בש"פ 4607/09 מדינת ישראל נ. דניאל כהן

בקשה להארכת מעצרו של המשיב, מעבר לתקופת תשעת החודשים הסטטוטורית, בתשעים ימים החל מיום 9.6.2009, או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 8216/08, לפי המוקדם.

1.

בחודש ספטמבר 2008 הוגש נגד המשיב כתב אישום המייחס לו, בשלושה אישומים, עבירות שונות ובהן: איומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; החזקת סכין, על פי סעיף 186(א) לחוק; הדחה בחקירה, על פי סעיף 245(ב) לחוק; הצתה, על פי סעיף 448(א) לחוק; תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, על פי סעיף 274(1) לחוק; תקיפה, על פי סעיף 379 לחוק; שימוש ברכב ללא רשות, על פי סעיף 413ג. לחוק; ופגיעה בפרטיות, על פי סעיפים 5 ו-2(1) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

2.

על פי המתואר, המשיב היה חברהּ לחיים של המתלוננת החל משנת 1988 או בסמוך לכך, והם התגוררו יחד עד תחילת שנת 2008. לפי האישום הראשון , בחודש יולי 2008 או בסמוך לכך, התקשר המשיב אל המתלוננת אשר בילתה עם חברתה (להלן אירנה ). המשיב איים על המתלוננת ועל אירנה בכך שאמר "היום אני שוחט אותה ותכיני גם את עצמך", וזאת במטרה להפחידן. באותו היום, ארב המשיב למתלוננת ליד ביתה של אירנה כשהוא מחזיק בסכין שלא כדין. כאשר הגיעו השתיים ברכב, יִדה המשיב לעברן בקבוק, ניגש אל הרכב, שלף את מפתחות הרכב ואיים על המתלוננת בכך שאמר לה שישחוט את פניה. המתלוננת נמלטה מהרכב, והמשיב התיישב בכיסא הנהג והחל לנסוע, כאשר אירנה ישובה לידו. המשיב החל נוהג ברכב ללא רשות המתלוננת, עצר אותו בחנייה ותקף את אירנה בכך שתפס אותה בסנטרה, שלף את הסכין ואחז בה בידו השנייה, ואיים עליה בכך שאמר לה שיירצח אותה אם לא תתרחק מהמתלוננת. עוד נטען כי בתאריך 13.8.2008 איים המשיב על המתלוננת במהלך שיחה טלפונית ואמר לה: "עד המוות לא אני את לא חיה אני לא חי עד למוות" [כך במקור], האשים אותה שהיא מקיימת יחסי מין עם אחרים, וכן אמר לה: "אני יעשה לך משהו, כן, אני לא שולט בעצמי אני יעשה לך משהו [...] אני לא שולט בעצמי, אני לא יודע מה אני עושה, אני על כדורים, אני לא יודע מה אני עושה, אני יעשה לך משהו ואני לא יצטער ואני לא מצטער", כל זאת במטרה להפחידה.

3.

על פי האישום השני , בערב יום 25.8.2008 הגיע המשיב לבניין מגוריה של המתלוננת, התקשר אליה וביקש שתרד לכניסה לבניין. המתלוננת, ששהתה בדירה עם אירנה, סירבה ואמרה שהיא פוחדת מפניו. המשיב איים עליה באומרו שאם היא לא יורדת הוא יעלה לדירתה וזאת במטרה להפחידה. מיד לאחר מכן עלה לדירתה, החל לצלצל בדלת וצעק שתפתח לו את הדלת. משסירבה המתלוננת לפתוח, ירד המשיב לכניסה לבניין, התקשר אליה באמצעות אינטרקום ואמר לה שהיום הוא רוצח את אירנה, וכן איים על אירנה שיש לו חיילים שישלח אליה. עוד שלף המשיב סכין, אותה החזיק שלא כדין, הניח אותה על מכסה מנוע של רכב שחנה במקום, החל לשתות מבקבוקי זכוכית וניפץ אותם. רק לאחר שהגיע למקום בנה של המתלוננת, הוא ליווה את אירנה לביתה. יום לאחר מכן אמר המשיב למתלוננת בשיחה טלפונית: "את לא תעזבי אותי, גם אם תרצי לא תעזבי אותי" וכן "את פתחת איתי מלחמה", כל זאת במטרה להפחידה.

4.

