פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ 4595/98
בש"פ 4682/98
בפני:
כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן
העורר
בבש"פ 4595/98
:
שריף אבו גאזי
העורר
בבש"פ 4682/98: נאיל מוסטפא בן סקר
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר על החלטת בית המשפט
המחוזי
בחיפה
מיום 15.7.98 בב"ש 1687/98
וב1688/98-
שניתנה על ידי כבוד
השופט
ש' פינקלמן
תאריך
הישיבה: ה' באב תשנ"ח (28.7.98)
בשם
העורר בבש"פ 4595/98: עו"ד משה גלעד ועו"ד מיכאל
כרמל
בשם
העורר בבש"פ 4682/98: עו"ד יחזקאל חרל"פ
בשם
המשיבה: עו"ד תמר בורנשטיין
החלטה
1.שני כתבי אישום הוגשו לבית המשפט המחוזי: אחד נגד שלשה נאשמים (ביניהם העורר בש"פ 4595/98 (להלן - "שריף") והשני נגד ארבעה נאשמים ביניהם העורר בבש"פ 4682/98 (להלן - "נאיל"). עניינם של שני כתבי האישום במסכת אחת, שבעקבותיה מיוחסות לנאשמים עבירות של אינוס בנסיבות מחמירות מעשים מגונים בנסיבות מחמירות ותקיפה בנסיבות מחמירות.
בית המשפט המחוזי (כבוד השופט פינקלמן) הורה לעצור עד תום ההליכים נגדם, ארבעה מתוך השבעה והעוררים ביניהם. שלושה נוספים, עימאד עזאם, עבאס ללאוי ונאיף נטור שוחררו בתנאים.
2.על פי האישום, חברו יחד שתי קבוצות של צעירים בשעת לילה מאוחרת, ותקפו בצוותא, זוג צעיר, ששהה במכונית ביערות הכרמל. שניים מהם - ושריף הוא אחד מן השניים - תפסו את המתלוננת, החזיקו בה, הכוה, הפילוה ארצה אנסו אותה ובצעו בה מעשים מגונים ושניים אחרים הכו את החבר שהיה עמה והחזיקו בו, כדי למנוע ממנו הגשת עזרה למתלוננת. שריף היה בין אלה שהפעילו אלימות נגד המתלוננת ובצעו בה מעשים מיניים ואילו נאיל היה בין אלה שהכו את החבר, החזיקו בו ומנעו ממנו הגשת עזרה למתלוננת.
3.טענותיהם של הסניגורים המלומדים מתמקדים בחלופת מעצר. הם בקשו להזמין תסקירי מעצר, בהתחשב בגילם הצעיר של העוררים, (שריף יליד 1.8.80, נאיל יליד 1980), בעברם הנקי והנורמטיבי, ברקע המשפחתי החיובי שלהם ובעובדה שלגבי האחרים - הוזמן תסקיר כזה. לגופו של עניין, מבקשים הם לשחרר את העוררים בתנאים ובחלופה הולמת שתשיג את תכלית המעצר, על ידי תנאי "מעצר בית" מוחלט שניתן להבטיחו על ידי בני משפחותיהם של העוררים, המנהלים חיים ללא דופי וניתן לסמוך עליהם שידאגו לבצוע כל תנאי שיושת על בנם ועליהם. הומצאו לבית המשפט מסמכים משירותי הרווחה ומאחרים, המכירים את העוררים ואת המשפחות ומרעיפים עליהם שבחים. שריף עומד בפני גיוס והומצא מכתב מפוקד צה"ל, המזמין את שריף להתייצב למיון הנערך לחטיבת הצנחנים. הומצאו גם תצהירים של בני משפחה המוכנים להשגיח על העוררים.
4.לטענת הסניגורים, יהיו המעשים חמורים ככל שיהיו, אין המעצר עד תום ההליכים בגדר "מפרעה" על חשבון העונש ויש להימנע ממעצר, מקום שבו מוקהה חודה של מסוכנות הנאשמים, על ידי הרחקתם מן הציבור ומיחידיו, על ידי "מעצר בית" מלא ואפקטיבי או על ידי מציאת מסגרת אחרת להבטחת הרחקת העוררים מן הצבור. עוד מצביעים הם על כך ששלושה מבין שבעת הנאשמים שוחררו בתנאים. אחד מהם - נטור - היה מעורב באונס אחר, שבוצע על ידי קבוצת צעירים זמן קצר לאחר המקרה הנדון, בסמיכות מקום ובאופן דומה לזה שבפנינו, ושבעקבותיו נתגלה האונס נשוא כתבי האישום בענייננו. יובהר, כי העוררים לא היו מעורבים באונס האחר שבוצע שבועיים לאחר שבוצעו המעשים הנדונים כאן.
