בש"פ 4599/15גיא שפר נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ד'

שריזלי ) מיום 1.7.2015 בעמ"ת 36071-06-15, בגדרה התקבל ערר על החלטת בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת נ' תבור ) במ"ת 19611-11-14, והוחלט על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. כן התבקש עיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערר.

2.

ביום 10.11.2014 הוגש נגד המבקש כתב אישום בבית משפט השלום בתל-אביב-יפו הכולל שלושה אישומים.

המדובר

בפרשה חמורה של עבירות מחשב בעלות תחכום מקצועי רב וסחיטה באיומים, שעיקרן בתמצית, כמתואר בכתב האישום, כדלקמן:

המבקש, אזרח ישראלי שבעת האירועים התגורר במקסיקו. המבקש החדיר למחשבו של ד' נגיף מחשב ("תוכנת ריגול" ) שאפשרה לו להפיק ולהעביר אליו מידע אישי ומידע עסקי רב השייך לחברה בה הועסק ד' (להלן: החברה ). בהמשך עשה המבקש שימוש במידע זה על מנת לסחוט את ד' וכן את החברה תוך איום בהפצת המידע או מכירתו לגורמים שונים אם לא ייענו דרישותיו. המבקש ניהל התכתבויות ממושכות מול מנכ"ל החברה לשם ביצוע הסחיטה. מהלכיו אלה נעשו תוך שימוש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ומיומנות מקצועית גבוהה, שנועדו למנוע אפשרות של התחקות אחר המחשב ממנו ביצע את העבירות. עם הגיעו ארצה נעצר המבקש, ובבדיקת מחשבו האישי נמצא גם כי ניהל, באמצעות תוכנת סקייפ, שיחות בעלות אופי פדופילי, במהלכן שלח לינקים רבים המכילים תמונות של קטינות-ילדות בעירום המקיימות יחסי מין עם גברים.

בגין מעשיו אלה הואשם המבקש בעבירות מחשב ופגיעה בפרטיות, לפי חוק המחשבים, התשנ"ה-1995 (אישום 1); בעבירות של סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיפים 428 רישא ו- 499 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (אישום 2); ובעבירה של פרסום והצגת תועבה ובו דמותו של קטין, לפי סעיף 214(ב) בצירוף סעיף 15 לחוק העונשין (אישום 3).

3.

בד בבד עם כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען לקיומן של ראיות לכאורה נגד המבקש, וכן לקיומן של עילות מעצר הנעוצות במסוכנות של המבקש, בחשש לשיבוש הליכי משפט ובחשש שיחמוק מן הדין. כן צוין כי למבקש הרשעה קודמת בעבירת מין.

4.

ההחלטה בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים עברה גלגולים רבים. ביום 7.12.2014 החליט בית משפט השלום, על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים נגדו. ערר שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי על החלטה זו נדחה, וביום 2.3.2015 דחה בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) בקשת רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי, מאחר ש עניינו של המבקש "איננו מעלה סוגיה כללית וכל טענותיו מתמקדות במישור הפרטני".

בקשה לעיון חוזר שהגיש המבקש נדחתה על ידי בית משפט השלום, וערר על החלטה זו נדחה ביום 17.5.2015 על ידי בית המשפט המחוזי, אשר יחד עם זאת הורה על עריכת תסקיר משלים נוכח העובדה שחלפו ששה חודשים מאז מעצרו של המבקש.

עם קבלת התסקיר המשלים, שהמליץ על שחרורו של המבקש לחלופת מעצר, קבע בית משפט השלום (כב' השופטת נ' תבור ) כי לאור ההפחתה במסוכנות המבקש, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ובשל איכות המפקחים המוצעים - ישוחרר המבקש לחלופת מעצר. המבקש שוחרר אפוא למעצר בית מלא בבית הוריו, תחת פיקוחם ופיקוח אחיו, באיזוק אלקטרוני, תוך שנאסרו כניסת קטינים למקום וגישה לאינטרנט מכל מכשיר ושימוש במכשירי טלפון ניידים, וכן הוצא נגדו צו עיכוב יציאה מהארץ.

