בש"פ 4924/20 חוסאם זיתון נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 7.7.2020 (מ"ת 48374-03-20, השופטת מ' בן ארי ). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 26.3.2020 הוגש כתב אישום נגד העורר המייחס לו שתי עבירות של אינוס לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 10.3.2020 בשעה 23:00 לערך הגיעה המתלוננת, ילידת שנת 1997, למסיבת פורים אשר נערכה בגני התערוכה בתל-אביב. בהמשכו של אותו לילה, בסביבות השעה 1:10, חיפשה המתלוננת מונית על מנת לשוב לביתה. בראותה את העורר ששהה במקום ברכבו היא ניגשה אליו ושאלה האם הוא נהג מונית. העורר השיב בחיוב. השניים סיכמו על יעד הנסיעה, בית מגוריה של המתלוננת, וכן על עלותה. בהמשך לכך, החל העורר בנסיעה כשהוא והמתלוננת לבדם ברכב והיא יושבת לצדו. מבלי להידרש למלוא הפרטים המובאים בכתב האישום, יצוין כי במהלך הנסיעה עצר העורר את הרכב בשולי הדרך, החל לגעת במתלוננת, ובהמשך דחף אותה לכיוון החלק האחורי של הרכב, כיבה את האורות והגיף את הווילונות. לאחר שהמשיך לגעת בה וחרף תחנוניה, העורר החדיר את איבר מינו לאיבר מינה של המתלוננת פעמיים. בתום הדברים, העורר הציע למתלוננת לשלם לה, והיא סירבה. לאחר מכן, הוא נטל ממנה את מכשיר הטלפון הנייד שלה על מנת לוודא שלא צילמה אותו, ורק אז אפשר לה ללכת לדרכה.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המדינה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של העורר עד למתן החלטה אחרת, בקבעו כי קיים "ניצוץ ראייתי".

4.

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 30.4.2020 הסכים העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, ולצד זאת עתר להזמנת תסקיר מטעם שירות המבחן לבחינת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והורה לשירות המבחן להגיש תסקיר שיתייחס לאפשרות של חלופת מעצר ולחלופין של מעצר בפיקוח אלקטרוני.

5.

בתסקיר מיום 15.6.2020 נמנע שירות המבחן מלהמליץ על שחרורו של העורר ממעצר. שירות המבחן התייחס לרקע האישי והמשפחתי של העורר, שהוא אדם נשוי ואב לילדים, נעדר עבר פלילי ומתקיים מגמלת נכות מטעם המוסד לביטוח לאומי. שירות המבחן ציין כי העורר שלל התנהגות פוגענית פיזית או מינית כלפי המתלוננת, וכן ניסה להפחית מערכה ולייחס לה התנהלות בעייתית כלפיו. שירות המבחן התרשם עוד כי קיים סיכון להישנות של התנהגות מינית פוגענית מצד העורר. בהתייחס לחלופה המוצעת, שלפיה העורר ישתחרר לביתו בירושלים בפיקוחם של בני משפחתו, צוין כי חרף העובדה שהמפקחים המוצעים מבינים את החוק ואת תפקידם, הם נוטים לגישה מגוננת ואינם ערים למוקדי הסיכון במצבו של העורר. לנוכח האמור, נקבע כי אין ביכולתם להפחית את הסיכון הנשקף ממנו.

6.

בדיון שהתנהל בבית המשפט המחוזי ביום 16.6.2020 ביקש העורר כי יוזמן תסקיר משלים, המתייחס לאפשרות של המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני, וכן להתאמתם של שני מפקחים נוספים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתו.

7.

בתסקיר המשלים מיום 5.7.2020 נמנע שירות המבחן מלהמליץ על מעצרו של העורר בפיקוח אלקטרוני. שירות המבחן התייחס, בין היתר, לשיחה שקיים עם המתלוננת ובה היא תיארה את מאמציה לחזור לתפקוד תקין כמו גם את התמודדותה הנפשית והרגשית עם המעשים שבוצעו כלפיה. כמו כן, צוין כי המתלוננת שיתפה ביחס לחששותיה מפני האפשרות של שחרור העורר ממעצר, אשר יגביר אצלה תחושות לחץ והיעדר מוגנות. באשר למפקחים הנוספים שהוצעו, שירות המבחן התרשם כי הגם שהם מבקרים את המעשים המיוחסים לעורר ומעוניינים לתמוך בו, הם מתקשים להכיר בגורמי הסיכון במצבו וממוקדים בצדדיו המתפקדים. על כן, שירות המבחן העריך כי הם יתקשו להוות גורם מפחית סיכון עבורו. עוד צוין, כי מעצר ממושך בפיקוח אלקטרוני ללא שילוב בטיפול מותאם לצרכיו, עלול להגביר אצל העורר תחושת מתח ועל כן למנוע את הפחתת הסיכון להישנות התנהגות פוגענית מצדו.

8.

