בש"פ 4649/97 מנחם גל נ. בנק לאומי לישראל בע"מ

1.ראש ההוצאה לפועל בחיפה דחה את בקשתם של המבקשים לעכב את הליכי המימוש של "שטר משכון והמחאת זכויות חוזיות" (להלן- "שטר המשכון"), לפיו משכנו לטובת המשיב את זכויותיהם בדירה המשמשת למגוריהם, לרבות הליכי הפינוי. המבקשים בקשו להרשות להם לערער על החלטתו לפני בית המשפט המחוזי בחיפה והדיון בבקשתם נקבע ליום 15.10.97.

בית המשפט המחוזי נעתר לבקשתם של המבקשים לעכב את הליכי המימוש והפינוי עד להחלטה בבקשתם להרשות ערעור בתנאי שיפקידו בקופת בית המשפט סך 200,000 ש"ח. על תנאי זה בקשו המבקשים להרשות להם לערער. כן בקשו לעכב את ההליכים עד להחלטה בבקשה.המשיב השיב על הבקשה לעכב את הבצוע עד להחלטה בבקשה, כפי שנצטווה.

2.טענתם העיקרית של המבקשים היא שהמשיב לא דאג להם "לסידור חלוף ו/או מקום מגורים הן על ידי המצאת דירה אחרת ו/או בכל דרך אחרת כמצוות החוק". בטענה זאת אין ממש. כפי שנאמר בשטר המשכון:

" הממשכן מסכים ומצהיר בזה שלא יהיה מוגן לפי הוראות סעיף 33 (א) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב) תשל"ב - 1972 או לפי סעיפים 38 ו/או 39 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, או לפי הוראת כל דין שתבוא במקום או בנוסף להם".

אכן, בפסק דיני ברע"א 1132/97 פי.אף. איי אסטבלישמנט נ. יונה רוזנר ואח', פ"ד מ"ט 5, 215, עמדתי על כך שהסרת הגנת דירת המגורים, לפי סעיף 38 (ג) לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז - 1967, "מותנית בכך שהדבר ייאמר בשטר המשכנתא בלשון מפורשת תוך אזכור מספרו של הסעיף "(שם בעמ' 218) אולם, כפי שראינו, יצא המשיב ידי חובתו בענין זה.

3.לפיכך אני דוחה את הבקשה להרשות ערעור, בלי לבקש תשובה נוספת עליה בנפרד. ממילא מתבטל הצו הארעי בדבר עכוב הביצוע שניתן בהחלטתי מיום 28.7.97.