על פי האישום השלישי , בבוקר יום 28.8.2008 הגיע המשיב ברכבו סמוך לבניין מגוריה של המתלוננת, התקשר אליה ואיים עליה בכך שאמר לה שהוא ממתין לשעה בה היא יוצאת מהבית לעבודה, כדי לשחוט אותה ולשתות את דמה. לאחר מכן התקשר בשנית ואיים עליה בכך שאמר לה שאם לא תרד למטה כדי להיפגש עמו, הוא יעלה למעלה וישרוף אותה. עוד התקשר המשיב למתלוננת באינטרקום וביקש שתפתח לו את הדלת. כשעמדה בסירובה, עלה לדירתה והחל לבעוט בדלת. לאחר מכן איים עליה באינטרקום שאם לא תרד למטה, ירצח אותה. בהמשך עלה שוב לדירתה, בעט בדלתה, ואמר לה: "תיזהרי להזמין משטרה, ולעשות לי כיפה אדומה", במטרה להפחידה ולהניאה מלהתקשר למשטרה. בצהרי אותו יום הצטייד המשיב בחומר דליק, נכנס לבניין כשהוא מחזיק בסכין שלא כדין, בעט בדלת דירתה של המתלוננת ואיים עליה שישרוף אותה אם לא תרד. המתלוננת התקשרה למשטרה, ולאחר שהגיעה ניידת, התקשר המשיב למתלוננת ואמר לה: "הזמנת לי ניידת, חבל על הזמן שלך, היום זה היום שלך", כל זאת במטרה להפחידה. לאחר שעלה השוטר לדירת המתלוננת, ניפץ המשיב את חלון הניידת, שפך לתוכה חומר דליק, ושלח בה אש. חלקה הפנימי של הניידת נשרף ונגרמו נזקים ניכרים. מיד לאחר מכן התקשר שוב למתלוננת ואיים עליה בכך שאמר לה "נו את מבסוטית עכשיו, אני רואה אותך בחלון, ואני שומע משטרות בדרך, הנה הדלקתי את האוטו של השוטרים, תריחי את הריח". לאחר מכן, בעת ששוטר שהוזעק למקום ביקש מהמשיב להתלוות עליו, תקף אותו המשיב בכך שחבט באגרופיו בפניו של השוטר ונמלט מהמקום לבית אמו. כתוצאה ממעשיו נגרמו לשוטר חבלות של ממש והוא נזקק לטיפול רפואי. לאחר מכן טיפס המשיב על גג בית ברחוב, וכאשר הגיעו שוטרים למקום, יידה לעברם רעפים, עד שנעצר. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

ההליכים הקודמים

5.

ביום 19.11.2008, לאחר שהוגשו לעיונו שני תסקירי מעצר שהוכנו בעניינו של המשיב, ולאחר שבא כוחו הסכים לקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית המשפט המחוזי (השופטת ר' אבידע ) על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו, בהיעדר חלופת מעצר. לבקשת המשיב, הורה בית המשפט לשירות בתי הסוהר לבדוק את התאמתו של המשיב לטיפול בבעיית הסמים.

6.

תסקיר המעצר הראשון שהוכן בעניינו של המשיב העלה כי הלה מכור לסמים ולאלכוהול. התסקיר השני עמד על חששהּ של המתלוננת כי שחרורו יביא לפגיעתו בה. כן נקבע, כי קיימת רמת סיכון גבוהה להישנות המעשים אם ישוחרר המשיב לכל מסגרת שהיא.

התקדמות ההליכים בתיק העיקרי

7.

במסגרת ההליך העיקרי נדחו הדיונים בתיק פעמים מספר לבקשת בא-כוחו הקודם של המשיב. לאחר שהצדדים גיבשו הסדר טיעון לפיו יתוקן כתב האישום והמשיב יודה בעובדותיו, והודיעו עליו לבית המשפט, התפטר בא-כוחו של המשיב על רקע משבר אמון. תחתיו מונה עו"ד אזולאי, אשר הצהיר כי המשיב מעוניין לחזור בו מהודייתו. ביום 12.5.2009 נתן בית המשפט המחוזי (השופט א' ביתן ) היתר למשיב לחזור בו מהודייתו. ביום 20.5.2009 ביקש המשיב את פסילת המותב. בקשתו נדחתה ונקבעו מועדי הוכחות לימים 2.9.2009 ו-23.9.2009.

טענות הצדדים

8.

