בש"פ 460/21 ליאור גלאם נ. מדינת ישראל

1.

בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.1.2021 (מ"ת 56176-07-20, השופטת מ' בן ארי ). בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

כתב האישום וההליכים עד כה

2.

ביום 26.7.2020 הוגש כתב אישום נגד העורר ושישה אחרים, המחזיק ארבעה אישומים. שלושה מהם מיוחסים גם לעורר.

3.

על-פי האישום הראשון המיוחס לעורר, בתקופה שקדמה ליום 10.6.2020 התגלע סכסוך בין העורר ושלושה נאשמים נוספים לבין אדם אחר, יעקב משומר (להלן: משומר ), שבגינו הם תכננו לגרום בכוונה למותו של האחרון באמצעות דקירות סכין. סמוך למועד האמור, בשעה 13:11, נודע לארבעה כי משומר ממתין במספרה בחולון. בהמשך לכך הצטיידו שניים מהנאשמים בסכינים, מסיכות וחולצות קפוצ'ון. השניים תיאמו עם העורר וכן עם נאשם נוסף כי אלו יסיעו אותם עד לנקודה הסמוכה למספרה וימתינו להם על מנת שיוכלו להימלט מהמקום לאחר שידקרו את משומר. בהתאם לתוכנית האמורה, נסעו הארבעה ברכב שבו נהג העורר אל עבר המספרה. בהמשך, בשעה 13:32 לערך יצאו שניים מהנאשמים מהרכב, כשראשם מכוסה כובע, את פניהם מכסות מסיכות מנתחים ובידיהם סכינים, והחלו להתקדם למספרה. השניים הבחינו במשומר ורצו לעברו כשבידיהם הסכינים, ואילו הוא הרים את ידיו וניסה להתגונן. לאחר שהשניים דקרו את משומר הם שבו לרכב, שם חיכו להם העורר והנאשם הנוסף והארבעה נמלטו מהמקום.

כתוצאה ממעשי הנאשמים נגרם למשומר חתך בצוואר והוא אושפז בבית החולים.

4.

על-פי האישום השני המיוחס גם לעורר (הוא האישום השלישי בכתב האישום), בתקופה שקדמה ליום 29.6.2020, במועד שאינו ידוע במדויק, הגיע לחזקתם של העורר וארבעה נאשמים נוספים אקדח ובו מחסנית המכילה שנים עשר כדורי אקדח. על-פי הנטען, הנאשמים אחסנו את האקדח הטעון במחסן ביתו של אחד הנאשמים בחולון.

5.

על-פי האישום השלישי המיוחס גם לעורר (הוא האישום הרביעי בכתב האישום), ביום 27.6.2020 עובר לשעה 17:20 שהו שניים מהנאשמים ב"נופשונית" בחולון. בשעה 17:28 לערך אירע במקום אירוע ירי שבמהלכו נורה כדור מנשק (להלן: הירי ). השניים חשדו כי הירי בוצע אל עבר אחד מהם וכי היו מעורבים בו מספר אנשים שעמם היו מסוכסכים. בשלב זה, אחד מהנאשמים האמורים יצר קשר עם העורר ודיווח לו על הירי, והשניים החליטו לדקור את אחד האנשים שבהם חשדו כאחראים לו. תחילה, העורר ואותו נאשם יצרו קשר עם שני נאשמים אחרים וכן עם אדם נוסף ונסעו לביתו של אותו אדם שבו ראו אחראי לירי, אלא שאז החליטו לעזוב. בהמשך, על-פי הנטען, העורר ושלושה נאשמים נוספים קשרו קשר לגרום למותו של אדם אחר שבו חשדו כי היה מעורב בירי. לצורך כך, הארבעה הגיעו ביום 28.6.2020 בשעה 23:00 לערך לביתו של אותו אדם וזאת מתוך מטרה "ללמוד את השטח" ולתכנן כיצד לירות בו ולגרום למותו. משהגיעו לשם הארבעה הם בדקו, בין היתר, היכן ממוקמות מצלמות האבטחה בבית, האם ניתן לטפס על הגדר שהקיפה את הבית, וכן בחנו את האפשרות לזרוק בקבוק תבערה על הבית. כן בחנו הארבעה את האפשרות להקמת מארב שממנו יוכלו לירות. להשלמת התמונה יצוין כי האישום מתאר מקרה נוסף שבו לקחו חלק שלושה מהנאשמים ובמסגרתו ביקשו לגרום למותו של אדם נוסף שאף הוא נחשד על-ידם כמעורב בירי האמור.

6.

המשך הדברים יעסוק בעניינו של העורר בלבד. בשל המעשים המתוארים יוחסו לעורר העבירות הבאות: ניסיון לרצח (בצוותא) לפי סעיפים 305(1) ו-29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); קשירת קשר לביצוע פשע (רצח בנסיבות מחמירות) לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; וכן החזקת נשק (בצוותא) לפי סעיפים 144(א) ו-29 לחוק העונשין.

7.

בד בבד עם הגשתו של כתב האישום המדינה הגישה גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו . בו ביום הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו עד למתן החלטה אחרת.