בתום דיון נוסף שהתקיים ביום 7.7.2020, הורה בית המשפט המחוזי על המשך מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח. בעשותו כן, בית המשפט המחוזי קבע כי בהתחשב במסוכנות הברורה הנשקפת מן העורר ובהמלצת שירות המבחן, שניתנה לאחר אבחון מקיף ובחינה מדוקדקת של המערך הפיקוחי, לא ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר או להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי יש ליתן משקל גם לעמדתה של המתלוננת. אשר לטענתו של העורר כי יש לשחררו ממעצר בשל מגפת הקורונה, בית המשפט המחוזי ציין כי הגם שמדובר בשיקול רלוונטי, הוא אינו מכריע את הכף בהתחשב בכך שרשויות שב"ס ערוכות לתת מענה לקושי זה.

הערר

9.

הערר שבפני מכוון כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לעצור את העורר עד תום ההליכים. בעיקרו של דבר, חוזר העורר ומבקש כי תיבחן חלופת המעצר שהוצעה על-ידו או האפשרות להמשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני. העורר משיג על תסקירי שירות המבחן, ובתוך כך טוען כי לנוכח מגפת הקורונה השיחה עם קצינת המבחן התקיימה בהיוועדות חזותית ובאמצעות מתורגמנית, דבר שפגם לדעתו באפשרות להתרשם ממנו. העורר אף משיג על התרשמותו של שירות המבחן מהמפקחים המוצעים בעניינו, שכן לשיטתו מדובר באנשים נורמטיביים ונעדרי עבר פלילי אשר מבינים את תפקידם כמפקחים. בהקשר זה, נטען כי היה על בית המשפט המחוזי להתרשם מהמפקחים בעצמו. כן נטען, כי השילוב בין המפקחים המוצעים למעצר בפיקוח אלקטרוני הוא מספיק כדי לאיין את מסוכנותו של העורר. העורר מוסיף וטוען כי בית המשפט המחוזי לא הביא בחשבון במידה מספקת את נסיבותיו האישיות, ובהן העובדה כי הוא מפרנס את משפחתו ונעדר עבר פלילי. העורר אף משיג על קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה השיקול הקשור בהתפשטות נגיף הקורונה איננו שיקול מכריע. בהקשר זה, העורר מדגיש כי הוא לא מובא כמעט לדיונים וכן כי יש קושי לבקרו כך שהייצוג המשפטי שהוא מקבל נפגם.

10.

הדיון בערר התקיים ביום 22.7.2020. העורר חזר על עיקר טענותיו, תוך הדגשת החשיבות הנודעת להתרשמות ישירה של בית המשפט מן המפקחים דווקא לנוכח העובדה שהקשר עם קצינת המבחן לא היה כזה, אלא מתווך. מנגד, המדינה סמכה את ידיה על האמור בתסקיר שירות המבחן, והדגישה את המסוכנות העולה מהמעשים המיוחסים לעורר בכתב האישום.

דיון והכרעה

11.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני סבורה שדין הערר להידחות.

12.

נקודת המוצא להחלטתי היא המסוכנות הנשקפת מהעורר, כפי שעולה מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום, אשר מצדיקה בעת הזו את מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח. בית משפט זה קבע לא אחת כי עבירת האינוס כשלעצמה מקימה עילת מעצר (ראו למשל: בש"פ 7497/03 גואטה נ' מדינת ישראל (10.9.2003)). כמו כן, נקבע כי בבחינת מסוכנותו של נאשם בעבירות מין יש לשקול גם את השפעת שחרורו ממעצר על מצבה הנפשי של המתלוננת וחוויותיה (ראו והשוו: בש"פ 6958/19 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 13 (30.10.2019); בש"פ 4506/20 מדינת ישראל נ' פלוני , פסקה 5 (14.7.2020)).

13.

זאת ועוד, האמור בתסקיר שירות המבחן מניח לדברים בסיס נוסף. אכן, התמונה העולה מן התסקיר אינה שלילית לחלוטין ואני נכונה להניח כי המפקחים הם בעלי המידות הטובות שצוינו. אולם, המוקד הוא בעורר עצמו, אשר, כעולה מהתסקירים, מתקשה לווסת את דחפיו ולהתבונן במעשיו. לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן, לפיה מעצר ממושך של העורר בפיקוח אלקטרוני, בהיעדר טיפול מותאם לצרכיו, לא יפחית את המסוכנות הנשקפת ממנו. בכך, לא ניתן להקל ראש. הגם שהמלצתו של שירות המבחן איננה מחייבת, כבר נקבע לא אחת כי סטייה מהמלצה שלילית שלו תיעשה אך במקרים חריגים ובהתקיים שיקולים כבדי משקל (ראו והשוו: בש"פ 8028/16

חיינסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 12 (14.11.2016); בש"פ 4289/18 סיאד נ' מדינת ישראל , פסקה 21 (17.6.2018)). לא התרשמתי כי מתקיימים במקרה זה שיקולים כבדי משקל המצדיקים לסטות בעת הזו מהמלצתו.

14.

אין צריך לומר כי כמקובל בהחלטות מסוג זה דרכו של העורר תהיה פתוחה לחזור ולבחון את האפשרות של מעצר בפיקוח אלקטרוני לאחר חלוף זמן נוסף, שיאפשר הערכה מחודשת של מצבו ושל מכלול הנסיבות.

15.

סוף דבר: הערר נדחה.