בש"פ 4590/06 מדינת ישראל נ. יעקב(קובי) מלכה

זוהי בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים. המשיב 2 נתן את הסכמתו להארכת המעצר המבוקשת והדיון יתמקד, אפוא, בבקשת ההארכה ככל שהיא נוגעת למשיבים 1 ו-3 (להלן: המשיבים ).

1.המשיבים 3-1 ונאשם נוסף בשם מישל מלכה עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, ניסיון הצתה ואיומים. בנוסף לכך מואשם המשיב 1 בעבירות בנשק (נשיאת נשק והובלתו), ניסיון לרצח, חבלה במזיד לרכב ופציעה בנסיבות מחמירות. המשיב 3 מואשם בפציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד לרכב, מעשה פזיזות ורשלנות, ניסיון לרצח, החזקת סכין והדחה בחקירה.

על פי המתואר בכתב האישום, בין הנאשמים ובין המתלונן ואדם בשם אבי כהן (להלן: אבי ) קיים סכסוך ממושך שהוביל לשורת עבירות שבוצעו על ידם בדימונה. סמוך לחודש יולי 2005 קשרו המשיבים ומישל קשר עם אחרים לפגוע במתלונן ובאבי ולגרום למותם. לשם כך הצטיידו באקדחים, באלות, בחרבות, בחומרים דליקים ובבקבוקים. במהלך חודש יולי 2005 נסעו המשיבים 2 ו-3 ברכב יחד עם אחרים כשהם מצוידים באלות ובחרבות ומשהבחינו במתלונן ובאבי ברכבו של המתלונן החלו לרדוף אחר הרכב תוך נהיגה מהירה ופרועה. בשלב מסוים הצליחו המתלונן, אבי ונוסע נוסף לעצור את הרכב ולברוח ממנו, אך קטין שהיה עימם ברכב לא נמלט. המשיבים 2 ו-3 והאחרים החלו ליידות אבנים לעבר רכבו של המתלונן, ניפצו את שמשתו האחורית ואף פגעו באבן בגבו של הקטין שישב במושב האחורי. לדרישת המשיבים 2 ו-3 והאחרים יצא הקטין מן הרכב ומשעשה כן החלו חובטים ברכב באלות ובחרבות וגורמים לו נזק רב. בלילה שלמחרת הגיעו המשיבים ומישל כשבידם בקבוקים ובהם חומר דליק בסמוך לביתו של המתלונן במטרה להצית את הבית ולגרום למותו של המתלונן, אך ברחו מן המקום לאחר שאחותו של המתלונן הקימה צעקה. כאשר שאלה האחות מדוע מבקשים המשיבים לפגוע בה, איים עליה המשיב 1 באומרו כי הם לא יתקרבו לביתה, אך ירצחו את המתלונן ואת אבי. עוד נטען בכתב האישום כי בסמוך לאירועי המרדף ברכב הגיעו המשיבים 2 ו-3 סמוך לבית המתלונן בשעות הלילה כשהם מצוידים בסכינים, הגיחו מאחורי המתלונן ואבי וניסו לדוקרם. המשיב 3 דקר את אבי ברגליו ומי מהמשיבים 2 ו-3 דקר את המתלונן בירכיו. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 13.8.2005 לפנות בוקר, הבחינו המשיבים 1 ו-2 במתלונן ובאבי בפאב שבו שהו, החליטו לפגוע במתלונן ולשם כך יצאו עם אחרים מן הפאב, הצטיידו באקדחים ובכובעים שיכסו את פניהם וארבו לו במכוניתם. כאשר יצא המתלונן מן הפאב והיה ברכבו יחד עם שני אחרים התקרבו המשיבים 1 ו-2 עם אדם נוסף לרכב והמשיב 2 ירה לעבר המתלונן מספר יריות. כתוצאה מכך התנפצו שמשות הרכב ונגרמה למתלונן כוויה. נהג הרכב ניסה להימלט ועקב כך התנגש בחוזקה בעמוד חשמל. המשיבים 1 ו-2 והאחר הוסיפו והתקרבו לעבר הרכב וירו לעברו, אך לבסוף הצליח הנהג להימלט. עוד נטען בכתב האישום כי ביום 21.8.2005 הגיע המשיב 2 סמוך לביתו של המתלונן וירה לעברו מספר יריות עד שהמתלונן נמלט. מספר ימים לאחר מכן, ביום 25.8.2005 ולאחר מעצרם של המשיבים 1 ו-2, איים המשיב 3 על אחיו של המתלונן כי יבולע למתלונן ולאבי אם לא יבטלו את התלונה שהגישו.