8.

ביום 19.10.2020 וביום 22.11.2020 נערכו דיונים בעניינו של העורר ובהם חלק בא-כוחו על קיומן של ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד העורר. בתום טיעוני הצדדים החליט בית המשפט המחוזי על דחיית ההכרעה בשאלת התשתית העובדתית עד ליום 21.12.2020 וכן קבע כי עד מועד זה יוגש תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו של העורר.

9.

ביום 21.12.2020 החליט בית המשפט המחוזי בשאלת התשתית הראייתית. ביחס לאישום הראשון נקבע כי קיימות ראיות לכאורה לכך שהעורר נטל חלק בתכנון ובביצוע בפועל של המעשים, וכי מהות המחשבה הפלילית והמודעות שלו לגבי כוונת הקטילה ייבחנו במסגרת ההליך העיקרי. ביחס לאישום השני הנוגע לעורר, קבע בית המשפט המחוזי כי קיימת תשתית ראייתית המצביעה לכל היותר על מודעותו להחזקת האקדח, וכי שאלת קיומה של זיקה ושליטה באקדח צריכה להתברר אף היא במסגרת ההליך העיקרי. ביחס לאישום השלישי המיוחס לעורר, בית המשפט המחוזי מצא כי קיימות ראיות לכאורה לביצוע עבירה של קשירת קשר לביצועו של רצח בנסיבות מחמירות.

10.

באותו יום הוגש גם תסקיר שירות המבחן בעניינו של העורר. שירות המבחן עמד על כך שלעורר מעורבות ארוכת שנים בפלילים מאז היה קטין. לצד זאת, הודגש כי לעורר מערך תמיכה משפחתי משמעותי וכי פעל בשנים האחרונות להתרחק ממעורבות בפלילים. כן צוין כי בתקופה האחרונה, על רקע משבר הקורונה שגרם להפסקת עבודתו, חלה התדרדרות ביציבות שרכש. במכלול הפרמטרים שירות המבחן התרשם כי קיים סיכון נמוך להישנות ביצוען של עבירות מצד העורר, אולם הוסיף כי אם העורר יהיה מעורב בהתנהגות אלימה תוצאותיה יהיו ברמת חומרה בינונית. על רקע זה, שירות המבחן המשיך ובחן את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר בביתו וכן את המפקחים שהוצעו על-ידי העורר. שירות המבחן ציין כי המפקחים המוצעים מתייחסים לתפקידם בצורה רצינית וכי נראה שיוכלו לבצעו בצורה טובה. נוכח האמור, המלצת שירות המבחן הייתה כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת המעצר האמורה, בפיקוח אשתו ובני משפחה נוספים לסירוגין. כן המליץ שירות המבחן על הטלת צו פיקוח מעצר למשך שישה חודשים.

11.

בדיון שנערך באותו היום טענה המדינה כי על אף המלצת שירות המבחן יש להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. המדינה הדגישה את עברו הפלילי של העורר הכולל הרשעה משנת 2011 בעבירה של נשיאה והובלה של מטען חבלה, בגינה הוטל עליו עונש מאסר בפועל ל-24 חודשים, וכן הרשעה משנת 2016 בעבירת רכוש. עוד ציינה המדינה כי בעת מעצרו הנוכחי נפתח לעורר תיק נוסף שנסב על הברחת סמים באמצעות סוהרת. מנגד, העורר טען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן בהדגישו את ההתרשמות החיובית מהמפקחים שהוצעו. העורר הוסיף כי חלקו במעשים המיוחסים לו אינו כולל הפעלת אלימות וכן טען כי אין בעברו הפלילי להטות את הכף למעצרו מאחורי סורג ובריח.

12.

כאמור בפתח הדברים בית המשפט המחוזי החליט להורות על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו. בית המשפט המחוזי עמד על כך שמעורבותו של העורר בביצוע המעשים המיוחסים לו, כפי שעולה מהתשתית הראייתית הלכאורית, מלמדת על רמת מסוכנות משמעותית. בית המשפט המחוזי הוסיף כי עברו הפלילי של העורר מעצים את המסוכנות הנשקפת ממנו, וזאת מבלי לתת משקל לתיק שנפתח כנגדו בחשד להברחת סמים בתקופת מעצרו. בית המשפט המחוזי ציין כי על אף התרשמותו של שירות המבחן מהעובדה שהתנהגותו של העורר השתפרה בשנים האחרונות, נראה כי בתקופה האחרונה הוא שב וחידש את קשריו השליליים ונמצא פעיל בפעילות עבריינית חמורה. בית המשפט המחוזי הוסיף כי בנסיבות העניין, אף בהינתן התרשמותו החיובית של שירות המבחן מן המפקחים שהוצעו, אין במערך הפיקוחי כדי לתת מענה מספק למסוכנות הנשקפת מן העורר, וזאת אף אם הדבר ייעשה במסגרת של מעצר בפיקוח אלקטרוני.

הערר

13.

