בש"פ 4562/13 מדינת ישראל נ. בסאם אלבחירי

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט אבו-טהה )

מיום 24.6.2013 במ"ת 28070-02-13, בגידרה הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

1.

כנגד המשיב, תושב רהט יליד 1975 ואב לעשרה ילדים, הוגש כתב אישום מתוקן, לפיו השתתף בקטטה שהתפתחה ביום 2.2.2013 בין משפחתו (להלן: משפחת אלבחירי ) למשפחה אחרת (להלן:

משפחת אלטורי ) המצויה עימה בסכסוך. מכתב האישום עולה, כי המשיב זרק אבנים לעבר בית משפחת אלבחירי, ירה באויר באזור מגורים באקדח שהחזיק ללא רשיון, וירה באותו אקדח שני כדורים לעבר חסין טורי (להלן: המתלונן ) וגרם לו חבלות חמורות בדמות שברים מרוסקים באצבעות יד ימין, ופצעי ירי בבטן התחתונה ובירך הימנית העליונה. יצוין, כי יום קודם לכן, נורה אחיו של המשיב, במסגרת אותו סכסוך משפחות.

בגין זאת, הואשם המשיב בעבירה של יריות באזור מגורים – עבירה לפי סעיף 340א לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); חבלה בכוונה מחמירה – עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין; והובלת ונשיאת נשק – עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין.

2.

המשיב נעצר ביום 4.2.2013, ועם הגשת כתב האישום ביום 14.2.2013 הוגשה בקשה למעצרו עד לתום ההליכים. ביום 18.2.2013 קיים השופט אבו-טהה דיון בבקשה. בא כוח המשיב טען לעוצמת הראיות, ובין היתר, כי לעדי המבקשת ענין להפליל את המשיב, ואף עשו זאת בעבר, באשר הם נמנים על המשפחה היריבה, ולנוכח התלונה שהגיש נגדם בשל הקטטה יום קודם לאירוע; כי נמצאו סתירות בין ההודעות השונות; וכי המשיב נעדר עבר פלילי. בהחלטת השופט אבו-טהה , נדחה המשך הדיון עד לקבלת תסקיר שייבחן חלופות מעצר.

3.

תסקיר שירות המבחן המליץ שלא לשחרר את המשיב, נוכח המשך הסכסוך בין המשפחות, ובשל ספקות ביחס להתאמת הערבים. בדיון ביום 10.3.2013 הודיע בא כוח המשיב, כי מרשו מאמין בחפותו, וכי הוא מעדיף להישאר במעצר כדי לקדם את שמיעת התיק העיקרי, תוך שמירת זכותו לפנות בבקשה לעיון חוזר. נוכח הסכמה זו, ובהיעדר חלופה ראויה, הורה השופט אבו-טהה

באותו שלב על מעצר המשיב עד לתום ההליכים.

4.

ביום 8.5.2013 הגיש המשיב בקשה דחופה לעיון חוזר, ועתר לשחררו לחלופת מעצר בעיר טירה, בפיקוחם של שלושה ערבים ובשילוב איזוק אלקטרוני. באת כוח המבקשת התנגדה לבקשה, תוך הסתמכות על תסקיר שירות המבחן ששלל את חלופות המעצר שהוצעו. בהחלטתו מיום 16.5.2013 קבע השופט אבו-טהה , כי הבקשה תידון לאחר שיתקבל תסקיר לעניין החלופה המוצעת.

5.

