בש"פ 4627/00 מדינת ישראל נ. מוסא אבו ניע

1.נגד המשיב הוגש כתב אישום, על פיו תקף את אשתו בביתם אשר בשועפט בשל החשש שהיא בוגדת בו. על פי המיוחס לו, הוא הכה אותה בגופה, בעט ברגליה ועקם את אצבעה. כתוצאה מתקיפתו אותה נגרמו למתלוננת סימנים אדומים בחזה, שטף דם בזרועותיה, בגבה התחתון ובירכה הימנית. בעת תקיפתו את אשתו היא היתה כחודש לאחר ניתוח קיסרי בו ילדה תאומים. באותה הזדמנות גם איים המשיב על המתלוננת כי ירצח אותה אם לא תלך מהבית עם שתי הבנות ואף חתך את חוט הטלפון שבבית. העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום הן תקיפה בנסיבות מחמירות ואיומים, לפי סעיפים 382(ג) ו192- לחוק העונשין, תשל"ז1977-.

2.עם הגשת כתב האישום בקשה התביעה את מעצר המשיב עד תום ההליכים. לא היתה מחלוקת לגבי קיום ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב. גם לא יכולה להיות מחלוקת לגבי קיומה של עילת מעצר. הדיון התמקד, על כן, בשאלת קיומה של חלופת מעצר. בקשר לכך התקבל גם תסקיר מעצר של קצין מבחן. לאחר שיקול כלל הנסיבות, החליט בית משפט השלום, תוך הסתמכות, בין היתר, על האמור בתסקיר המעצר, להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים.

על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קיבל את הערר והורה על שחרור העורר מהמעצר בתנאים אשר כוללים, בין היתר, את התנאי שיתגורר בריחוק של 300 מטר לפחות מבית המשפחה ולא יתקרב לבית בו מתגוררת אשתו ולא יצור עמה כל מגע. מהחלטת בית המשפט המחוזי עולה, שתרמו להחלטתו מספר נימוקים. האחד הוא, שזה מעצרו הראשון של המשיב, ויש להניח שלמד את לקחו. נימוק אחר הוא, שאשתו של המשיב, המתלוננת, נסתה בטיעון בפני בית המשפט להקל בחלקו של העורר ואף בקשה שישוחרר מהמעצר, כי, לדעתה, אין הוא מסוכן.

3.הנני סבור, שבנסיבות המקרה שחרורו של המשיב יש עמו סיכון לציבור, ובעיקר למתלוננת, ומטעם זה לא היה מקום להורות על שחרורו מהמעצר. ראוי בקשר לכך להדגיש את העובדות והנימוקים הבאים:

א.כעולה מהודעה שמסרה אשת המשיב במשטרה, איים עליה המשיב בעבר מספר פעמים כי ירצח אותה. עוד סיפרה, כי בעבר, עקב חשש מפני אלימותו, הורחק על פי צו שופט למספר חודשים מביתו. איומים אלה, על רקע אלימותו כלפי אשתו, וחשדו כאילו היא בוגדת בו, מולידים חשש ברור וממשי שהמשיב עלול לחזור ולתקוף את המתלוננת על כל התוצאות האפשריות לתקיפה כזו. אציין בהקשר זה, שלא היה מקום לקבל מילולית את דברי האשה בבית המשפט כאשר בקשה לסייע לבעלה. כפי שהוברר, דבריה לא עולים בקנה אחד עם גירסה קודמת שלה, ונסיבות אמירת הדברים על ידה נותנות יסוד להניח שדבריה הינם תוצאה של אותה הרגשה סותרת המתרוצצת בקרבם של קורבנות אלימות במשפחה, כשמצד אחד הם מתלוננים על הפגיעה בהם ומצד שני הם מנסים לגונן ולשמור על התא המשפחתי.

ב.מתסקיר המעצר שהוגש על ידי שירות המבחן, ניתן ללמוד על רקע העבר של בני הזוג. עבר זה כולל תלונות חוזרות ונשנות מצד האשה על אלימות המשיב כלפיה, ופניה שלה לעזרה אל רשויות הרווחה. מסתבר, שהמשיב גם מתמכר לסם מסוכן. עוד יודעים אנו מהתסקיר, שהמשיב נשלח בעבר לבדיקה פסיכיאטרית ותוצאותיה מלמדות על סף גירוי נמוך אצל המשיב, שהוא בעל אפקט חשדני, מחשבות שוא של קנאה ורדיפה. מסקנת קצינת המבחן היא, שהמשיב עלול להיות מסוכן לסביבתו, ובעיקר לאשתו, ובשל כך לא היתה בפני קצינת המבחן המלצה לחלופת מעצר.

בנסיבות אלה, כשהמשיב חוזר ותוקף את אשתו זמן קצר אחרי לידה שהיתה כרוכה בניתוח, חוזר ומאיים על חייה, מתבקשת המסקנה בדבר קיום חשש ממשי ביותר שהוא עלול לחזור ולפגוע באשתו.

על סמך כל האמור לעיל, הוחלט לקבל את הערר ולהורות שהמשיב יהיה במעצר עד תום ההלכיים נגדו בת"פ 2111/00 של בית משפט השלום בירושלים, כפי שהודע לבעלי הדין עם תום שמיעת הערר.