הערר שבפני נסב על החלטתו האמורה של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר העורר טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שנמנע מלאמץ את המלצת שירות המבחן בעניינו והורה על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו. העורר מדגיש כי ככל שסבר בית המשפט המחוזי שיש מקום לעבות את מערך הפיקוח שהוצע, היה עליו להורות על מעצרו בפיקוח אלקטרוני. העורר מוסיף כי חלקו במכלול האירועים המתוארים בכתב האישום הוא מצומצם באופן יחסי ואין בו כדי ללמד על רמת מסוכנות המונעת את האפשרות של השמתו בחלופת מעצר או במעצר בפיקוח אלקטרוני. העורר מוסיף וטוען כי נאשם אחר בפרשה (נאשם 7), שעל-פי הנטען חלקו בביצוע העבירות גדול יותר, שוחרר לחלופת מעצר בהסכמת המדינה.

14.

הדיון בערר התקיים בפני ביום 26.1.2021. בדיון שב והדגיש בא-כוח העורר את המלצת שירות המבחן וכן עמד על טיבם ומחויבותם של המפקחים המוצעים, שחלקם אף נכח באולם הדיונים. בא-כוחו של העורר הדגיש את השינוי שעשה העורר מאז הרשעתו האחרונה, שנסבה על מעשים שבוצעו לפני כתשע שנים, וכן שב על הטענה כי חלקו במסכת האירועים המתוארת באישום הוא מצומצם. בא-כוח העורר אף חזר על הטענה כי יש לתת משקל לכך שבעניינו של נאשם אחר בפרשה, שמעורבותו, כך נטען, חמורה יותר, הוחלט על שחרור לחלופת מעצר.

15.

מנגד, באת-כוחה של המדינה הדגישה את חומרת המעשים המיוחסים לעורר וציינה כי לעמדת המדינה חלקו בפרשה אינו שולי. באת-כוח המדינה הוסיפה כי אין מקום להשוות את עניינו לזה של הנאשם ששוחרר לחלופת מעצר בשים לב להבדלים בתשתית העובדתית בין השניים, ולמידת המעורבות השונה העולה ממנה ביחס לכל אחד מהם. כמו כן, היא שבה ועמדה על עברו הפלילי של העורר בהדגישה את חומרתה של עבירת הנשק שבה הורשע בעבר, ונסבה כאמור על נשיאה והובלה של מטען חבלה.

דיון והכרעה

16.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים מצאתי כי דין הערר להידחות.

17.

אכן, המלצתו החיובית של שירות המבחן ובפרט התרשמותו מהמפקחים המוצעים מקרב בני משפחתו של העורר הן בעלות משקל, אך כידוע, בית המשפט אינו כבול להמלצה זו (ראו: בש"פ 6145/16 אבוחצירא נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (15.9.2016)). בסופו של דבר, זהו אחד מאותם מקרים שבהם אין בתסקיר –

חיובי ככל שיהיה – כדי להטות את הכף בהתחשב בטיב המסוכנות העולה מן המעשים המיוחסים לעורר ולמידת מעורבותו בפעילות עבריינית מובהקת. כידוע, תסקיר של שירות המבחן איננו זכות קנויה, ועצם ההחלטה להורות על בחינה כאמור אין בה כדי ללמד על תוצאתו המתבקשת של ההליך.

18.

בעיקרו של דבר, מקובלת עלי עמדת המדינה כי החומרה הגלומה במעשים המיוחסים לעורר מלמדת על מסוכנות שאותה לא ניתן לאיין בעת הזו באמצעות חלופת מעצר ואף לא באמצעות מעצר בפיקוח אלקטרוני .

כתב האישום שהוגש נגד העורר מתאר מעורבות עמוקה במסכת עבריינית אלימה ומתוכננת, שבמרכזה ניצבות כאמור עבירה של ניסיון רצח ועבירה של קשירת קשר לביצוע פשע (רצח בנסיבות מחמירות). בנסיבות אלו קמה כנגד העורר חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996. כידוע, הכלל בעבירות מסוג זה הוא מעצר מאחורי סורג ובריח, בעוד חלופת מעצר או מעצר בפיקוח אלקטרוני הם בגדר החריג (ראו: בש"פ 2751/18 מדינת ישראל נ' אבו עסא , פסקה 22 (1.5.2018); בש"פ 725/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 17 (6.2.2019)). בנסיבות העניין, כפי שעמד על כך אף בית המשפט המחוזי, מצאתי כי רמת המסוכנות הנשקפת מן העורר מתעצמת עוד יותר נוכח קיומו של עבר פלילי רלוונטי, ובפרט הרשעתו בעבירת הנשק האמורה בגינה הוטל עליו בעבר עונש מאסר של 24 חודשים. על כן, במכלול הדברים, לא מצאתי הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.

19.

בשולי הדברים אוסיף כי לא התרשמתי כי עלי לשנות ממסקנתי זו בשל הטענות שהועלו בעניינו של הנאשם האחר, שמלוא פרטי עניינו ממילא לא היו בפני.

20.

למותר לציין, ומבלי לנקוט כל עמדה, כי זכויותיו של העורר שמורות לו בהמשך ההליך.

21.

סוף דבר: הערר נדחה.