בש"פ 4575/99 מדינת ישראל נ. יאמין אוחנה

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב מיום 23.7.99 בתשעים ימים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו1996-.

1.ביום 26.4.98 הוגש כנגד המשיב כתב אישום בת.פ. 192/98 לבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו ביצוע עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, תשל"ז1977-. קורבן הרצח הייתה, על פי הנטען, אשה עמה היו למשיב קשרים אישיים, אשר המשיב היה כרוך אחריה וסירב להשלים עם רצונה להתרחק ממנו ולהיפרד מעליו. על פי כתב האישום, ביום 5.4.98, אסף המשיב למכוניתו את המנוחה, וזמן קצר אחר-כך ירה בה שלושה כדורים מאקדח שהיה ברשותו. לאחר הירי המשיך המשיב בנסיעה, מבלי להגיש עזרה למנוחה. כתוצאה מפציעות הירי ומאיבוד דם נפטרה המנוחה במהלך הנסיעה.

2.עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו. ביום 13.5.98 דן השופט ש' פינקלמן בבית המשפט המחוזי בבקשה, ונעתר לה. הוא מצא, לאחר בחינת חומר הראיות, כי קיימות נגד המשיב ראיות לכאורה בדרגה מוצקה. השופט דחה את גרסת המשיב, כי המנוחה נפגעה מיריות שירתה בעצמה, כאשר ביקשה לפגוע במשיב. בית המשפט דחה את בקשת הסנגור לשחרר את המשיב בחלופת מעצר, בציינו, כי המשיב מסוכן לציבור, שכן "הוא מסוגל ליטול חייהם של אחרים בקור רוח בשל דברים של מה בכך". ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה על החלטת המעצר עד תום ההליכים נדחה על-ידי חברי, השופט ת' אור (בש"פ 3255/98).

3.ביום 24.1.99 האריך בית משפט זה, מפי חברתי השופטת ד' דורנר, את מעצרו של המשיב למשך תשעים ימים, וזאת בהסכמת הצדדים (בש"פ 518/99). במהלך תקופה זו כמעט והסתיימה פרשת התביעה, בתום שמונה ישיבות הוכחות. ביום 18.4.99 הוארך מעצרו של המשיב פעם נוספת בתשעים ימים, על ידי חברי השופט י' טירקל (בש"פ 2368/99), על אף התנגדותו של ב"כ המשיב. השופט טירקל קבע בהחלטתו כי המשיב מסוכן לציבור ואין להסתפק בחלופת מעצר. הוא ציין כי היו טעמים מוצדקים להתמשכותו של המשפט וכי קיים סיכוי טוב שיסתיים תוך השבועות הקרובים.

4.מתברר כי מאז הארכת המעצר האחרונה התקיימה ישיבת הוכחות אחת, בה העידו כל יתר עדי התביעה (למעט עד אחד שעדותו קצרה והתביעה לא ידעה מראש כי תצטרך להעידו). ישיבה אחת נדחתה לבקשת הסנגור ולבסוף בוטלה מסיבות הנעוצות בלוח הדיונים של שופטי ההרכב היושב בדין. תחילת פרשת ההגנה, שנקבעה ליום 22.6.99, נדחתה ל- 16.9.99, וזאת כיוון שהמשיב לא חש בטוב, ולא יכול היה להעיד בתאריך המיועד.

5.לפניי טען בא-כוח המדינה, כי בישיבה הבאה צפויה להסתיים פרשת ההגנה. כן הודה בפניי בא-כוח התביעה, כי נראה שהמשפט לא יסתיים במהלך תקופת הארכה זו. לפיכך, ביקש, כי אורה לבית המשפט המחוזי להקדים את הישיבה הקבועה ל16.9.99- ולהוסיף ישיבות נוספות לפי הצורך.

6.בא-כוח המשיב טען בפניי, כי יש לשחרר את העורר עקב התמשכות המשפט, שלא באשמת המשיב. נטען, כי לפי פסיקת בית משפט זה, עם חלוף הזמן נסתרת חזקת המסוכנות של העורר. עוד ציין, כי העורר בן 72, ושהייתו במעצר תקופה כה ארוכה אינה מטיבה עם בריאותו.

7.דעתי אינה נוחה מקצב ניהול משפט זה. המשיב עצור זה חמישה עשר חודשים מאז הגשת כתב האישום. במיוחד מפריעה לי העובדה, כי בתקופת ההארכה האחרונה, השניה במספר, לא תוכננה אלא ישיבה אחת. נכון, שהישיבה נדחתה בשל מצב בריאותו של המשיב, אך על דבר זה ניתן היה להתגבר לו היו קובעים לכתחילה ישיבות נוספות. יש להקפיד על מצוות המחוקק למנוע עינוי דין, במיוחד שעה שהמשיב נמצא במעצר. השאיפה למנוע עינוי דין נכונה בעבירות קלות, ואולי אף ביתר שאת בעבירות חמורות.

8.תחושת אי הנוחות גדלה עוד בשל הסיכון, כי לפי התכנון הקבוע להיום, דהיינו: ישיבה נוספת אחת ב16.9.99-, המשפט לא יסתיים גם עד תום ההארכה השלישית.

9.מול השיקול של עינוי דין עומד השיקול של שלום הציבור. ואמנם, נקבע על-ידי בית משפט זה, כי ככל שתקופת המעצר מתמשכת, יש לבחון בהקפדה יתרה את מסוכנותו של המשיב. כלומר, בהתנגשות בין הדאגה לחירותו של נאשם הנמצא בחזקת חפות, ולמניעת עינוי דין, לבין האינטרס לשלום הציבור נעה נקודת האיזון, עם חלוף הזמן, לעבר זכויותיו של הנאשם, שבסופו של דבר, גם הן בבחינת אינטרס ציבורי. בעבירות חמורות של אלימות, מלאכת האיזון בין הערכים הנזכרים היא מלאכה קשה ביותר. השאלה המטרידה היא, עד היכן יש להקריב את בטחון הציבור על מזבח זכויות היסוד של אדם, ולהפך?

10.עובדות המקרה הנדון הן דוגמא לצורך במלאכת איזון קשה זו ומוטב היה לו הייתה נמנעת. לאחר ששקלתי את הנסיבות המיוחדות של מקרה זה הגעתי למסקנה, כי, עדיין, יש משקל עודף למסוכנותו של המשיב עליה הצביעו גם חברי השופטים בבקשות ההארכה הקודמות. עם זאת, הריני פונה לבית המשפט המחוזי בחיפה, כי יקדים ככל האפשר את מועד הישיבה הקרובה ויקבע מועדים נוספים, כך שיובטח שהמשפט יסתיים תוך תקופת הארכה זו. משוכנע אני כי נשיא בית המשפט המחוזי יסייע לשופטים במציאת מועדים מתאימים.

אי לכך, הבקשה מתקבלת ומעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים נוספים מיום 23.7.99, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו1996-, או עד למתן פסק דין, לפי המוקדם.

אני מורה על איסור פירסום כל פרט שיכול לזהות את המתלוננת.