בש"פ 4506/20 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 30.6.2020 (כבוד השופטת מ' בן ארי ) ב-מ"ת 47308-05-20, שבה הורה על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני עד לתום ההליכים נגדו, חלף מעצר מאחורי סורג ובריח. במוקד הערר נטען כי אין לאפשר את מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני לנוכח מסוכנותו ומצבן הנפשי של המתלוננות.

רקע והליכים קודמים

2.

ביום 21.5.2020 הוגש נגד המשיב כתב אישום המחזיק שלושה אישומים ומייחס לו עבירות מין בשלוש קטינות. האישום הראשון מייחס לו עבירות אינוס קטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים (שני מקרים) – עבירה לפי סעיף 351(א), בנסיבות סעיף 345(א)(1) ו-(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ומעשה מגונה בקטינה בת משפחה שטרם מלאו לה 14 שנים – עבירה לפי סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב) יחד עם סעיף 345(ב)(1) לחוק העונשין. האישום השני מייחס למשיב עבירות של אינוס קטינה שטרם מלאו לה 14 שנים – עבירה לפי סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין (ריבוי עבירות); ומעשה מגונה בקטינה שטרם מלאו לה 14 שנים – עבירה לפי סעיף 348(ב) בנסיבות סעיף 345(ב)(1) יחד עם סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין. האישום השלישי מייחס למשיב עבירה נוספת של מעשה מגונה בקטינה שטרם מלאה לה 14 שנים.

לפי עובדות כתב האישום, המשיב הוא אב לשלוש בנות, תאומות ילידות שנת 2009 וילדה נוספת ילידת שנת 2003. הבנות נהגו לארח בבית המשיב חברות, שלעיתים נשארו ללון שם. בהזדמנויות שונות, לאורך תקופה של כשמונה שנים, ביצע המשיב את המעשים המיוחסים לו בכתב האישום בחברות של בנותיו; אחת מהן אחייניתו, כולן קטינות. זאת תוך שניצל את החיבה והאמון שרחשו לו המתלוננות ואת קשרי החברות שלהן עם הבנות שלו.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה העוררת בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים. המשיב הסכים לקיומן של ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים לו, וממילא מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. בהחלטה מיום 27.5.2020 הורה בית המשפט על עריכת תסקיר מעצר מאת שירות המבחן בעניינו של המשיב, ועמד על כך שאין בהפניה לתסקיר כדי להעיד על התוצאה האפשרית של ההליך. התסקיר הוגש ביום 14.6.2020, ובמסגרתו העריך שירות המבחן סיכון להישנות התנהגות מינית פוגענית מצד המשיב כלפי קטינים, תוך שהדגיש שהמשיב מפגין עיוותי חשיבה בקשר לעבירות המיוחסות לו ויכולות תחכום והסתרה. שירות המבחן ציין כי המשיב שולל באופן מוחלט כל בעייתיות בהתנהלותו, ומשכך לא מתאפשרת בשלב זה בחינת אפשרות שילובו בטיפול ייעודי לעברייני מין. עוד התייחס שירות המבחן לעמדתם של הורי המתלוננות, שהדגישו בפניו את מצבן הנפשי הקשה של המתלוננות, וכן את חששן מהשפעת שחרורו של המשיב עליהן. עם זאת, התסקיר בא לבסוף בהמלצה על שחרורו של המשיב למעצר בית מלא בבית אימו, בפיקוחה ובפיקוחם של אחרים, לצד צו פיקוח מעצר ותחת תנאים מגבילים; זאת בהינתן שהנאשם נעדר עבר פלילי ומשום ההרתעה שנוצרה מההליך, ומשמצא שירות המבחן את המפקחים שהוצעו מתאימים לתפקיד.

