פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
4511/03
בפני:
כבוד השופט א' מצא
העורר:
איתן לירז
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 12.5.03 בב"ש 20669/03
שניתנה על-ידי כבוד השופט
י' אלון
בשם העורר: עו"ד י'
חודורוב
החלטה
ביום 10.4.03 נרשם לעורר דו"ח תנועה בגין נהיגה במהירות מופרזת. רשיונו נלקח על-ידי השוטר שרשם את הדו"ח, והוא זומן לשימוע בפני קצין משטרה, לצורך קבלת החלטה בדבר פסילה מנהלית של רשיונו ל-30 ימים. השימוע קויים ביום 13.4.03, כ-79 שעות לאחר שנטל השוטר את רשיונו. העורר לא הגיע לשימוע ורשיונו נפסל. העורר הגיש בקשה להשבת רשיונו לבית-המשפט לתעבורה וביום 28.4.03 בקשתו נדחתה. על החלטה זו ערר העורר לבית-המשפט המחוזי, וביום 12.5.02 נדחה אף עררו זה. יום לאחר מכן חלפה תקופת הפסילה המנהלית ורשיונו של העורר הושב לו. ביום 21.5.03 הגיש העורר ערר זה שבפניי המופנה כנגד החלטת בית-המשפט המחוזי. טענתו המרכזית של העורר בפניותיו לערכאות השיפוטיות הייתה כי קצין המשטרה חרג מסמכותו, הקבועה בסעיף 47(ג)(1) לפקודת התעבורה, שכן לפי האמור בסעיף זה על השימוע להיערך "בתוך שלושה ימים", שהם - לשיטת העורר - 72 שעות לכל היותר.
דין הערר להידחות. משהושב לעורר רשיונו חדל הערר להיות אקטואלי. כידוע, ככלל אין בית-משפט זה פוסק בעניינים תיאורטיים ואינו נותן חוות-דעתו בעניינים אקדמיים גרידא. לכלל זה יש אמנם חריג, ולפיו עשוי בית-המשפט להידרש לעניין שהפך לתיאורטי אם הסוגיה שהועמדה לדיון עלולה לחזור על עצמה ולהפוך לתיאורטית לפני שניתן יהיה להכריע בה (ראו: בג"צ 73/85 סיעת "כך" נ' שלמה הלל - יושב-ראש הכנסת , פ"ד לט(3) 141; בג"צ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(2) 485; ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ , תק-על 2001(4) 261, 262); אך לא שוכנעתי - והעורר אף לא טען - כי עניינו נופל לגדר חריג זה.
בנסיבות אלה אני מחליט לדחות את הערר, מבלי לקיים בו דיון במעמד שני הצדדים.
ניתנה היום, כ"ו באייר תשס"ג
(28.5.03).
ש ו פ ט