בש"פ 4529/07 פלוני נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות אלימות ואיומים כלפי אשתו. נטען, כי ביום 21.4.07, ובעת שהיה בגילופין, פנה המערער לעבר אשתו מתוך כוונה לתקוף אותה, אך אחרים שנוכחו באותו מעמד מנעו זאת ממנו. בהמשך, קרוב לחצות, ובהיותם לבדם, תקף העורר את אשתו בכך שבעט בה והלם במצחה עם אגרופו. בנוסף, איים העורר על אשתו באומרו כי יפגע בה ואף ירצח אותה.

עם הגשתו של כתב-האישום, ביקשה המשיבה להורות על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובית משפט השלום נעתר לה. ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי, נדחה, ומכאן הערר שבפני.

איני סבור כי נפל פגם בהחלטותיהן של ערכאות קמא. אין זו הפעם הראשונה בה נקרא העורר לתת את הדין על התנהגות אלימה שהפגין כלפי אשתו. בתיק אחר של בית משפט השלום הורשע העורר, על פי הודאתו, בתקיפתה של אשתו בחודש יולי 2005 והשמעתם של איומים כלפיה תוך שהוא אוחז בנשק חם. אותו תיק קבוע לשמיעת טעוני הצדדים לעונש, וכפי שעינינו רואות, בעוד ההליכים שם נמשכים, לא נרתע העורר מלשוב לסורו, תוך שהוא תולה את קולר האשם בכך שלגם ביום המקרה משקה חריף.

אלימות בכלל, וכנגד נשים בפרט, היא תופעה חמורה שאין הדעת סובלת, ועל כן אין להשלים עמה. במיוחד אין להשלים עם התנהגותו של מי שככל הנראה מתקשה לשנות את דרכו ולסגל לעצמו אורח חיים מהוגן. מאדם מסוג זה נשקפת סכנה מוחשית גם אם תנועותיו יוגבלו, ואת הסכנה הזו אין להניח לפתחה של קורבנו.

אשר על כן, הערר נדחה.