פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ 725/19
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
העורר:
פלוני
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.1.2019 במ"ת 49447-03-18 שניתנה על-ידי
כבוד השופטת נ' בכור
תאריך הישיבה:
כ"ח בשבט השתע"ט
(3.2.2019)
בשם העורר:
עו"ד מוטי יוסף
בשם המשיבה:
עו"ד טל (אדיר) כהן
החלטה
1.
בפני ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 22.1.2019 (מ"ת 49447-03-18, השופטת נ' בכור ). בית המשפט המחוזי דחה את בקשת העורר לעיון חוזר בהחלטתו מיום 9.7.2018 על מעצרו עד לתום ההליכים נגדו.
כתב האישום וההליכים עד כה
2.
ביום 22.3.2018 הוגש נגד העורר כתב האישום המייחס לו עבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ), נשיאת נשק ותחמושת לפי סעיף 144(ב) רישא לחוק, וכן גניבה לפי סעיף 384 לחוק.
3.
בתמצית יצוין כי לפי האמור בכתב האישום, בתחילת חודש פברואר 2018 יצר העורר קשר טלפוני עם המתלוננת, בת דודתו שביטלה את אירוסיה עמו שלוש שנים קודם לכן, והציע לה סיוע כלכלי. ביום 6.2.2018 התקיים מפגש בין השניים שבמהלכו סירבה המתלוננת לבקשת העורר לקיים עמו יחסי מין. בשלב זה, כך לפי כתב האישום, גמלה בלבו של העורר ההחלטה להמיתה.
4.
לפי הנטען, ביום המחרת שוחחו השניים פעם נוספת על מצבה הכלכלי של המתלוננת, והעורר הציע להעביר לה כסף במטרה לסייע לה. בהמשך לכך נפגשו השניים בלוד, ובמהלך הפגישה ירה העורר לעבר המתלוננת, שהסתירה את פניה בניסיון להגן על עצמה. כתוצאה מהירי נגרמו למתלוננת פגיעות קשות בפניה ובחלקים נוספים בגופה. רק לאחר שהמתלוננת עצרה את נשימתה בנסותה לגרום לו לחשוב שמתה, ברח העורר מהמקום כשהוא נושא עמו את מכשיר הטלפון הנייד שלה.
5.
ביום 22.2.2018 נעצר העורר לאחר שניסה להתחמק מן המשטרה. ביום 22.3.2018, לאחר שמעצרו הוארך מעת לעת, הוגשה הבקשה למעצרו עד תום ההליכים, בד בבד עם כתב האישום נגדו.
6.
בדיון שהתקיים ביום 25.4.2018 הסכים בא-כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר נגדו, ובהמשך לכך הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. משלב זה ובמהלך מספר חודשים כמפורט להלן, מעצרו של העורר הוארך מספר פעמים על רקע הליך בחינה חוזר ונשנה של תסקירים שהוגשו בעניינו ובחנו אפשרות של חלופה למעצרו מאחורי סורג ובריח. מכלל התסקירים – שישה במספר עד אותה עת – עלה כי המסוכנות הנשקפת מהעורר היא גבוהה, וכי לא נמצאה חלופת מעצר המאיינת אותה.
7.
בהמשך לכך, בדיון שהתקיים ביום 9.7.2018 הסכים בא-כוחו של העורר להארכת מעצרו עד תום ההליכים נגדו, ובית המשפט המחוזי הורה על כך.
8.
ביום 28.8.2018 הגיש העורר בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, נוכח טענותיו לכרסום משמעותי בקיומן של ראיות לכאורה לאחר שמיעת חלק מהעדויות בהליך העיקרי. בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי ביום 22.10.2018 זנח העורר את טענותיו במישור זה, ומיקד את בקשתו לעיון חוזר בחלוף הזמן מאז מעצרו, וכן בעובדה כי עדות מרכזיות העידו בהליך העיקרי, שיש בה לטענתו כדי להפחית מהחשש לשיבוש הליכי משפט. על רקע טענות אלו הורה בית המשפט המחוזי פעם נוספת על קבלת תסקיר משלים בעניינו של העורר.