המדינה עררה על החלטה זו, וביום 1.7.2015 קבע בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' שריזלי ) כי חרף העובדה שהמבקש כבר שוחרר ממעצר (אף שנתבקש עיכוב ביצוע, בשל תקלה), יש לעצרו עד תום ההליכים נגדו. כן נקבע כי עוצמתן של עילות המעצר - המסוכנות, החשש לשיבוש הליכי משפט והחשש להימלטות מאימת הדין - היא גבוהה ובעינה עומדת. בנוסף נקבע כי התסקיר המשלים לא מצביע על שינוי מהותי שעבר המבקש וכי ההערכה בנוגע ליכולותיו של המבקש צופות פני עתיד ותלויות בהשתתפותו בהליך טיפולי.

החלטה זו היא מושא הבקשה שלפני למתן רשות לערור.

5.

בבקשה נטען כי טעה בית המשפט המחוזי כשהחליט להורות על מעצרו של המבקש, לאחר שכבר שוחרר בהחלטת בית משפט השלום ושהה מעל לשבועיים במעצר בית, וזאת נוכח ההלכה שלא בנקל יורה בית המשפט לעצור את מי שכבר שוחרר ממעצר. עוד נטען כי טעה בית המשפט כשקבע כי כל עילות המעצר בעניינו של המבקש מתקיימות. בהמשך לכך נטען כי המסוכנות הנשקפת מהמבקש היא נמוכה מאוד נוכח השינוי בתפיסתו כפי שעמד על כך שירות המבחן. כן נטען כי אין כל ראיה ממשית וקונקרטית המצביעה על חשש משיבוש הליכי משפט, וכי גם החשש מהימלטות הוא בעלמא, הואיל ומקום מושבו של המבקש אינו ומעולם לא היה במקסיקו. באשר לחלופת המעצר נטען כי המפקחים המוצעים הינם מהטובים והראויים ביותר וכי יש בחלופה שנקבעה על ידי בית משפט השלום כדי לאיין כל סיכון אפשרי הנשקף לכאורה מהמבקש.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על כלל נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות לערור ב"גלגול שלישי" בענייני מעצרים תינתן ככלל רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית חשובה או כאשר קיים חשש לפגיעה קשה בזכויות המבקש או שלא ניתן משקל ראוי לאינטרס להגנה על ביטחון הציבור (בש"פ 3806/14 כהן נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (28.5.2014)).

8.

המקרה הנדון בענייננו אינו מעלה שאלה משפטית עקרונית בעלת חשיבות, והיא נוגעת אך ליישום הקונקרטי של דיני המעצרים בעניינו של המבקש. כמו כן, לא מתקיים חשש לפגיעה קשה בזכויות המבקש.

למעלה מן הצורך אעיר, כי החלטתו של בית המשפט המחוזי מפורטת (16 עמודים) ומנומקת היטב. בית המשפט עמד בפירוט רב על מסוכנותו של המבקש המשתקפת במעשים המיוחסים לו ובנסיבות ביצוען, ועל חוסר האפשרות לתת בו אמון, שהוא תנאי לשחרור לחלופת מעצר. בית המשפט קבע כי השינוי עליו מצביע שירות המבחן הוא דל ביותר, אם בכלל יש להחשיבו כשינוי. לא מצאתי כל פגם או שגגה בהחלטת בית המשפט; אדרבא, היא משכנעת ומבוססת היטב. צדק אפוא בית המשפט כאשר קבע כי אל מול האינטרס של המבקש שלא יוחזר למעצר עומד בטחון הציבור, וכי נוכח מסוכנות המבקש אינטרס הציבור גובר.

9.

אשר על כן, הבקשה לרשות לערור נדחית, וממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.