בש"פ 4558/06 קאמל אבו-קישק נ. מדינת ישראל

1.בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו ( כבוד השופט ד' רוזן ) המורה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו בת.פ. 40136/06.

לפי האמור בכתב-האישום שהוגש נגד העורר, ניגש העורר למתלונן, שיצא מקיוסק בצומת רחובות במרכז תל-אביב, בשעת לילה מאוחרת, הצמיד סכין לצווארו ודרש ממנו את כספו. לאחר שהמתלונן סירב להענות לדרישת העורר, הכניס העורר את ידו לכיס מכנסיו של העורר ונטל ממנו את כספו. בהמשך לכך, ניסה העורר להניע את המתלונן באיומים מלמסור עדות במשטרה.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, תוך שהיא מצביעה על ראיות לכאורה, שקיימות בידיה, להוכחת אשמתו של העורר. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה בקובעו כי "מדובר במשיב שביצע מעשה שוד, תוך שימוש בנשק קר, כשהוא מאיים על קורבנו לבל יפנה למשטרה. עברו הפלילי המכביד של המשיב – מקנה נופך נוסף המאדיר מסוכנותו. המשיב הורשע בעבר בעבירות קשות, ביניהן עבירת שוד מזוין, הפרת הוראה חוקית, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ועונשי המאסר המשמעותיים שריצה בפועל – לא הביאו לשינוי דרכו. הוא בשלו, המשיך וממשיך לסכן את סביבתו."

2.על החלטה זו מלין בפניי העורר כשטענתו המרכזית מופנית לפגמים בהליך הזיהוי שלו על ידי המתלונן בתחנת המשטרה. המשיבה טוענת מנגד כי בין העורר למתלונן קיימת היכרות מוקדמת וכי המתלונן מכיר את העורר אף בכינויו. עוד היא מוסיפה כי העורר עצמו הודה בכך שהיה בקרבת מקום אירוע העבירה.

3.דין הערר להידחות. הסכינאות היא תופעה מדאיגה בהיקפה וחמורה ביותר. כתב האישום מייחס לעורר שימוש בנשק קר באישון לילה לצורך ביצוע שוד נגד המתלונן. עבירה זו עצמה מעמידה חזקת מסוכנות איתנה נגד העורר. עברו הפלילי העשיר אך מחזק חזקה זו. מעשיו מבססים חשש פן ישבש את הליכי משפטו. זאת ועוד, מבלי לחוות דעה על טיבה של ראיית הזיהוי, שוכנעתי כי די במסכת הכללית של הראיות לכאורה שנזקפות לחובתו של העורר כדי לעצרו עד תום ההליכים נגדו.

הערר נדחה איפוא.