2.עם הגשת כתב האישום עתרה המבקשת לבית המשפט המחוזי בבאר שבע למעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. ביום 26.9.2005 נעתר בית המשפט (כב' השופט א' יוסף) לבקשה, נוכח הראיות לכאורה בעניינם של המשיבים ומסוכנותם, אך בהמשך הורה על שחרורו של מישל מלכה לחלופת מעצר. המשיבים 1 ו-3 הגישו ערר על ההחלטה לעצרם עד תום ההליכים (בש"פ 9863/05, בש"פ 9764/05), והמחלוקת נסבה על שאלת זיהויים כמי שנטלו חלק במעשים המיוחסים להם. בית משפט זה (כב' השופטת מ' נאור) הורה ביום 10.11.2005 על השלמת חקירה באשר לאחת מראיות התביעה הנוגעות למשיב 1 (איכון הטלפון הנייד שלו). כן הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, ודחה את הערר בכל הנוגע למשיב 3. לאחר השלמת החקירה כאמור הגיש המשיב 1 בקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד תום ההליכים, וביום 12.12.2005 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' יוסף) כי אין בממצאי השלמת החקירה כדי להצדיק עיון חוזר בהחלטת המעצר וכי נוכח עמדת שירות המבחן אין מקום לשחררו לחלופת מעצר. המשיב 1 הגיש ערר על ההחלטה הנ"ל (בש"פ 11638/05), וביום 30.12.2005 דחה בית משפט זה (כב' השופט א' ריבלין) את הערר. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב 1 בטענה לכרסום בראיות לכאורה נגדו בשל חזרתה של אחת העדות מעדותה נדחתה אף היא ביום 4.4.2006 (כב' השופט י' אלון).

3.ביום 21.9.2005 החל משפטם של המשיבים, אך מועדי ההוכחות לשמיעתו נקבעו רק ביום 27.12.2005. עד כה הוגש תיק מוצגים מוסכמים, התקיימו חמש ישיבות של הוכחות ונסתיימה שמיעת עדותו של עד התביעה המרכזי. ביום 4.5.2006 הודיעו הצדדים כי מגעים שקיימו לצורך השגת הסדר טיעון נכשלו ולפיכך נקבעו שישה מועדי הוכחות נוספים, האחרון שבהם קבוע ליום 11.7.2006. משנקפו תשעה חודשים בהם שהו המשיבים במעצר ומשפטם טרם הסתיים, מתבקשת כאמור הארכת מעצרם בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, חומרת המעשים המיוחסים למשיבים והאופן בו בוצעו מקימים חזקת מסוכנות כלפי המתלונן וכלפי הציבור אותה לא ניתן להפיג בחלופת מעצר, בייחוד נוכח עברם הפלילי של המשיבים. המבקשת מוסיפה וטוענת כי קיים חשש לשיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים, וכי העונש החמור לו צפויים המשיבים במידה ויורשעו מקים חשש להימלטות מן הדין. אשר לקצב התנהלות המשפט, נטען כי מדובר בפרשה סבוכה הן עקב ריבוי האישומים והן עקב רקע הדברים, וכי פרשת התביעה צפויה להסתיים בתוך חודש ימים. לטענת המשיב 1 נבעה התמשכות ההליך המשפטי ממחדלים בזימון העדים ומאי מסירת חומר החקירה בשלמותו, ומכל מקום בהעדר עדי תביעה נוספים העתידים להעיד בעניינו לא קם חשש לשיבוש מהלכי משפט. כמו כן, עותרים המשיבים לקבלת תסקיר מעצר בעניינם.

