בש"פ 6718/09 דניאל כהן נ. מדינת ישראל

א.ביום 24.8.09 הגיש העורר (הוא המשיב בבש"פ 6837/09) ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט ואגו) מיום 23.8.09 בב"ש 24139/09, בה נדחתה בקשה לעיון חוזר במעצרו עד תום ההליכים, שבמסגרתה ביקש להשתחרר לחלופת מעצר במסגרת טיפולית (בש"פ 6718/09). מנגד הוגשה ביום 27.8.09 בקשה מטעמה של המשיבה להארכת מעצר העורר עד תום ההליכים (בש"פ 6837/09). הבקשות נדונו כאחת.

עובדות והליכים

ב.נגד העורר (הוא המשיב בבש"פ 6837/09) הוגש ביום 8.9.08 כתב אישום, המייחס לו עבירות של איומים, תקיפה, החזקת סכין, פגיעה בפרטיות ושבל"ר, שנעברו לכאורה כלפי חברתו לחיים (להלן המתלוננת ) וחברתה. עוד מייחס לו כתב האישום עבירות של הצתה ותקיפת שוטר, במעשים שנעשו כלפי שוטרים שהוזעקו על ידי המתלוננת. כתב האישום הוקרא לעורר ביום 22.9.08, וביום 12.11.08 כפר במיוחס לו.

ג.לאחר ששירות המבחן הגיש שני תסקירים בעניינו של העורר (מן הימים 23.10.08 ו-18.11.08), בהם נמנע מהמלצה על שחרורו לחלופת מעצר, הורה בית המשפט המחוזי (סגנית הנשיא אבידע) ביום 19.11.08 על מעצרו עד תום ההליכים. ביום 21.1.09 הורשע העורר במסגרת הסדר טיעון במיוחס לו, ונקבע מועד לטיעונים לעונש. הליך זה התעכב עד לחודש מאי 2009, נוכח החלפת ייצוג. ביום 12.5.09 התיר בית המשפט לעורר לחזור בו מהודייתו, ונקבעו מועדים לשמיעת הוכחות. מעצרו של המשיב הוארך בתשעים יום (בש"פ 4607/09, השופט דנציגר, החלטה מיום 9.6.09). בהחלטה זו, שב והדגיש בית משפט זה את המסוכנות הנשקפת מן העורר, ואת החשש בפני שיבוש מהלכי משפט והשפעה על עדים. כן, נדחתה האפשרות שהוצעה לשחררו למסגרת טיפולית, וזאת בהתבסס על התסקיר, שלפיו – נכון לאותה עת – לא התאים העורר למסגרת טיפולית.

ד.ביום 21.7.09 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר שעניינה שחרור לחלופת מעצר בקהילה טיפולית סגורה. לבית המשפט הוגש ביום 18.8.09 תסקיר עדכני, בו נאמר כי בניגוד לעבר, עתה מבין העורר את הצורך בהשתלבות במסגרת טיפולית לצורך גמילה, וכי המוטיבציה שלו כנה. הוסף, כי המתלוננת אינה חוששת עוד מן המבקש, ואף נוהגת לבקרו במסגרת מעצרו. על כן הומלץ לאפשר לו לעבור ראיון קבלה במוסד "זוהרים". חרף המלצת התסקיר, דחה בית המשפט (השופט ואגו) ביום 23.8.09 את הבקשה, בקבעו כי השינוי בנסיבות שטוען לו העורר אינו מצדיק את שחרורו לעת זו. צוין, כי המוסד המוצע אינו ערוך לשמירה הדוקה והרמטית על העורר, ואין בכוחו למנוע יציאה בלתי מורשית של השוהים, ולכן מדובר בסיכון בלתי מידתי בשלב זה.

ה.בערר נטען, כי יש לאמץ את מסקנות שירות המבחן, ששיקלל את המסוכנות המיוחסת לכאורה לעורר, ועדיין ראה לנכון להמליץ על בחינת התאמתו לקהילה טיפולית. עוד נטען, כי אין בסיס לחששות בית המשפט שהקהילה אינה ערוכה לשמירה הרמטית על השוהים בה, וכי בכל מקרה ניתן לתגבר את החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני.

ו.

המשיבה טענה בבקשה להמשך המעצר, כי מסוכנותו של העורר רבה, והיא משתקפת ממעשיו החמורים ומהתנהגותו האובססיבית, שאין בהם יראת החוק. עוד צויינו חוות הדעת בתסקירים, לפיהן יש חשש ממשי להישנות התנהגות, והחלטת בית המשפט קמא, כי אין בשחרור העורר לחלופה טיפולית כדי לאיין את מסוכנותו. באשר להימשכות ההליכים נטען, כי עיכוב בשמיעת ראיות נבע בעיקר מבקשות דחייה של העורר לצורך הסדרת ייצוג ולשם וגיבוש הסדר טיעון. בהקשר זה נאמר, כי עתה קבועים מועדים קרובים לראיות, ושמיעת התיק עתידה להימשך זמן לא רב.

