בש"פ 4619/09 נאסר נאססרה נ. מדינת ישראל

בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע נטען, כי העורר קשר עם חייל צה"ל לגנוב תחמושת צבאית ולסחור בה. בחודש דצמבר 2007 העביר החייל לעורר כ-1500 כדורים בקוטר 5.56 מ"מ , ובתמורה קיבל סכום של 1200 ש"ח. בחודש ינואר 2008 פרץ החייל למחסן בבסיס צבאי, גנב משם כ-4000 כדורי 5.56 מ"מ , אותם העביר לעורר תמורת סכום של 3500 ש"ח. בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירות בנשק והתפרצות לבנין. באישום נוסף נטען כי העורר נכנס לשטח צבאי ללא היתר.

עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. במהלך הדיון באותה בקשה לא היתה מחלוקת בשאלת קיומן של ראיות לכאורה, כאשר במרכזן עומדת עדותו המפלילה של החייל. חרף זאת, נתבקש שחרור העורר לחלופה מעצר שתלווה בפיקוח של אחרים, אולם בקשה זו נדחתה, ומכאן הערר שבפני.

נקודת המוצא היא, כמובן, קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר, ומאלו עולה כי לידיו הגיעה כמות גדולה של תחמושת (כ-5500 כדורי 5.56 מ"מ ), ולא ידוע מה עלה בגורלה, הואיל והעורר מכחיש מכל וכל את גרסתו המפלילה של החייל. נסיבות אלו, כל עוד לא הופרכו, מקימות חזקת מסוכנות מאין כמותה, ועל כן החזקתו של העורר במעצר כמו מתבקשת מאליה. מסקנה זו מתחייבת גם נוכח האמור בתסקירו של שרות המבחן, ומכאן דעתי כי בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לא נפל דבר המצדיק את התערבותי.

הערר נדחה.