בש"פ 4746/98 מישל אלבז נ. מדינת ישראל

1.מדובר בכתב אישום באשמת רצח וחבלה מחמירה.

2.השופטת המלומדת בבית המשפט המחוזי (השופטת בלהה גילאור) שחררה בערובה נאשם אחד שכלפיו היו הראיות, לכאורה, בלתי מספיקות (ראה גם החלטה בבש"פ 4558/98) ואילו את הנאשם, העורר שלפנינו, מצאה השופטת המלומדת שישנן ראיות לכאורה, מספיקות, מהן ניתן להסיק, כי העורר שהיה היחיד שבידו סכין רץ אחרי האחרים ודקר אותם בעכוזם, מעורב בגרימת מותו של המנוח שנהרג באותה קטטה, במועדון "ווינגס", שפרצה ברחבת הריקודים (עמ' 6 ו7-). אף כי לגבי הדקירה בליבו של המנוח אין עדות ישירה.

השופטת בדקה היטב את הראיות לגבי שני הנאשמים ואחד שיחררה. לא ניתן ללמוד משחרור זה לענייננו, אלא ההיפך.

השופטת המלומדת פירטה את הראיות לכאורה, בצורה מסודרת ובהירה עד שהגיעה למסקנה האמורה. היא הסתמכה על העדים שהיו בחבורה וגם על השומרים במקום.

2.בא-כוח הנאשם מעלה תהיות לגבי ראיות שהתביעה הביאה ומגלה גם סתירות בראיות אלה.

בשלב זה, אין בית המשפט בודק את האמת בכל ראיה ועד כמה היא חסרת סתירות כלשהן, אלא אם כן הן די חזקות, לכאורה, כדי להרשיעו בעבירות המיוחסות לו. ראיות כאלה ישנן כאן.

לבדיקת הראיות עיינתי גם בהודעות שנגבו בקלסר שנמסר לי על-ידי המשיבה.

3.בנסיבות המקרה אין מקום לאפשר חלופה. המקרים בהם משתמשים בסכינים באירוע חברתי הולכים ומתרבים ואנשים נהרגים ונפצעים.

בהתחשב לא רק בסוג העבירה, אלא גם במסוכנות הרבה המיוחסות לנאשם זה, בפגיעות סכין, אף כי מדובר באירוע חריג לגביו, בנסיבות אלה, אני מסכים עם השופטת המלומדת, שהחלופה כאן, מחוץ למעצר, לא תבטיח את שלום הציבור.

השופטת המלומדת ציינה כי התנהגותו של העורר מצביעה על סף גירוי נמוך כאשר לא ויתר על הרדיפה אחרי המתלוננים כדי לדקור אותם, אף כי בשלב זה כאשר אלה נסו על נפשם למקום מחוץ לאתר, רץ אחריהם (ראה גם בש"פ 4563/98).

אכן יש הכרח לבדוק חלופה, גם אם ישנן הוכחות לכאורה בעבירה חמורה על פי סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996-, אך דבר זה נבדק והשופטת הסיקה מסקנה נכונה.

4.יחד עם זאת יהא רשאי העורר לחזור על בקשת השחרור לאחר היום הראשון של ההוכחות, כשיש להניח שבאותו יום תביא התביעה את ההוכחות שבידה לעניין הוכחת האישומים.

5. הבקשה נדחית.