בהחלטה מיום 30.6.2020 הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. נקבע כי לא ניתן לקבל את המלצת שירות המבחן בדבר שחרורו של המשיב למעצר בית, זאת לנוכח טיב המעשים והיעדר מוכנות טיפולית מצד המשיב. עוד התייחס בית המשפט למסוכנות הברורה והסטטוטורית, הנלמדת מאופיין של העבירות, וכן ציין כי בהינתן שהמעשים בוצעו כלפי אחייניתו וחברות של בנותיו – קיים חשש אינהרנטי משיבוש מהלכי משפט. נוסף על כך, עמד בית המשפט על המצב הנפשי הקשה שבו מצויות המתלוננות ובתוך כך חששן מפני שחרורו של המשיב, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן; וכפי שמצטייר גם ממכתב שהוגש לעיונו של בית המשפט מאת אחת המתלוננות. בסופו של יום ובמכלול הנסיבות, בית המשפט מצא לנכון להורות כאמור על מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני. החלטה זו הסתמכה בין היתר על האמור בתסקיר המבחן, תוך שבית המשפט ציין שהגם שאינו רואה לאמץ את מלוא ההמלצה בדבר שחרור לחלופה, נודעת להתרשמותו של שירות המבחן חשיבות בבחינת המסוכנות; וכן הסתמכה ההחלטה על התרשמותו הישירה של בית המשפט מהמפקחים המוצעים; ועל העובדה שהמשיב שיתף את קרוביו במעשים המיוחסים לו.

הטענות בערר

4.

במסגרת הערר נטען כי אין לאפשר את מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני. את עמדתה מבססת העוררת על שלושה אדנים. ראשית, העוררת מפנה למצבן הנפשי הרעוע של המתלוננות ומביעה חשש שזה יחמיר בעקבות שחרורו של המשיב. ועוד לדברי העוררת, לא מן הנמנע ששחרורו של המשיב ישפיע על עדותן של המתלוננות שצפויה להישמע בזמן הקרוב, והדבר עולה גם מהמכתב של אחת המתלוננות שהוצג לבית המשפט; וטעה בית המשפט המחוזי, לגישת העוררת, בכך שלא נתן עדיפות לשלומן של המתלוננות על פני טובתו של המשיב. שנית, נטען כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט בדרך של השפעה על המתלוננות, וזאת בין היתר לנוכח הודעה ששלח המשיב לאחת מהן בזמנו, ובה ביקש שתמחק הודעות קודמות ששלח לה; והחשש מתעצם בשל סמיכות הזמנים למועד שבו צפויות המתלוננות להעיד. שלישית, וזה העיקר, העוררת מדגישה את מסוכנותו של המשיב, שמיוחס לו ביצוע מעשים חמורים בשלוש קטינות; ובתוך כך מפנה לתסקיר שירות המבחן המצביע על דפוסי חשיבה בעייתיים של המשיב ואי-לקיחת אחריות מצידו. עוד לגישת העוררת, לא היה מקום לייחס משקל לכך שהמשיב שיתף את קרוביו במעשים המיוחסים לו, מכיוון שהוא עשה כן רק בעקבות המעצר והגשת כתב האישום נגדו, וזאת על מנת שקרוביו ישמשו כמפקחים.

המשיב מצידו סומך את ידיו על התסקיר שהמליץ על חלופת מעצר בית, ועל החלטת בית המשפט המחוזי ונימוקיה. בתוך כך מפנה המשיב לעובדה שהוא נעדר עבר פלילי, וכן לכך ששיתף את הקרובים לו במעשים; ועוד הוא מציין כי כתב האישום מתייחס לאירועים בודדים שלא התרחשו באופן רציף. בדיון לפניי הוברר כי המשיב נעצר לראשונה בינואר 2020 בעקבות תלונה על מעשה מגונה, ולאחר מספר ימים שוחרר – ונעצר בשנית רק במאי 2020 לאחר תלונותיהן של שתי מתלוננות נוספות; ובארבעת החודשים הללו לא שב וביצע מעשים דומים, עמד בכל תנאי השחרור המגבילים ולא שיבש את החקירה נגדו. עוד טוען המשיב כי לא הוכחה כלל הטענה בנוגע למצבן הנפשי של המתלוננות ואין התייחסות לכך בחומר החקירה; וכי מכל מקום על פי פסיקה של בית משפט זה שניתנה לאחרונה (בש"פ 1596/20 מדינת ישראל נ' פלוני ), מצבן הנפשי של מתלוננות בעבירות מין אינו שיקול בלעדי בעת בחינת חלופת מעצר ראויה.

דיון והכרעה

5.

לאחר עיון בערר על צרופותיו ומשהוספתי והיטיתי אוזן לטיעוני באי כוח הצדדים, אני סבורה שדין הערר להתקבל, ומשמע כי יש להורות על המשך מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח. כך בוודאי בשלב הדיון הנוכחי, כל עוד לא נשמעו עדויותיהן של המתלוננות; ואבאר.

