בש"פ 4617/14 ציון ברכה נ. מדינת ישראל

1.

עררים על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 1238-05-14

(השופט נ' אבו-טהה ), מיום 1.6.2014, לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

עיקרי העובדות

2.

ביום 1.5.2014, הוגש נגד העוררים כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, ניסיון שוד בנסיבות מחמירות, עבירות בנשק (הובלה ונשיאה), היזק במזיד לרכב והסתייעות ברכב לביצוע פשע. בנוסף, למשיב 2 מיוחסת גם עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. לפי פרטי כתב האישום, העוררים קשרו קשר עם אדם אחר, עמיעד קאסוטו (להלן: עמיעד ), לשדוד מהמתלונן, ל.א., את כספי הפדיון של תחנת הדלק בה עבד, אותם נהג להפקיד בבנק הדואר מדי יום ראשון בשבוע. במסגרת הקשר ולשם קידומו הסתייעו העוררים בשני רכבים, אקדח ומסיכות פנים.

3.

ביום 13.4.2014, המתינו העוררים ברכב סמוך לתחנת הדלק. בשעה 12:05 יצא המתלונן מתחנת הדלק ברכבו כשהוא מחזיק בפדיון היומי בסך 70,000 ₪ במזומן. כאשר הבחינו במתלונן, פתחו העוררים בנסיעה בעקבותיו, תוך שהם חוצים צומת ברמזור אדום. המתלונן הגיע אל צומת ועצר בה מאחר שדלק אור אדום בכיוון נסיעתו. העוררים התקרבו בנסיעה מהירה אל רכבו של המתלונן, עצרו מאחוריו, ואחד מהם יצא מהרכב יחד עם עמיעד כאשר הם עוטים על פניהם מסכות וכשאחד מהשניים אוחז בידו אקדח. עמיעד ואחד מהעוררים החלו להתקרב לעבר רכבו של המתלונן על מנת לשדוד אותו, והמתלונן שהבחין במתרחש פתח בנסיעה מהירה מהמקום ונמלט, תוך שאחד מהעוררים או עמיעד ירו לעבר רכבו ופגעו בחלקו האחורי של הרכב. העוררים ועמיעד עזבו את המקום, ובהמשך יצר העורר בבש"פ 4617/14 (להלן: ברכה ) קשר עם אשתו וביקש ממנה להגיע ולהסיע אותו ואת האחרים בחזרה אל הבית. בעקבות זאת שלחה האישה את בנה ברכב על מנת שיאסוף את העוררים ועמיעד אל ביתם. כשהגיעו אל הבית, יצאו העוררים ועמיעד מהרכב ונכנסו אל הבית במהירות. או אז חזר העורר בבש"פ 4622/14 (להלן: סעבאן ) אל הרכב כדי להוציא מתוכו קפוצ'ון ושב עמו במהירות אל הבית. בהמשך, הגיעו שוטרים לבית כדי לעצור את העוררים ועמיעד. ברכה נעצר בסלון הבית. עמיעד התחבא בחדר הכביסה ונעצר לאחר שאותר. סעבאן יצא אל החצר האחורית ופתח בריצה על מנת להימלט מהשוטרים, ונעצר על ידם לאחר מרדף רגלי וירי באוויר על-ידי אחד השוטרים.

4.

יחד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה לעצור את העוררים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם. מן התסקירים שהוגשו בעניינם של העוררים עולה כי שירות המבחן התרשם מקיומה של רמת מסוכנות להישנות התנהגות פורצת חוק ביחס לשניים. בנוסף, שירות המבחן התרשם מברכה כאדם בעל דפוסי התנהגות מניפולטיביים, ומסעבאן כבעל קווי אישיות ילדותיים אשר הפנים נורמות התנהגות עוברות חוק. עם זאת, הומלץ בתסקירים על שחרורם של העוררים לחלופות מעצר בדמות 'מעצר בית' עם איזוק אלקטרוני, פיקוח מעצר של שירות המבחן וערבויות כספיות מתאימות, בנימוק שיהיה בכל אלה כדי לצמצם את רמת הסיכון שתוארה.

עיקרי החלטת בית המשפט המחוזי

5.

על בסיס הסכמת הצדדים נקבע כי קיימות ראיות לכאורה וכי קמה עילת מעצר. בית המשפט המחוזי עמד על המסוכנות הגבוהה של העוררים, כפי שהיא נלמדת מהמעשים ונסיבות ביצועם לכאורה כמתואר בכתב האישום. בית המשפט המחוזי קבע כי "מדובר באירוע חמור ובעבירות אשר הן פרי תכנון מוקדם ומדוקדק. מי אשר לאור יום, מתכנן ומבצע עבירות כאמור, תוך שימוש בנשק חם בטבורה של עיר ופניו מכוסות, מעיד על עצמו, כי מסוכנותו רבה מאד לשלום הציבור וביטחונו. לא זו אף זו, [העוררים] ירו לעבר המתלונן ופגעו ברכבו, ובכך לימדו על מידת נחישותם ומסוכנותם כלפי כולי עלמא. עוד אנו למדים מעובדות כתב האישום על התכנון, גם לאחר המעשה עת [שהעוררים] הסתייעו בבני משפחה כדי להימלט מזירת האירוע ובהמשך להסתתר מפני רשויות החוק. מסוכנות זו מתעצמת גם נוכח עברם הפלילי חרף היותו מהעבר הרחוק בעניינו של [ברכה] ובעבר לא מכביד בעניינו של [סעבאן]"

(פסקה 7).

6.