9.
גם בתסקיר שהוגש בזאת הפעם, ביום 21.11.2018, לא שינה שירות המבחן ממסקנותיו הקודמות, אם כי ציין שחלה הפחתה בסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד העורר. בשל הצורך למצות את בחינת האפשרות למעצר בפיקוח אלקטרוני, הורה בית המשפט המחוזי על קבלת תסקיר נוסף. בתסקיר זה, שהוגש ביום 12.12.2018, ציין שירות המבחן כי קיימת היתכנות להעביר את העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני, אך לא המליץ לעשות כן לנוכח העדרו של פיקוח אנושי מספיק בסביבתו של העורר.
10.
לבקשת בא-כוח העורר הוגש ביום 25.12.2018 תסקיר נוסף בעניינו, שבמסגרתו בחן שירות המבחן מפקחים נוספים, הם בני משפחתו. שירות המבחן העריך כי מפקחים אלו ושני מפקחים נוספים שבחן בתסקיר הקודם יוכלו להפחית את הסיכון הנשקף מן העורר, אך ציין כי מרביתם עובדים במשך שעות רבות והם אף בעלי משפחות כך שיתקשו לגלות מעורבות אינטנסיבית בהליך הפיקוח. עוד צוין בתסקיר העדרו של מענה פיקוחי לשעות הלילה, בשים לב לכך שאביו של העורר נמצא לא מתאים לשמש כמפקח ולכך שהתאמת אמו של העורר לשמש כמפקחת לא נבחנה על-ידי שירות המבחן. יחד עם זאת, שירות המבחן ציין כי אם אחד המפקחים המוצעים יתחייב לשהות באופן רציף עם המבקש בשעות הלילה, או אם בית המשפט המחוזי יתרשם באופן בלתי אמצעי מיכולתה של אמו של העורר לשמש כמפקחת – ניתן יהיה לאפשר את המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני בבית הוריו בפיקוח אנושי צמוד תוך הטלת צו פיקוח מעצר למשך חצי שנה.
11.
בהחלטה שניתנה בבקשה העדכנית לעיון חוזר, היא מושא הערר דנן, קבע בית המשפט המחוזי כי עילות המעצר שעניינן מסוכנות ושיבוש הליכי המשפט נותרו על כנן בעוצמה שאינה מאפשרת להורות על שחרורו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני. לעניין המסוכנות, פירט בית המשפט המחוזי כי מהראיות שהוצגו בפניו עולה שהעורר איים על גורמים בסביבתה של המתלוננת, וכי לכך יש להוסיף את עברו הפלילי (הכולל הרשעות קודמות, ובנוסף לכך ארבעה תיקים תלויים ועומדים בחשד לביצוע עבירות אלימות, סמים, נשק ורכוש), וכן את העובדה שהאישום הנוכחי נגדו מקים לבדו עילת מעצר סטטוטורית. באשר לחשש מפני שיבוש הליכי המשפט, בית המשפט המחוזי התייחס לראיות שהוצגו בפניו בנוגע לכוונת העורר לברוח מהארץ, כמו גם בנוגע לאיומים כלפי עדות שטרם העידו בהליך העיקרי. בית המשפט המחוזי ציין כי התסקירים שהוגשו בעניינו של העורר לא התייחסו לחשש שיימלט מן הדין ולא הצביעו על נסיבות יוצאות דופן המטות את הכף במקרה דנן לעבר שחרור ממעצר מאחורי סורג ובריח. יודגש כי בית המשפט המחוזי ציין כי נקודת המוצא להכרעתו היא ההסכמה בדבר קיומן של ראיות לכאורה, כפי שצוין לעיל .
טענות הצדדים
12.
