בש"פ 4558/98 מדינת ישראל נ. נועם בן שמחון

1.בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ב' גילאור) הורתה על שחרורו של המשיב ממעצר למעצר בית מלא והורתה על התחייבות אישית והפקדה במזומן ובערבות בנקאית להבטחת התייצבותו במשפט ולהבטיח שלא ישבש הליכי משפט וערבות של אחד מבני משפחתו שיפקח על תנאי "מעצר הבית". כל זה, עד אשר תיבחן בקשתו להימצא ב"מעצר בית" בבסיס בו הוא משרת, נושא שיידון בפני שופט תורן.

2.המדינה מערערת על ההחלטה, באשר לטענתה, אין לשחרר את המשיב ממעצר ויש לעוצרו עד תום ההליכים נגדו, בגין מעורבותו בעבירות החמורות בהן הוא נאשם יחד עם אחר, שהן עבירת הרצח ועבירה של חבלה בכוונה מחמירה.

3.תחילתו של מעשה בבילוי במועדון בו שהו המשיב ואחרים, תושבי טירת הכרמל וקבוצה של צעירים דרוזיים. בשלב מסויים, החל ויכוח בין הקבוצות. המשיב, חבריו, והמתלוננים הוצאו אל מחוץ למועדון, שם התפתחה תיגרה, שבמהלכה, על פי כתב האישום, התגרה - אלבז - אחד מחברי קבוצת תושבי טירת הכרמל במתלוננים ואף שלף סכין לעברם, ומשהחלו לברוח, רדפו אחריהם אלבז והמשיב, כאשר אלבז אוחז בסכין והמשיב באלה. למרבית הצער, נסתיימה הקטטה באסון. אלבז דקר,על פי כתב האישום, את אחד המותקפים, למוות, ואחרים נדקרו אף הם ונפצעו.

4.כתב האישום הוגש נגד שלושה נאשמים, שניים מהם - אלבז והמשיב - ובו הם מואשמים ברצח ובחבלה בכוונה מחמירה.

5.בית המשפט המחוזי סקר וניתח את מערכת הראיות שבחומר החקירה, כאשר הדגש מושם על השאלה אם יש ראיות לכאורה נגד המשיב, ככל שהדבר נוגע לעבירת הרצח או ההריגה המתוארת בכתב האישום.

6.בית המשפט קבע, כי על פי אותן ראיות, המשיב נטל חלק פעיל בקטטה בתוך המועדון ואיים על המתלוננים. אחר כך גם השתתף בקטטה מחוץ למועדון כשהוא מחזיק בידו אלה, בה היכה אחד מהם - טוני. לפיכך, נקבע, כי קמה נגדו עילת מעצר. אולם, בהיות חומרת העבירה בגין מעשים אלו פחותה מחומרת עבירת הרצח או ההריגה, מצא בית המשפט לבחון חלופת מעצר, והורה על שחרורו של המשיב ממעצר בתנאים כאמור.

על כך סב ערר המדינה.

7.בא כוח העוררת טען, כי בית המשפט שגה בהערכת משקל, נפח ואיכות מעורבותו של המשיב במעשים שהביאו לתוצאה הטראגית. לשיטתו, יש בראיות כדי להצביע על יוזמת המשיב בליבוי הקטטה על כל שלביה. פעילות המשיב במועדון ומחוצה לו, המרדף אחרי הקורבן והמתלוננים, החזקת אלה בידו והשימוש בה והצמידות בינו ובין אלבז, מעידים על הדומיננטיות שלו בארוע. לדעתו, יש לראות במשיב מבצע בצוותא או מסייע בגרימת מותו של המנוח. לכך מוסיף הוא, כי המשיב לא סייע לקורבן וגילה קור רוח ונחרצות. לטענתו, יש בכל אלה, בצירוף לעברו הפלילי, כדי להצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב ואין לשחררו בחלופת מעצר, אלא לעוצרו עד תום ההליכים נגדו.