בית המשפט המחוזי ציין את התרשמותו של שירות המבחן בעניינם של העוררים לרבות קיומה של רמת מסוכנות ממשית מצדם. עוד הודגש כי סעבאן בחר לשמור על זכות השתיקה, המקשה עליו להפריך את חזקת המסוכנות הסטטוטורית שלחובתו. באשר לחלופות שנבחנו והומלצו על-ידי שירות המבחן, בית המשפט המחוזי ציין כי קיים ספק ביכולתם של המפקחים המוצעים להתפנות למשימת הפיקוח וביכולתם לשמש כגורם סמכותי ברור ומציב גבולות עבור העוררים. באשר לחלופה בעניינו של ברכה בבית הוריו צויין כי מדובר בחלופה שמחזירה אותו לסביבתו הטבעית ולמקום ביצוע המעשים נשוא כתב האישום, בעיר באר שבע. לאור כל האמור נקבע כי אין בחלופות שהוצעו כדי לאיין את רמת המסוכנות הגבוהה הנשקפת מפני העוררים, והוחלט על מעצרם עד תום ההליכים המשפטיים נגדם.

מכאן העררים שלפנינו.

עיקרי טענות הצדדים

7.

לטענת העוררים, שגה בית המשפט המחוזי כשפסל את החלופות שהומלצו על-ידי שירות המבחן כחלופות שיש בהן כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העוררים. העוררים עמדו על התסקיר החיובי שלגביהם ועל התרשמותו החיובית של שירות המבחן ביחס לערבים המוצעים ויכולתם למלא את תפקידם נאמנה. לתמיכה בכך ציינו העוררים כי אביו של ברכה נמנה בעבר על כוחות הביטחון, וכי אמו של סעבאן נמצאה בעבר מתאימה לתפקיד מפקחת ופיקחה עליו כבר בתיק אחר, כאשר לא נטען כי נכשלה בתפקידה זה. על כן, שגה בית המשפט המחוזי כשלא בחן את הערבים לגופם ופסל אותם תוך הסתמכות על נתוניהם האובייקטיביים בלבד, זאת לאחר שהעוררים נשלחו לקבלת תסקיר על-ידי בית המשפט, מה שמעיד על ההכרה באפשרות העקרונית לאיין את מסוכנותם באמצעות חלופה מתאימה. צויין כי לא נקבע בתסקיר מהי רמת

המסוכנות, האם גבוהה, בינונית או נמוכה. עוד נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר נתן משקל לכך שבנו של ברכה הורשע בעבירת שוד זמן קצר טרם האירוע דנן, כפי שעלה בטיעוני המשיבה. בנוסף, נטען כי היה מקום לתת משקל לגילו המבוגר של ברכה, בשנות הארבעים לחייו, ולכך שעברו הפלילי הוא ישן. כמו כן היה מקום להתייחס לכך שהתיק צפוי להתנהל במשך זמן רב, בין היתר לאור ריבוי העדים בתיק.

8.

המשיבה עמדה על המסוכנות הרבה מצד העוררים כפי שהיא משתקפת מעובדות כתב האישום: ניסיון שוד, תוך שימוש בנשק חם, באמצע היום ובלב עיר. צויין כי על אף שעברם הפלילי של העוררים אינו מכביד, הרי שהוא מעיד על כך שדרך הפשע אינה זרה להם. הודגש כי התסקירים בעניין העוררים לא היו חיוביים, כללו התרשמות שלילית על אופיים של העוררים, ונקבע בהם כי קיימת מסוכנות מצדם. המשיבה ציינה כי אינה חולקת על טיבם של המפקחים המוצעים, אולם לאור הנסיבות לא ניתן לאיין את מסוכנות העוררים באמצעותם. עוד צויין כי כיום ממילא אין אפשרות לאיזוק אלקטרוני, כפי שהוצע בחלופה על-ידי שירות המבחן, בשל מחסור במלאי.

דיון והכרעה

9.

לאחר שעיינתי בעררים ובנימוקיהם, נתתי דעתי על החלטת בית המשפט המחוזי, ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים מזה ומזה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינם של העררים להידחות. מדובר באירוע חמור, המעיד על מסוכנותם הרבה של העוררים כלפי הציבור בכללותו. מדובר בעבירות שתוכננו מראש ואשר ביצוען כלל ירי לעבר אדם בלב עיר לאור יום. לאחר ניסיון השוד נמלטו העוררים, לכאורה, ממקום האירוע, הסתתרו מפני רשויות החוק, וסעבאן אף נמלט מרשויות החוק כששוטרים באו לעצרו ונעצר רק לאחר מרדף שכלל ירי באוויר. כל אלה מעידים על הקושי הרב לתת אמון בעוררים, הנחוץ לצורך שקילת האפשרות לנקוט בחלופת מעצר. גם שירות המבחן עמד על קיומה של רמת סיכון להישנות התנהגות עבריינית. לאלה מתווסף עברם הפלילי של העוררים, שעל אף שאינו מכביד במיוחד, יש בו כדי להעיד על העדר מורא מן החוק. על אף התרשמותו החיובית של שירות המבחן מהערבים, עליה המשיבה אינה חולקת, נראה כי לא ניתן לאיין את מסוכנותם הניכרת של העוררים באופן שיכול להניח את הדעת באמצעות חלופה. יוער כי בית המשפט המחוזי בחן את התסקיר, וניכר שהתייחס אליו ברצינות הראויה. כידוע, תסקיר שירות המבחן נועד לשמש המלצה בלבד, וזהו רק שיקול אחד במכלול השיקולים שעל בית המשפט לבחון, ומכל מקום בית המשפט אינו מחוייב לאמצה (בש"פ 7848/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 20 (2.11.2010)). לא מצאתי ממש בטענה כי בית המשפט המחוזי נתן משקל להרשעה של בנו של ברכה, נסיבה שלא נכללה כלל בגדר נימוקיו של בית המשפט המחוזי בהחלטתו.

10.

נוכח כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את שני העררים.