בש"פ 4499/22 אסף קרפל נ. מדינת ישראל

1.

לפניי ערר לפי סעיף 53(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ), על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופטת א' פינק ) אשר ניתנה ביום 22.6.2022 במ"ת 60238-07-21, ואשר בגדרה נדחתה בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) אשר ניתנה ביום 26.8.2021, ובמסגרתה נקבע כי העורר ייעצר מאחורי סורג ובריח עד תום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדו בתפ"ח (מחוזי מרכז-לוד) 60221-07-21 (להלן: ההליך העיקרי ).

2.

בגדרי ההליך העיקרי העורר מואשם בניסיון רצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); בגניבה, עבירה לפי סעיף 284 לחוק העונשין; בהתפרצות למקום מגורים, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין; וכן בפגיעה בפרטיות, עבירה לפי סעיף 5 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

3.

לפי עובדות כתב האישום, העורר עבד כרופא מרדים בבית החולים שיבא, ובמסגר ת עבודתו התיידד עם המתלוננת, אף היא רופאה מרדימה. במשך תקופה, נהג העורר לחפש את קרבתה של המתלוננת, לעקוב אחריה, להמתין ליד רכבה, לקנות לה מתנות, ולשלוח ל ה מסרונים ומיילים שבהם תאר את אהבתו אליה ואת רצונו בקשר רומנטי אתה. זאת, למרות שלמתלוננת היה

באותה העת בן-זוג, הוא המתלונן, אשר התגורר עמה.

במועד לא ידוע עובר ליום 23.11. 2020 , בעת ששהה בדירתה של המתלוננת לצורך לימוד בצוותא, ניצל העורר את יציאתה של המתלוננת מהחדר, נטל את הטלפון הנייד שלה, חיפש ומצא בו תצלומים אינטימיים שלה, ושלח אותם לטלפון שלו. ביום 23.11. 2020 , בעצמו או באמצעות אחר, שלח העורר למתלוננת הודעת דוא"ל בזהות בדויה, בה נטען שהמתלונן מפיץ את התצלומים האינטימיים של המתלוננת .

במועד לא ידוע במהלך התקופה, החליט העורר לגרום למותו של המתלונן. במסגרת זאת, ניצל העורר את נגישותו לתרופות ולחומרי הרדמה, וגנב מבית ה חולים שני מזר קים ולפחות שתי אמפולות של חומר אשר עלול להביא למותו של אדם (להלן: החומר הרפואי ). ביום 9 . 7 . 2021 , הגיע העורר

לדירתה של המתלוננת – בה שהה באותה העת המתלונן לבדו –

כשהוא מצויד במפתח הדירה שגנב עוד קודם לכן מהמתלוננת, בשוֹקר חשמלי, באזמל רפואי ובמזרקים ובהם החומר הרפואי. העורר התפרץ לדירה וניסה לגרום למותו של המתלונן כשהוא מתנפל עליו בשנתו, חונק אותו, מפעיל כלפיו את השוקר החשמלי ומנסה להזריק לו את החומר הרפואי שהביא עמו. המתלונן נאבק בעורר עד שהצליח להכניעו.

4.

ביום 28.7.2021 הוגש כתב אישום נגד העורר, בד-בבד עם הגשת בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

5.

ביום 26.8.2021 קבע בית משפט קמא (השופט ע' דרויאן-גמליאל ) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר. בהמשך לכך, הפנה בית המשפט את העורר לשירות המבחן לשם קבלת תסקיר מעצר בעניינו. ביום 25.11.2021, לאחר ששירות המבחן לא המליץ על חלופת מעצר, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים. על החלטה זאת הוגש ערר לבית משפט זה – וביום 11.1.2022, בהמלצת בית המשפט (השופט נ' סולברג ), העורר חזר בו מהערר.

6.

ביום 27.4.2022 האריך בית משפט זה (השופט נ' סולברג ) את מעצרו של העורר בתשעים ימים, תוך שהורה על הגשת תסקיר מעצר עדכני ובו התייחסות לאפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני – וזאת, תוך 60 ימים. עוד נקבע כי לאחר הגשת התסקיר יוכל העורר להגיש בקשה חדשה לעיון חוזר בהחלטת המעצר, ככל שתהיה לו עילה לעשות כן.

7.

ביום 8.6.2022 הוגש תסקיר מעצר עדכני בעניינו של העורר. שירות המבחן התרשם כי העורר הוא בעל קווי אישיות נרקיסיסטיים ומניפולטיביים, הוא מאופיין בקווי חשיבה מעוותים תוך שהוא ממזער את המיוחס לו ומרחיק את עצמו מהאירוע הנטען. להערכת שירות המבחן, רמת הסיכון להישנות עבירות אלימות על ידי העורר היא בינונית – אולם, ככל שעבירות כאלו תבוצענה, תוצאותיהן עלולות להיות ברמת חומרה גבוהה. שירות המבחן מצא כי מעצר בפיקוח אלקטרוני לא יאיין את הסיכונים הנשקפים מהעורר, וכי המפקחים המוצעים מטעם העורר אינם ערים לסיכון הקיים ואינם מתאימים למלאכת הפיקוח. לפיכך, לא המליץ שירות המבחן על חלופת מעצר.