4.דין הבקשה להתקבל.

הלכה היא כי הפעלת סמכותו של בית משפט זה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 תיעשה במשורה , ו ככל שתקופת המעצר מתארכת כך גדל משקלו של השיקול בדבר הפגיעה בחירותו של הנאשם שאשמתו טרם הוכחה, אל מול השיקול שעניינו בהגנה על שלום הציבור וביטחונו (ראו בש"פ 5301/05 מדינת ישראל נ' מקייטן , תק-על 2005(2) 4333 (2005);

בש"פ 10803/05 מדינת ישראל נ' אל עילווי , תק-על 2005(4) 1678 (2005)). בענייננו, נראה כי בתחילת הדרך לא התנהל משפטם של המשיבים בקצב סביר. לכך תרמו מספר גורמים, ובהם דחיות שנתבקשו על ידי הסנגורים ללימוד החומר בתיק לשם מתן מענה לכתב האישום, עיכובים במסירת חומר החקירה לסנגורים וקשיים בזימונם ובהתייצבותם של עדים. על רקע גורם אחרון זה ציין בית המשפט המחוזי בהחלטה מיום 15.3.2006 כי "יש להצטער על כך שלא נעשה שימוש ראוי בזמן השיפוטי שהקצבנו היום לתיק... התביעה מתבקשת להיות מוכנה עם עדיה, והסנגורים מתבקשים להיות מוכנים לחקור כל עד שיתייצב". לעת הזו נראה עם זאת כי שמיעת משפטם של המשיבים מתקדמת כסידרה ויש לקוות כי בית המשפט יחיש את השמיעה ויקבע מועדים קרובים נוספים לסיומו בתוך תקופת ההארכה המבוקשת.

5.מסוכנותם הרבה של המשיבים 1 ו-3 ברורה והיא עולה מן המעשים הקשים המיוחסים להם בפרשה זו. על פי הנטען בכתב האישום, חברו המשיבים ככנופיה במטרה לפגוע במתלונן ולשם כך הפעילו באופן מתמשך ושיטתי אלימות קשה נגד המתלונן ונגד רכושו. חלק מן המעשים המיוחסים למשיבים בוצעו במקומות הומי אדם או בעת שהמתלונן שהה בחברת אחרים, ויש בכך כדי ללמד על דפוסי התנהגות עבריינים מובהקים ועל מסוכנות רבה הנשקפת מן המשיבים לציבור בכללו. חלקו של המשיב 1 בעבירות נשוא כתב האישום קטן לכאורה מזה המיוחס למשיב 3, אך המעשים המיוחסים למשיב 1 הינם קשים לעצמם ולכל אלה יש להוסיף את העובדה שעדי התביעה חזרו בהם מעדויותיהם, וכי "הרוח הנושבת מחומר החקירה, כי מעורבים שונים בפרשה מתייראים משמיעה חשש לשיבוש הליכי המשפט" (החלטת השופט א' רובינשטיין בבש"פ 10856/05 מיום 22.12.2005, בעניינו של המשיב 2). חשש זה מתגבר ביחס למשיב 3 נוכח האישום המיוחס לו בעבירה של הדחה בחקירה. יתר על כן, למשיב 1 עבר פלילי הכולל הרשעה בהצתה ובתגרה במקום ציבורי ולמשיב 3 עבר פלילי מכביד הכולל הרשעות רבות בעבירות של גניבה, תקיפה, עבירות סמים ושוד.

6.הסיכוי הקיים כי משפטם של המשיבים יסתיים בתוך תקופת ההארכה שנתבקשה, אם יעשה מאמץ ראוי לכך מצד כל הנוגעים בדבר, וכן מסוכנותם המופלגת של המשיבים 1 ו-3 והחשש לשיבוש מהלכי המשפט הקיים מצידם, מצדיקה את הארכת המעצר שנתבקשה. הבקשה מתקבלת, אפוא, ומעצרם של המשיבים 1 ו-3 מוארך בתשעים ימים כמבוקש.