ביום 23.6.2013, לאחר שהתקבל תסקיר שירות המבחן ששב והמליץ שלא לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, מטעמים הדומים לאלו שהוצגו בתסקיר הראשון, קיים השופט אבו-טהה דיון בבקשת המשיב, בנוכחות הערבים המוצעים. בהחלטתו מיום 24.6.2013 נקבע, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה כנגד המשיב. לגופה של בקשה נקבע, כי למרות שהמשפחות לא קיימו סולחה, הריחוק שבין חלופת המעצר למקום מגורי המתלונן הינו משמעותי; כי בית המשפט התרשם לטובה מהערבים המוצעים, אשר שימשו בעבר כערבים במסגרת סכסוך המשפחות ועשו זאת בהצלחה; וכי תקופת המעצר של המשיב (כחמישה חודשים) מהווה גורם הרתעתי עבורו. בשורה התחתונה, הורה בית המשפט על שחרור המשיב לחלופה המוצעת בפיקוח הערבים המוצעים וכן איזוק אלקטרוני, חיובו בהפקדה כספית על סך 30,000 ₪, וערבות – אישית של כל אחד מ-4 הערבים בסכום של 100,000 ₪.

6.

על כך נסב הערר שבפני, בגידרו עתרה המבקשת להותיר את המשיב במעצר עד לתום ההליכים.

המבקשת חזרה והפנתה לאמור בתסקיר שירות המבחן לענין המסוכנות הנשקפת מהמשיב, אם נוכח אופיו ואם לאור העובדה כי הסכסוך בין המשפחות טרם הסתיים ולא התקיימה סולחה. מה עוד, שהאקדח בו נעשה שימוש טרם אותר, עובדה המגבירה עוד יותר את המסוכנות הנשקפת מהמשיב.

המשיב התנגד לבקשה ותמך יתידותיו בהחלטת בית משפט קמא.

7.

אין חולק כי המעשים המיוחסים למשיב מקימים עילת מעצר, ואין צורך להכביר מילים לגבי חומרת העבירות המיוחסת לו, ובראש ובראשונה ירי לאור היום במתלונן במהלך סכסוך אלים בין שתי המשפחות היריבות.

"בית משפט זה עמד, לא אחת, על הסכנה הגלומה בשימוש בנשק ובאמצעים אלימים אחרים, במסגרת מה שמוגדר כסכסוך בין משפחות או בריב בין חמולות. סכסוכים מעין אלה, מסתיימים, במקרים לא מעטים, בנפגעים בנפש, בין אם מדובר ביעד הפגיעה עצמו, או בעוברי אורח תמימים, הנפגעים על לא עוול בכפם. (בש"פ 5682/12 ראפת אלפרחין נ' מדינת ישראל

פסקאות 16-15 והאסמכתאות שם (20.8.201)).

בשלב זה, לא רק שלא הושגה סולחה בין המשפחות, אלא שהסכסוך עדיין פעיל ואף יש חשש להסלמה, כפי שעולה מתסקיר שירות המבחן. בהקשר זה אציין, כי משפחת המתלונן אמנם עזבה את רהט לאחר האירוע, אך לאחרונה חזרה לשכונה אחרת בעיר. לכך יש להוסיף את העובדה, כי האקדח שירה במערכה הראשונה עדיין לא נתפס.

8.

מנגד, בית משפט קמא התרשם ישירות מהערבים, והחלופה המוצעת היא בטירה, הרחק מהעיר רהט, תוך איזוק אלקטרוני, מה שעשוי להקהות מעוקצה של מסוכנות המשיב. לכך יש להוסיף, כי המשיב הסכים בשעתו להארכת מעצרו, מתוך הנחה כי שמי עת המשפט תחל בהקדם, אך כעת נתברר כי נקבע רק תאריך אחד להוכחות, ביום 1.7.2013, ונראה כי שמיעת התיק העיקרי עלולה להתארך.

9.

בנסיבות אלה, אני סבור כי ניתן לאזן בין השיקולים המתנגשים, כך שהמשיב יישאר במעצר עד לשמיעת עדותו של המתלונן ועדותם של העדים הנוספים ממשפחת המתלונן. לאחר סיום שמיעת עדותם (גם אם תארך מספר ישיבות), וככל שלא יווצרו נסיבות חדשות, בעיקר נסיבות הקשורות לסכסוך בין המשפחות, יחזור המשיב ויפנה לבית משפט קמא בבקשה לעיון חוזר.

10.

אשר על כן, הערר מתקבל, ובכפוף לאמור בסעיף 9 לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.