בש"פ 4556/98 מדינת ישראל נ. מוחמד חמייס

1.המדינה מערערת על החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט ו' זיילר), בה קיבל ערר של המשיב נגד מעצרו, בכך שהורה על שחרורו בערובה, אם וכל עוד יעמוד בתנאים מסויימים שקבע.

2.נגד המשיב הוגש ב- 10.5.98 כתב אישום המייחס לו עבירות של קבלת רכב גנוב, נהיגה ברכב שאינו רשום באזור וכניסה לישראל שלא כדין.

3.על פי כתב האישום, נתפס המשיב בכביש הכניסה לירושלים כאשר הוא נוהג במשאית, עליה - בתוך ארגז סגור - היה מועמס רכב גנוב מסוג B.M.W שנגנב בירושלים חודש קודם לכן.

4.נגד המשיב תלוי ועומד כתב אישום נוסף משנת 1993 בשל שלושה אישומים משנת 1992 של גניבות רכב. משפט זה (ת.פ. 325/93) לא התברר עד היום למרות שנקבעו בו ישיבות רבות במספר, אלא שאלה לא התקיימו, מחמת אי התייצבות המשיב והוצא צו כללי למעצר המשיב והוראה על התליית ההליכים נגדו לאחר שלא אותר. בספטמבר 1996 נתפס המשיב ונעצר. הוא שוחרר בערבות - לאור טענתו בדבר אי יכולתו להתייצב למשפט מפאת הסגר בשטחים, שם הוא מתגורר דרך קבע.

5.בשלוש ישיבות נוספות אליהן הוזמן לאחר מכן, שוב לא התייצב המשיב והתיק הותלה פעם נוספת. לפיכך, משנעצר, עם היתפסו בביצוע העבירות המיוחסות לו בתיק זה, הורה בית משפט השלום על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.

6.הסניגור המלומד טען, כי בית משפט השלום שגה בכך שהורה על מעצר המשיב כאשר נבצר ממנו מלהתייצב למשפט בגלל הסגר וכי בית המשפט המחוזי מצא את הדרך הנאותה להבטיח את התייצבותו על ידי הפקדה כספית ועל ידי העברת הנטל אליו, להוכיח בעתיד - אם שוב יימנע מלהתייצב - שאכן נבצר ממנו לעשות כן בגלל מניעת מעבר ממנו בגבול על ידי מי מהחיילים המופקדים על המעבר, (טענה שהעלה לגבי אחת הפעמים שבהן לא התייצב למרות שלא היה סגר).

7.אף שסבורה אני כי בכל מקרה, וגם במקרה שלפנינו, יש לבדוק קיומה של חלופת מעצר שתשיג את מטרת המעצר באמצעים פחות חמורים, נראה לי כי המקרה דנן איננו מצדיק ואיננו מאפשר קביעת חלופה כלשהי.

8.מדובר בעבירות חמורות ביותר הקשורות בגניבת רכב ואולי אף בסחר בו. עבירות שהפכו מכת מדינה. העבירות המיוחסות למשיב בשני התיקים מתמשכות לאורך תקופה. מדובר בנאשם שאיננו תושב מדינת ישראל, אלא תושב בית ג'אללה בבית לחם במקום הנמצא בשטח A ומצוי בשליטה הבלעדית של הרשות הפלסטינית. לפיכך, כרוכים בזימונו לדין קשיים רבים ונמצא מצוי הדין בגין עבירות שבוצעו בישראל, מסוכל.

9.טענתו של המשיב, בדבר הסגר שמנע את כניסתו נתבררה כבלתי נכונה, שכן, לפחות שלוש מתוך למעלה מ10- ישיבות שנקבעו, נקבעו במועדים בהם לא היה כלל סגר, לא חלקי ולא מלא.

10.מתן הזדמנות למשיב להתחמק מלתת את הדין על עבירות שביצוען בישראל מיוחס לו, מעביר מסר שלילי למשיב ולכל המתגוררים בשטחים השולחים יד ב"תעשיית" גניבת כלי רכב בישראל וסחר בהם ומסיר מעליהם את מוראו של החוק. יש בכך אור ירוק למשיב ולשכמותו להמשיך במעשים המיוחסים להם, ללא חשש מפני הצרך לתת את הדין על מעשיהם.

11.נראה לי כי אין בתנאים לשחרורו ממעצר של המשיב כדי להשיג את תכלית המעצר. אין בפקדון כספי או בערבות כספית או באיסור כניסה לישראל או בהתחייבות לאי השתתפות בפעולה שיש בה שימוש או מסחר ברכב גנוב, כדי להבטיח את הציבור בישראל ואת יחידיו מפני מסוכנותם ופגיעתם הרעה של גנבי רכב, ובמיוחד של אלה ההופכים עיסוק עברייני זה ל"מקצוע" ששכרו בצידו. נכונים הדברים פי כמה לגבי מי שלא התייצב למשפט למרות שלכאורה לא הייתה מניעה שיעשה כן והפקדת הערבות להבטחת התייצבות לא גרמה להתייצבותו.

אשר על כן, הערר מתקבל והמשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.