8.לעומתו, ציין הסניגור את הניתוח המקיף והמפורט של בית משפט קמא, שהיה ער לכל החומר הראייתי המצוי בתיק החקירה, על כל פנים, צדק בית המשפט, לדעתו, בכך שלא מצא כי הראיות מצביעות, במידה מספקת, על מעורבותו של המשיב בגרימת מותו של הקרבן. לדבריו, אכן השתתף המשיב בקטטה שהייתה רבת משתתפים בתוך המועדון ומחוצה לו ובידי חלק מהמשתתפים היו - בשלב זה או אחר - אלות או מקלות. אלא שלטענתו, אין ראיה שהייתה אלה בידי מרשו, ואין עדויות המסבכות אותו בשמוש באלה כנגד מי מהאנשים שהשתתפו בקטטה.

9.שקלתי את טענות הצדדים ולא מצאתי כי שגגה יצאה מלפני בית המשפט המחוז בבודקו חלופת מעצר. חלופה כזו נבדקת, כמובן, לאחר שנמצא כי קיימת עילת מעצר ואכן, נקבע על ידי בית המשפט כי קיימת כזו, וכך סבורה גם אני. לצורך בחינת החלופה האפשרית, שיש בה כדי להשיג את תכלית המעצר, נתנה השופטת קמא דעתה לעדויות שנגבו ולגרסאות השונות ולא ניתן לומר כי שגגה יצאה מלפניה.

10.ייתכן וישנן ראיות נוספות שבית המשפט לא התייחס אליהן או ניואנסים והדגשים כאלה ואחרים שאינם עולים בקנה אחד עם עדות זו או אחרת. אולם, התמונה בכללותה היא אכן, כפי שצויין על ידי בית המשפט המחוזי: המשיב נטל חלק פעיל בקטטה במועדון ומחוצה לו, הוא איים על המתלוננים, הוא החזיק בידו אלה בה איים על אחד המתלוננים והיכה אחד מהם. אולם בשלב זה שלפני הרשעה ולצורך שקילת חלופה בדיון על מעצר עד תום הליכים, לא די באלה כדי לקבוע כי המשיב שותף לגרימת מותו של המנוח. תהיה זו מלאכתו של בית המשפט לעשותה, כאשר ישמע את המשפט עצמו ויתן לראיות את משקלן הראוי ויקבע קביעות בנושא מהימנות.

11.אשר לעברו הפלילי של המשיב: מגליון ההרשעות הקודמות עולה, כי בשנים 1994 בהיות המשיב כבן 16 שנים, הסתבך הוא בתגרה במקום צבורי ונקבעה השגחה (ללא הרשעה) ובסחיטה באיומים, גניבה ותקיפה, שגם בגינם הוטל עליו עונש ללא הרשעה. העבירות שנעברו הן מסוג העבירות המיוחסות לו בתיק זה, אלא שהסניגור הצביע על כך שחלפו מספר שנים, שהעבירות בוצעו בהיותו קטין ובשעת משבר עקב מחלה קשה של אימו שנפטרה ממנה, וכי מזה שנתיים משרת המשיב שירות חובה בצה"ל ללא דופי. נראה לי, כי במצב דברים זה, אין להסיק כיום מסוכנות כה רבה מצד המשיב, עד כדי שלילת חלופת מעצר ממנו.

12.אשר לחלופת המעצר; בית המשפט הותיר פתוחה את השאלה של תנאי שחרור במסגרת הצבא. מפקדו הישיר של המשיב, נתן בידו מכתב בו הביע את נכונותו לקבלו ל"מעצר בית" במחנה. נושא זה אמור להיבדק בבית המשפט המחוזי, שיבדוק מחדש את תנאי השחרור, לאור טענת המדינה שלא ניתנה לה הזדמנות לבדוק את הנושא.

כפוף לכך, נדחה הערר.