המבקשת גורסת, באמצעות באת כוחה עו"ד רוסו, כי המשיב מסוכן לחייהן של המתלוננת ושל אירנה. לדבריה, המשיב התנהג באובססיביות ואמר בחקירתו כי לא יניח למתלוננת ולכן אין ליתן בו אמון שלא יפגע בה. לטענתה, מתסקירי שירות המבחן עולה, כי מסוכנותו גבוהה, כי אין לו חלופת מעצר מתאימה וכן נדחתה אפשרות השתלבותו בטיפול. הוזכרו מעשיו החמורים, בהם הצתת ניידת המשטרה ותקיפת השוטר, המלמדים גם הם על מסוכנות ממשית להישנות מעשים אלימים ואף להחמרתם. עוד הוזכר עברו הפלילי של המשיב, הכולל רישומים פליליים, בין היתר, בעבירות איומים, סחיטה באיומים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש וסמים, ונטען כי הוא מעצים את הסיכון הנשקף מאפשרות שחרורו. לבסוף נטען כי קיים חשש אמיתי כי המשיב ינסה להשפיע על עדותה של המתלוננת ולהניאה מלהעיד נגדו, באם ישוחרר. המבקשת מדגישה כי אלמלא חזרתו של המשיב מהודייתו כלל לא היה צורך בהגשת בקשה זו, והתיק היה מסתיים. עוד מעריכה המבקשת, כי לאור הירתמותו של בית המשפט לקידום ההליך ובשים לב לכך שלא מדובר בתיק מורכב, שמיעת התיק לא תיארך זמן רב. עם זאת צויין, כי שמיעת הראיות טרם החלה וכי המועדים החדשים לישיבות הוכחות נקבעו רק לחודש ספטמבר השנה, בשל יומנו העמוס של בית המשפט המחוזי והבקשות השונות שהגיש המשיב.

9.

המשיב מתנגד לבקשה, באמצעות בא כוחו עו"ד אזולאי. בדיון שנערך לפניי הסביר בא כוחו, כי הימשכות ההליכים אינה רובצת רק לפתחו של המשיב. לטענתו, עוד בחודש פברואר השנה עמד המשיב על זכותו לחזור בו מהודייתו, וכי משבר האמון שפרץ בינו ובין בא כוחו הקודם עיכבו את חזרתו מן ההודייה. עוד נטען, כי מחודש מאי האחרון לא ביקשה המבקשת לקבוע כל מועד לשמיעת הראיות על מנת להביא לסיום התיק. לדברי עו"ד אזולאי, אין מחלוקת באשר לקיומן של ראיות לכאורה ושל מסוכנות, אולם נטען כי מדובר במסוכנות נקודתית כלפי המתלוננת בלבד וכי קיימת חלופת מעצר טיפולית שיש בה כדי לאיינהּ. הודגש, כי התסקיר אינו דוחה אפשרות לחלופה טיפולית, אלא עומד על הצורך בהצבת גבולות למשיב וכי, לשיטת המשיב, מסגרת טיפולית יכולה למלא אחר צורך זה. לפיכך הציע עו"ד אזולאי כחלופה את מרכז "טוהר" להחלמה מסמים ואלכוהול באשקלון. נטען, כי מדובר בחווה מגודרת עם מצלמות במעגל סגור, מיגון וכלבי שמירה וכי על סמך שיחה שלו עם הממונה מר מיימון, ניתן לקלוט שם את המשיב. עוד נטען, כי החשש לשיבוש מהלכי משפט הוא חשש בעלמא, נוכח העובדה כי המתלוננת ביקרה את המשיב בכלא, מיוזמתה, לא פחות משבע פעמים. עוד נטען, כי מעשיו של המשיב בוצעו על רקע שימושו בסמים וכיום חשש זה אינו רלבנטי, שכן המשיב משתדל ככל יכולתו

להישאר "נקי". לפיכך נתבקש בית המשפט להורות על עריכת תסקיר מבחן לבחינת "טוהר" כאפשרות לחלופה והוסבר, כי זו למעשה החלופה היחידה העומדת למשיב.

10.

בתשובתה לטענות המשיב, הוסיפה עו"ד רוסו וטענה כי חלופה טיפולית דומה נבחנה ונדחתה על ידי שירות המבחן. עוד הדגישה, כי המשיב מואשם בכתב האישום גם בהדחה ובכך שניסה למנוע מהמתלוננת להגיש כנגדו תלונה במשטרה, מכך נלמד כי החשש לשיבוש מהלכי משפט תקף גם תקף בעניינו.

דיון והכרעה

11.

לאחר העיון בבקשה כמו גם במסמכים שהגיש לעיוני בא כוחו של המשיב בדיון שנערך לפניי, הנוגעים למרכז "טוהר" לגמילה מסמים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל וכי מעצרו של המשיב יוארך בתשעים ימים.

12.