תחילה נסב הערר בעיקר על עוצמת הראיות בתיק. אולם, לאחר שהמדינה ביקשה למחוק את הטענות הנוגעות לכך בשל הסכמתו של העורר עצמו לקיומן של ראיות לכאורה, בדיון שנערך לפני ביום 3.2.2019 התמקד בא-כוחו בעילות המעצר. העורר טוען כי קביעותיו של בית המשפט המחוזי בעניין המסוכנות והחשש משיבוש הליכים התבססו על "השערות" ולא על ראיות, וכי לא ניתן משקל מספיק להמלצתו העדכנית של שירות המבחן. בהקשר זה נטען כי אין לזקוף לחובת העורר את תסקירי המבחן הרבים שהוגשו בעניינו, אלא להתמקד בתסקיר האחרון שהוגש – המעיד על היתכנות לשחרורו ממעצר מאחורי סורג ובריח.
13.
מנגד, המדינה מצביעה על כך שנקודת המוצא להחלטה בדבר מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו היא ההסכמה על קיומן של ראיות לכאורה, וטוענת כי בנסיבות אלה יש להתייחס אל כתב האישום שממנו עולה מסוכנות מובהקת.
14.
להשלמת התמונה יצוין כי במהלך הדיון נמסר שבחודש מרץ הקרוב צפויה המתלוננת למסור השלמת עדות, ולאחר מכן אמורים להיקבע מועדי דיון לפרשת ההגנה.
דיון והכרעה
15.
לאחר שבחנתי את הדברים אני סבורה שדין הערר להידחות.
16.
אפתח בכך שאבהיר כי לא נדרשתי בהליך זה לטענות הנוגעות לפן הראייתי, כאשר ממילא נושא זה לא נדון בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, בהתחשב בהסכמה בעניין קיומן של ראיות לכאורה.
17.
בעיקרו של דבר, לא התרשמתי שמדובר במקרה שבו ניתן להורות על מעצר בפיקוח אלקטרוני, וזאת בראש ובראשונה נוכח רמת המסוכנות שניכר כי נשקפת מן העורר גם בשלב זה. מכתב האישום, המגלם מסכת אלימה ביותר ושבמרכזו ניצבת עבירה של ניסיון רצח – עולה מסוכנות מובהקת. בהקשר זה יוזכר כי הן עבירת הנשק והן עבירת ניסיון הרצח המיוחסות לעורר מקימות נגדו חזקת מסוכנות סטטוטורית לפי סעיפים 21(א)(1)(ג)(2) ו-21(א)(1)(ג)(4) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.
כידוע, הכלל בעבירות מסוג זה הוא מעצר מאחורי סורג ובריח, בעוד הוראה על מעצר בפיקוח אלקטרוני היא בגדר החריג ( ראו למשל: בש"פ 2751/18 מדינת ישראל נ' אבו עסא , פסקה 22 וההפניות שם (1.5.2018); בש"פ 4289/18 סיאד נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (17.6.2018) ).
18.
לדברים אלה יש להוסיף את החשש שמא שחרורו של העורר ממעצר מאחורי סורג ובריח יהיה בעל השלכה שלילית על המשך עדותה של המתלוננת, שטרם הושלמה. המדינה הפנתה בהקשר זה לפלטי שיחות המעידים לכאורה על איומים שהשמיע העורר כלפי עדות וכן טענה כי העורר איים על עדות טרם עדותן.
19.
אכן, לאחר שנדרש בתשע הזדמנויות שונות לעניינו של העורר – קבע שירות המבחן כי קיימת היתכנות לשחרורו למעצר בפיקוח אלקטרוני בהתקיימם של תנאים מסוימים. אולם, כלל הוא שבית המשפט אינו כבול להמלצת שירות המבחן, אשר שיקוליו אינם חופפים במלואם את אלו של בית המשפט (בש"פ 6145/16 אבוחצירא נ' מדינת ישראל , פסקה 16 (15.9.2016)). בנסיבות העניין לא מצאתי כל הצדקה להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי.
20.
סוף דבר: הערר נדחה.
ניתנה היום, א' באדר א התשע"ט (6.2.2019).
ש ו פ ט ת