 15.2.07, על גבי מתקן לקריאת כרטיס אשראי במכשיר "וידאומט" – הֵתקן הקורא ושומר את נתוני הכרטיס, במטרה להשיגם במרמה. בחמישה אירועים נוספים, שביצע העורר בזה אחר זה באותו חודש, חלקם במעורבותו של נאשם נוסף בפרשה, נעשה שימוש בנתוניהם של כרטיסי חיוב, השייכים לשלושה אנשים שונים ועליהם הצליח העורר להניח את ידו, לצורך משיכת מזומנים, רכישת תכשיטים וקניית דברי מאכל ומשקה.

2.

עם הגשתו של כתב-האישום החליט בית-משפט השלום, לבקשת המדינה, לעצור את העורר עד תום ההליכים. הערכאה הראשונה עמדה בהחלטתה על עברו הפלילי החמור של העורר – אסיר ברישיון, שנשפט והורשע בביצוען של עשרות עבירות רכוש, מרמה ועבירות בכרטיסי חיוב, דינו נגזר לארבע שנות מאסר והוא שוחרר על-תנאי בחודש יולי 2006. את המיוחס לו בפרשה דנן ביצע, על-פי הנטען, תוך הפרה של מעצר-לילה בו היה נתון. שירות-המבחן, בתסקיר שהגיש, נמנע מהמלצה על חלופת מעצר, לרבות זו של פיקוח אלקטרוני, לאחר שעמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מן העורר, וחוסר יכולתו להציב סייגים להתנהגותו.

3.

ערר על החלטת המעצר, שהוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, נדחה לאחר שלא התקבלה טענתו של העורר כי הוא מופלה לרעה ביחס לשותפו לכתב-האישום. נקבע, כי חומרת האישומים נגדו עולה על זו של השותף וכך גם עברו הפלילי.

4.

מכאן הערר שבפני, בו מטעים העורר כי העבירות המיוחסות לו, "בכתב אישום מינורי" כטענתו, אינן מקימות עילת מעצר. הוא שב וטוען כי ככל שנשקפת ממנו סכנה לציבור, ניתן להפיגה בדרך אחרת זולת מעצר מאחורי סורג ובריח. בניסיון ליצוק יסוד לעמדתו זו, נאחז העורר בהחלטתי בבש"פ 581/03 ג'דה נ' מדינת ישראל (לא פורסמה, 22.1.03) בה הוריתי על שחרורו לחלופת מעצר של נאשם בעבירות דומות אך בהיקף רחב במידה ניכרת. עוד חוזר הוא ומעלה טענה בדבר הפליתו ביחס לנאשם השני בפרשה – שעל-פי הטענה היה הרוח החיה מאחורי המעשים, ושוחרר למעצר בית. מוסיף וטוען העורר כי משפטו, שיחל בשבוע הראשון של חודש יוני, צפוי להימשך זמן רב. העורר מציע, אפוא, כי המעצר יומר באיזוק אלקטרוני ובפיקוח אחותו המתגוררת באילת.

5.

לא אוכל לקבל עמדה זו. כידוע, כל מקרה המובא לבחינתו של בית-המשפט בשאלה של מעצר, עומד הוא לעצמו ונבחן בהתחשב בנסיבות האישום ומתוך מתן הדעת למאפייניו הייחודיים של הנאשם. במקרה דנן, עומדת כנגד העורר שורה של נתונים מצטברים, המכריעים את הכף לחובתו: ריבוי העבירות; התפקיד הדומיננטי שנטל העורר בביצוען; קופת השרצים התלויה לו על גבו בעקבות מעורבותו בעבירות רכוש; הפרה של תנאי השחרור על-תנאי ממאסר, ובמיוחד את התנאי של מעצר לילה שהושת עליו; והתרשמותו השלילית של שירות המבחן. כל אלה יחד מתגבשים לכלל תמונה בדבר מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר. זו כשלעצמה – קל וחומר כשבצדה המסקנה, כי קיים קושי לשוב וליתן אמון בעורר כי יעמוד בתנאי השחרור ויתנזר מביצוען של עבירות – מחייבות את המשך מעצרו, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.