5.אשר לבקשת תסקירי מעצר, אינני מוצאת שיש צורך בכאלה. על פי החומר שלפני, מוכנה אני לצאת מתוך הנחה כי עברם של העוררים נקי וכי הם חיו חיים נורמטיביים וכי הם באים ממשפחות חיוביות, הגונות וישרות דרך. אלא שאינני סבורה שיש בכך כדי לעמוד לזכותם. אופי המעשים, משך ביצועם והנסיבות האופפות אותם, המקנים להם גוון אכזרי וברוטלי, אינם מאפשרים לראות בהם מעידה מקרית. בהחלטתי בעניין מעצרו של אחד ממשתתפי האונס האחר, שארע שבועיים לאחר המקרה הנדון, אמרתי דברים היפים לענייננו: "הטראגי והמזעזע שבמעשים אלה נעוץ דווקא בכך שמעשים כאלה יכולים להתבצע על ידי צעירים שאורח חייהם עד אז אינו מסגיר את מסוכנותם, שהיא - ככל הנראה - אינהרנטית ונטועה עמוק באישיותם, בחוסר אנושיותם ובערכיהם המעוותים" והוספתי ואמרתי: "המעשים המיוחסים לעורר ולחבריו בכתב האישום, מעידים על מבצעיהם כי הם דורסים ברגל גסה כל נורמה וכל ערך וכי אין בהם רגישות כלשהי לחיי הזולת, לכבודו ולשלמות גופו ונפשו וכי רואים הם בזולת מכשיר לסיפוק יצריהם. גם כאשר הם עומדים פנים אל פנים אל מול קורבן תמים וחסר ישע, המתחנן על נפשו, אין בהם חמלה ורחמים".
6.אף שדנתי בשני העוררים יחד, נתתי דעתי לכל אחד ואחד מן העוררים בנפרד ובטענות שהעלה כל אחד מהסניגורים, למרשו. לא מצאתי לעשות הבחנה ביניהם משום המשקל הזהה הניתן על ידי למעשיהם ולנסיבותיהם האישיות.
המעשים המיוחסים לעוררים, מעידים על מסוכנות ומעמידים חזקת מסוכנות והשאלה הקשה היא אם ניתן להפריכה ואם ניתן לנטרל מסוכנות זו על ידי חלופת מעצר הולמת. התלבטתי לא מעט בשאלה זו, שכן, לכאורה יש מי שמוכן לפקח, לשמור, לערוב ולדאוג שהעוררים יהיו מורחקים מן הציבור ולא יוכלו להזיק לאיש. בסופו של דבר החלטתי לדחות את העררים.
7.אשר לטענה בדבר שחרור נאשמים אחרים בתנאים, עולה מהחלטת בית המשפט, מכתב האישום ומתשובת המשיבה, כי אלה לא נקטו בפעולה כלשהי ולא השתתפו בתקיפת המתלוננים ובמעשים המיניים שנעשו במתלוננת. הם באו למקום יחד עם חבריהם וצפו במתרחש. התנהגותם זו, מעוררת סלידה, יש להוקיעה ולהעניש בגינה אם יורשעו בדין, אלא שעדיין ראוי היה לשקול חלופת מעצר כפי שעשה השופט קמא. אשר לנאיף נטור, הוא שוחרר להלכה בלבד, משום שנעצר בגין האונס המאוחר יותר, שבעקבותיו נתגלה האונס נשוא ענייננו. הוא היה עצור בפועל מאותה עת ועד עצם היום הזה.
9.נראה, כי אם העוררים היו מסוגלים לבצע את המעשים המיוחסים להם, כשהם חיים ב"חממה", בבית טוב ונורמטיבי ולכאורה תחת חסותם של הורים חיוביים ושומרי חוק, יש בכך כדי להשליך על מסוכנותם וחוסר האפקטיביות של "מעצר בית" לגביהם.
אשר לטענה בדבר גיוסו הקרוב של שריף, הרי במידה וקיימת אפשרות להימצא במסגרת צבאית, בתנאים מתאימים, שיש בהם כדי להרחיקו מן הציבור, ניתן לפנות מחדש לבית המשפט המחוזי לשקילת חלופת מעצר. הוא הדין בנאיל, אם גם הוא עומד בפני גיוס.
העררים נדחים.
ניתנה היום, ח' באב התשנ"ח (31.7.98).
ש
ו פ ט ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
98045950.
J02