8.

בהמשך לכך, העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה על מעצרו.

9.

ביום 22.6.2022 דחה בית משפט קמא (השופטת א' פינק ) את בקשת העורר לעיון חוזר, ובתוך כך דחה את בקשתו להעברתו למעצר בפיקוח אלקטרוני. בית משפט קמא נתן דעתו לקצב התקדמות ההליך (אשר הדיונים בו קבועים רק החל מחודש ספטמבר 2022) ולחלוף הזמן (כ-7 חודשים) מאז ההחלטה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. לצד זאת, בית המשפט ציין כי המידע האמור היה כבר בפני בית משפט זה, עת נתן את החלטתו על הארכת מעצרו של המשיב (ביום 27.4.2022) – וחרף כך, לא מצא בית המשפט (השופט נ' סולברג ) מקום להעברת העורר לחלופת מעצר, אלא הפנה אותו בשנית לשירות המבחן. משכך הוא: הרי שבית המשפט העליון לא מצא כי חלוף הזמן ואי-התקדמות ההליכים בקצב מספק מהווים עילה להעברת העורר לחלופת מעצר. עוד קבע בית משפט קמא כי בניגוד לטענת העורר, תסקיר שירות המבחן אינו מגלה "נקודות אור" בעניינו – ואף אם יתברר כי השירות שגה במסקנותיו, ממילא לא מתקיימות שום נסיבות חדשות שבכוחן להצדיק את קיומו של עיון חוזר.

10.

מכאן הערר שפניי.

11.

לאחר עיון בכתובים ואחרי שנשמעו טענות הצדדים, המלצתי לעורר ולבא כוחו להסכים לדחיית הערר, אולם אלה לא קיבלו את המלצתי. מאוחר יותר היום, נתקבלה הודעת העורר בה הודיע בא כוחו על חזרה מן הערר.

12.

סבורני, כי זאת הייתה החלטה נכונה בנסיבות העניין.

13.

עסקינן, בין היתר, באישום חמור בניסיון לרצח אשר מאומת כדבעי בראיות לכאורה, ועל כך אין כל מחלוקת. המקרה שבו עסקינן נשלט, על-כן, על ידי חזקת המסוכנות הקבועה בסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים, כשהוא נקרא יחד עם סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק. במקרים כאלה, כפי שצויין לא אחת, העברת העצור מן הכלא למעצר באיזוק אלקטרוני שמחוץ לכותלי הכלא, קל וחומר, שחרורו לחלופת מעצר בדמות מעצר-בית או לחלופה אחרת, מתאפשרים רק במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינם מתאפשרים בהיעדרו של תסקיר מעצר חיובי (ראו: בש"פ 248/20 פלוני נ' מדינת ישראל (2.2.2020) (להלן: בש"פ 248/20 )). העורר תקף את האמור בתסקיר המעצר שהוגש בעניינו, אולם, כפי שהוספתי והסברתי בבש"פ 1230/20, 1232/20 פלונים נ' מדינת ישראל (3.3.2020):

"השאלה שיש לשאול ביחס לאפשרות להעביר למעצר באיזוק אלקטרוני נאשם שנעצר מאחורי סורג ובריח כשסעיף 22ב(ב) לחוק המעצרים חל עליו, היא לא "למה לא?", אלא "למה כן?". הנטל להוכיח את קיום הטעמים המיוחדים, שסעיף זה דורש כתנאי להסתפקות במעצר באיזוק אלקטרוני חלף המעצר הרגיל בין כותלי בית המעצר, הוא נטל כבד הרובץ על כתפי הנאשם. כפי שהוסבר בבש"פ 248/20, נטל זה ניתן להרים רק על ידי הבאת ממצאים פוזיטיביים אשר מצביעים על נסיבותיו המיוחדות של הנאשם ועל האפשרות המעשית לאיין את מסוכנותו בהיותו מחוץ לבית המעצר. ביקורת על שירות המבחן שלא סיפק ממצאים כאמור [איננה יכולה] לשמש תחליף לממצאים הפוזיטיביים הדרושים." (ראו שם, בפסקה 10).

אוסיף ואציין כי למקרה שבו עסקינן יש מאפיינים מיוחדים אשר כוללים את רקעו הנורמטיבי של העורר – רופא במקצועו. לצדם של מאפיינים אלה, קיים חשש להימשכות ההליך העיקרי. אשר על כן, אם ההליכים המתנהלים בתיק העיקרי יימשכו יתר על המידה, בהחלט יהא מקום לשוב ולשקול חלופות למעצרו של העורר שבכוחן לאיין את מסוכנותו ולמזער את הפגיעה בחירותו בעודו חוסה בצלה של חזקת החפות – וחזקה על באי-כוח העורר שיידעו במקרה כזה לעתור לבית המשפט המחוזי בבקשה לקיים עיון חוזר במעצרו.

14.

הערר נדחה אפוא.