ז.בדיון ביקש בא כוח העורר לאפשר למרשו לצאת לראיון במוסד לגמילה כדי שתיבחן התאמתו להליך זה. צויין, כי העורר נמצא זה 11 חודשים במעצר, ובמסגרתו הוא עובר הליך גמילה, ומזה זמן הוא נקי מסמים. עוד צויין כי יחסיו כיום עם המתלוננת תקינים, וניתן לאיין את מסוכנותו בחלופה במוסד לגמילה. נטען, כי אין לתלות את הימשכות ההליכים המשפטיים באשמו של העורר בלבד. באת כוח המשיבה טענה מנגד, כי העבירות המיוחסות למשיב ועברו הפלילי מעידים על מסוכנות רבה שאין לאיינה באמצעות חלופה. עוד נטען, כי הנחיות בית המשפט במקרים כגון דא מורות, שאין לשחרר נאשם להליך גמילה טרם נגזר דינו.

הכרעה

ח.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לערר, ואשר לבקשת המדינה

להארכת המעצר –

יוארך המעצר בארבעים וחמישה יום. אשר לערר, אכן עיינתי בתשומת לב בתסקיר המקיף של שירות המבחן מיום 18.8.09. תסקיר זה מתאר את תולדותיו ואישיותו המורכבות של העורר, לרבות מעורבות בפלילים ובסמים, ויש בו הערכת סיכון גבוהה להישנות התנהגות אלימה והתמכרות. נאמר, כי החלופה היחידה היא שילוב בטיפול גמילה נפשי מסמים במסגרת סגורה. נאמר כי העורר נקי פיסית, והתקרב לדת במעצר; נראה לשירות כי הפעם המוטיבציה לטיפול כנה; תואר כי חל שינוי ביחסה של בת הזוג המתלוננת, שלקראת תסקיר קודם שידרה חשש ותיארה מערכת זוגית קשה, ועל כן לא היתה כל המלצה לשחרור, ואילו עתה התכחשה לחלק מן האמור בכתב האישום ולאלימות, וכן ציינה שאינה בסיכון והיא מצויה בקשר עם העורר. התסקיר ציין, כי אם מעוניין בית המשפט בבדיקת התאמתו של העורר לטיפול גמילה, יש מקום להגעתו לראיון קבלה בקהילה הטיפולית. 'רמות יהודה – זוהרים' כאמור, בית המשפט קמא לא קיבל כזכור את ההמלצה, שכן לא זיהה שינוי נסיבות, וכן לא ראה בקהילה מקום שתהא בו שמירה הדוקה והרמטית.

ט.

עברו הפלילי של העורר – בן 48 כיום – מכביד. הוא החל בעבירות אלימות ואיום בגיל 15, ועמד 16 פעמים לפני בתי המשפט בעבירות רכוש, סחיטה באיומים, איומים (פעמים לא מעטות), סמים, הצתה – בין השאר – וריצה עונשי מאסר. לפני המשפט הנוכחי נדון לאחרונה ב-2006.

י.

אכן, יתכן – וכך יש לקוות – שהעורר מבקש לחולל שינוי בחייו ולעלות על דרך הישר, כפי שהתרשם שירות המבחן . ואולם, מעבר לקהילה טיפולית במהלך מעצר שמור למקרים חריגים, כגון כשכבר לפני המעצר היתה התקשרות כזו או אחרת עם הקהילה. במקרה דנא, בשלב זה של דיוני ההוכחות

ונוכח העבר הכבד, אין לכך מקום. העת הנכונה לזאת היא, אם יורשע העורר – ואיני מביע על כך כמובן כל דעה – בעת הטיעונים לעונש, שאז יישקלו משאלותיו לעניין הטיפול. הדעת נותנת כי בשלב מתאים, ולא אוכל לומר מעבר לכך, תבוא שעה ראויה לשיקום נפשי, כדי לחזק את הגמילה הפיסית שהעורר מודיע עליה ויש לקוות כי תחזיק מעמד. איני נעתר איפוא לערר בבש"פ 6718/09

י"א.

אשר להליכים במשפט העיקרי ולבקשת המדינה, תפקידו של בית משפט זה הוא בקרת ההליך. הגענו עד הלום, בין השאר, בשל חזרת העורר מהודיה, שנתקבלה על דעת בית המשפט במאי 2009. בעקבות החזרה מהודיה נקבעו שני מועדים לחודש זה (ספטמבר 2009), קרי כתום ארבעה חודשים (לרבות פגרה). יש להניח כי לוח בית המשפט קמא עמוס, אך עליו ליתן את הדעת לאורך תקופת המעצר. שני המועדים נקבעו לעדי תביעה, דבר המשמיע צורך – ככל הנראה – לפנות במועד אחד להגנה ולסיכומים. כך או אחרת, הצדדים יביאו לפני בית המשפט הדיוני את משאלת בית משפט זה לסיים בהקדם את ההליכים בתיק, נוכח המעצר הממושך, על ידי קביעת מועדים קרובים. אני מאריך בזה

את המעצר לעת הזאת בבש"פ 6837/09 ב-45 יום מיום 7.9.09.