בש"פ 4543/08 שרון בן חיים נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופט כספי) מיום 18.4.08 בתיק עמ"ת 3565-04-08, בה התקבל ערר המשיבה על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופט שוורץ) מיום 17.4.08 בתיק ב"ש 7143/08.

ב.

ביום 10.4.08 הוגש נגד העורר כתב אישום (שתוקן בהמשך) בבית משפט השלום בראשון לציון, בו יוחסו לו נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח, נהיגה ברכב שרשיונו פקע, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט, עבירות לפי פקודת התעבורה, פקודת

ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל - 1970 וחוק העונשין, תשל"ז - 1977. בתמצית, נטען כי העורר נתפס נוהג בזמן פסילה, ומבלי שיש בידו רשיון נהיגה, רשיון רכב ופוליסת ביטוח בתוקף. עוד נטען כי לאחר שנתפס, הזדהה העותר כאחר - ובהמשך, יחד עם הנאשמים האחרים ואדם נוסף, ניסו להציג את הנאשם 2 בתיק כמי שנהג ברכב. בו ביום הוגשה גם בקשה למעצר עד תום ההליכים (ב"ש 7143/08). ביום 17.4.08 קבע בית משפט השלום (השופט שוורץ) כי "המסוכנות הנשקפת מהמשיב (העורר - א"ר) נוגעת אך ורק למצב בו הוא נוסע בכלי רכב", והורה על שחרורו בכפוף לאיסור נהיגה והפקדת ערובות מתאימות.

ג.

ערר שהגישה המשיבה התקבל בבית המשפט המחוזי ביום 18.5.08. נקבע כי בהתחשב בשילוב שבין "עבריינות תעבורה... עם פעולות שיבוש והדחה חריפות למדיי", ובגליון הרשעות "רציני למדיי" בעבירות תעבורה - אין לומר כי מעצר בית אינו מידתי. נקבע איפוא כי העורר יהיה נתון במעצר בית, בתנאים שנקבעו בעת שחרורו בשלב המעצר לצרכי חקירה.

ד.

כלפי החלטה זו הוגש הערר הנוכחי, בו נטען בתמצית לאפליה בין העורר לנאשמים האחרים בתיק - שכנטען היו הרוח החיה מאחורי פעולות השיבוש. עוד נטען כי הקביעה שנדרש מעצר בית כדי להפיג את מסוכנות העורר אינה סבירה - והיא באה מבלי לבחון חלופות אפשריות אחרות מעבר לחלופה כלפיה הוגש ערר המשיבה, ומבלי לבקש תסקיר. נטען כי צדק בית משפט השלום בכך שבחן את שתי קבוצות העבירות בנפרד, וקבע כי ביחס לעבירות התעבורה די באיסור נהיגה, וביחס לעבירות השיבוש - כי מדובר בראיות שאין לגביהן חשש לשיבוש נוסף. נטען כי גליון ההרשעות של העורר אינו כה חמור, ושרוב העבירות הן עבירות קנס. הוטעם כי רשיונו של העותר נפסל פעמיים בגין פקיעת רשיון רכב - ולא בשל עבירות חמורות יותר. סופו של דבר, התבקש להשיב את החלטת בית משפט השלום על כנה.

ה.

(1) באת כוחו המלומדת של העורר הוסיפה בדיון, כי המסוכנות הנטענת כנגד העורר נובעת אך מנהיגה, ואפשר להקל עליו כך שההגבלות המוטלות יהיו בנושא הנהיגה בלבד. גם הראיות באשר לשיבוש, לשיטת העורר, אינן חד משמעיות באופן שימנע מתן אמון.

(2) באת כוח המדינה טענה כי פעולות השיבוש נועדו להצלת עורו של העורר. לחובתו גזרי דין של פסילה שהעורר הפרם, אף אם לשיטת הסניגורית שתיים מן ההפרות היו בפסילות בשל פקיעת רישיון הרכב, ורק אחת בגין נהיגה בפסילה.

ו.

עיינתי ברישום הפלילי והתעבורתי של העורר וכן בתמלילי האזנות הסתר המהוים חלק מן הראיות נגדו. אשר לרישום הפלילי, העורר נדון ב-2005 למאסר שנה ושישה חודשים ומאסר על תנאי בעקבות עבירות מ-2003 של קשר לפשע ומתן אמצעים לביצוע פשע; ב-2005 נדון ל-8 חודשי מאסר על תנאי על עבירות איומים ותקיפה מ-2003, וב-2007 נדון להתחייבות להימנע מעבירה על אי נקיטת צעדי זהירות

בחיה (עבירה מ-2002). אשר לרישום התעבורתי, הוא "מרשים" ביותר לאדם בן 34, 42 הרשעות תעבורה, בין 1994 ל-2008, רובן עבירות קנס מסוגים שונים ומשונים, אך גם עבירות נהיגה בזמן פסילה.

אשר להאזנות הסתר, ברי – הגם שבאת כוחו של העורר ניסתה ליתן הסבר לחלק מן הנאמר בתמלילים – כי העורר ביקש לכאורה להסתיר את זהותו, וזאת בדרכים שונות של הדחה ושיבוש, והיה פעיל בכך.

ז.

איני יכול לומר שבית המשפט המחוזי שגה בהחליטו על מעצר בית מלא. על פי המצבור שבו דובר מעלה אין המדובר במי שסכנתו מצטמצמת לנושאי הנהיגה, הן נוכח עברו הפלילי והן נוכח העבירות לכאורה בתיק דנא. עם זאת נכון אני להזמנת תסקיר משירות המבחן למבוגרים, והוא יוגש כשבועיים לאחר ששירות המבחן יסיים את עיצומיו. התסקיר יוגש אל בית המשפט המחוזי. הערר מתקבל אך בנקודה זו. עד להחלטה אחרת, וכמובן איני קובע דבר לגביה, יחולו התנאים הקיימים של מעצר הבית.