ממעשיו החמורים של המשיב, אשר התרחשו במהלך תקופה בת חודשיים ולא כאירוע נקודתי, מעברו הפלילי המכביד כבר מגיל צעיר, וכעולה מתסקירי המעצר בעניינו, מצטיירת תמונה של אדם מסוכן ונטול עכבות אשר אינו יודע מורא חוק מהו. כמתואר בפירוט בכתב האישום, המשיב לא בחל באמצעים על מנת להפחיד, לאיים ולמרר את חייה של חברתו לשעבר, כמו גם של אירנה חברתהּ ולא חשש לפגוע בשוטרים. דומה כי רק במקרה נסתיימו המעשים כפי שנסתיימו ולא באופן חמור מכך. מסכת מעשיו אינה מותירה ספק בדבר מסוכנותו לציבור. משכך, תמוהה בעיני קביעתו של עו"ד אזולאי, כי מסוכנות העורר היא נקודתית ורק כלפי המתלוננת. עיון בכתב האישום מגלה, כי הלה איים גם על אירנה ואף תקף אותה, הצית ניידת משטרה, חבט בפניו של שוטר ויידה רעפים לעברם של שוטרים שרדפו אחריו. בחינת הפסיקה במקרים דומים של תקיפת שוטרים אינה מותירה מקום לספק בדבר המסוכנות ואי-האמון שיש לייחס למי שמואשם במעשים מסוג זה בבואנו לשקול חלופת מעצר [השווה: דבריה של

השופטת

ד' ברלינר ב בש"פ 9701/06 מדינת ישראל נ' אלטסד (לא פורסם, 27.11.06)] .

13.

מן העיון בתסקירי המעצר, שהאחרון שבהם קובע "רמת סיכון גבוהה", עולה, בניגוד לטענותיו של עו"ד אזולאי, כי המשיב, עם כל הצער שבדבר, אינו מתאים (לפחות לעת הזאת) למסגרת טיפולית כלשהי. כך נקבע, כי כאשר הופנה לטיפול בעבר לא שיתף פעולה, לא השתלב בקבוצה טיפולית כנדרש, הכחיש כי השתמש בסמים ולא גילה נכונות לטיפול. אכן התסקיר הראשון מעלה כי עתה מבקש המשיב טיפול במסגרת אישפוזית ובקהילה, אולם נוכח מסקנת שירות המבחן באותו תסקיר כי בסיכומו של דבר המשיב "לא נתרם מהתערבות טיפולית במסגרת פתוחה" ונוכח קביעת התסקיר השני כי קיים סיכון גבוה "להתנהגות פורצת גבולות ואלימה מצידו, אם ישוחרר ממעצרו לכל מסגרת שהיא" אין מקום להורות על חלופת מעצר בעניינו.

14.

עוד אינני מקל ראש בחשש שהביעה באת כוח המבקשת, כי המשיב ינסה לשבש מהלכי משפט ולהשפיע על עדים כנלמד, בין השאר, מעבירת ההדחה בחקירה המיוחסת לו בכתב האישום וכן מעברו הפלילי הכולל, בין יתר הרשעותיו, גם שתי הרשעות קודמות בעבירת הדחה בחקירה.

15.

משכך הם פני הדברים, יש גם לדחות את חלופת המעצר המוצעת על ידי בא כוחו של המשיב באישפוזית "טוהר". לא זו בלבד שלא השתכנעתי כי מסגרת טיפולית היא אפשרות ריאלית בעניינו, אלא שגם ההצעה לאשפזו באותו מרכז לא נתמכה באישור קבלה המעיד על נכונות לקלוט אותו במרכז או למצער על נכונות לבחון את

התאמתו של המשיב לקהילה הייחודית המטופלת שם. למותר לציין כי בלא אישור כזה, העלאת האפשרות לאשפוזו ב"טוהר" אינה אלא הצעה בעלמא. אף מהחלטותיהן של הערכאות קמא אשר שחררו עצורים למרכז "טוהר", ואשר עו"ד אזולאי הגיש לעיוני, אין המשיב יכול להיבנות. בשלוש ההחלטות שוחררו העצירים, אשר הואשמו בעבירות סמים בלבד, למרכז הגמילה לאחר שנתקבל בעניינם אישור מפורש מן המרכז, ובאחת ההחלטות אף לאור הסכמת המאשימה. עוד עלה מן ההחלטות, כי העצירים כולם היו בשלב זה או אחר של תהליכי גמילה מסמים והשתלבו במסגרות טיפוליות קודמות. מה שאין כן בעניינו של המשיב.

16.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת. מעצרו של המשיב יוארך

בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 8216/08, לפי המוקדם.