המעשים המיוחסים למשיב, עבירות מין בקטינות, ילדות ממש – שלושתן חברות של בנותיו, אחת מהן אחייניתו של המשיב – מעידים כאלף עדים על מסוכנותו. עבירות מסוג זה כרוכות גם בחשש אינהרנטי משיבוש מהלכי משפט; ובענייננו אף התרחש בעבר אירוע קונקרטי המצביע על ניסיון שיבוש מצד המשיב (ראו: בש"פ 7329/15 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 19 (10.11.2015)).

תסקיר שירות המבחן המליץ אמנם על שחרור המשיב למעצר בית, ואולם לא ניתן להשקיף עליו כעל תסקיר חיובי; זאת משעה ששירות המבחן עמד על עיוותי חשיבה ודפוסי התנהגות בעייתיים אצל המשיב, ובהתאם העריך כי קיים סיכון להישנות העבירות. ויצוין כי על אף שתסקיר שירות המבחן מהווה כלי עזר משמעותי בעת בחינת חלופת מעצר ראויה, אימוצו כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט (בש"פ 8636/19 צ'רוינסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (13.1.2020)). יוסף על כך כי העובדה שמדובר במי שנעדר עבר פלילי איננה בעלת משקל מקום שכתב האישום מייחס למשיב שורה של אירועים קשים, במהלך תקופה המשתרעת על פני שנים, ותוך ניצול האמון שרכשו לו הקטינות. אמנם כתב האישום מתאר אירועים במספר הזדמנויות ולא באופן רציף, אך המעשים חוזרים על עצמם פעם ועוד פעם וכלפי מתלוננות שונות, ואין לזקוף לזכותו של המשיב את העובדה שהעבירות לא התגלו קודם לכן. גם אין לזקוף לזכותו של המשיב את שיתוף קרוביו בנוגע למעשים המיוחסים לו, משעשה כן רק כשהתעורר הצורך שהקרובים ישמשו כמפקחים על המשיב במסגרת חלופת מעצר.

6.

יש לייחס משקל גם למצבן הנפשי של המתלוננות, שעל פי הנמסר שתיים מהן צפויות להעיד במסגרת ההליך העיקרי בחודש אוגוסט הקרוב. הלכה היא כי בבחינת מסוכנותו של נאשם בעבירות מין, יש לשקול את השפעת החלופה המוצעת על מצבה הנפשי של נפגעת העבירה; השפעה שאף עלולה להשליך על יכולתה להעיד במשפט באופן חופשי וללא מורא (בש"פ 6958/19 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 13 (30.10.2019)). העוררת סבורה כי שחרורו של המשיב לחלופת מעצר ישפיע על מצבן הנפשי של המתלוננות, ויפגע במסוגלותן להעיד; וטענה זו מעוגנת בין היתר במכתב שכבר נזכר שאותו כתבה אחת המתלוננות לבית המשפט תוך שהביעה חשש מאפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. ניתן להבין חשש זה, שעה שמדובר במתלוננות שהן קטינות, וכך במיוחד בהינתן סמיכות הזמנים בין המועד הצפוי לשמיעת עדותן ובין המועד שבו המשיב היה צפוי להשתחרר למעצר באיזוק אלקטרוני. ויודגש, על רקע טרוניות בא כוח המשיב לעניין היעדר הערכה מקצועית, כי עצם הפגיעה בנפשן של קטינות שחוו פגיעות מיניות וחששן ורתיעתן מפני מי שפגע בהן, אינם טעונים הוכחה בעיניי; וכך במיוחד משהן צפויות ליתן עדות במועד קרוב.

7.

נמצאנו למדים כי מעצר באיזוק אלקטרוני לא מספק מענה ראוי בנסיבות העניין ובשלב הדיון הנוכחי, לנוכח מסוכנותו של המשיב ובשל החשש לשלומן של המתלוננות. לפיכך, הערר מתקבל ואני מורה על מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח עד לתום ההליכים נגדו; זאת, מבלי לגרוע מן האפשרות לבחון מחדש את נקודת האיזון במסגרת בקשה לעיון חוזר עם התקדמות ההליך העיקרי ולאחר שמיעת עדויות המתלוננות, ככל שבא כוח המשיב יסבור שבשלה העת לפנות בהקשר כזה; וזכויות הצדדים שמורות להם.