בש"פ 4663/03 מדינת ישראל נ. סלמאן נסראלדין

לפניי בקשת המדינה להאריך, בחמישית, את מעצרם של שלושת המשיבים, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

בכתב-אישום שהוגש נגד המשיבים ביום 17.9.01 יוחסה להם עבירת רצח בכוונה תחילה. המשיבים הם בני משפחה אחת, מתושבי הכפר כיסרא. על-פי הנטען בכתב-האישום היו המשיבים מעורבים בתיגרה אלימה, בין משפחתם לבין בני משפחה אחרת בכפר, וכי סמוך לאחר שהתיגרה שככה תקפו המשיבים אחד מבני המשפחה היריבה, היכו אותו באלות וברזלים ודקרו אותו בסכין. כתוצאה מכך נפטר.

עם האשמתם, כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על מעצרם של שלושת המשיבים עד לתום בירור המשפט. אלא שבירור המשפט התארך ובית משפט זה נענה וחזר ונענה, ארבע פעמים קודמות, לבקשת המדינה והאריך את מעצרם של המשיבים, מדי פעם בתשעים ימים נוספים. בינתיים הסתיימה פרשת הראיות של התביעה, וכן סיים בית המשפט המחוזי לשמוע את עדויותיהם של שלושת המשיבים. להמשך הבירור נקבעו ארבע ישיבות נוספות (שלוש מהן בחודש יוני ואחת בחודש יולי). המדינה מבקשת להאריך את מעצרם של המשיבים פעם נוספת, ואילו הסניגורים מתנגדים לבקשה בטענה שהמשפט עודנו רחוק מסיומו, כי בנסיבות העניין אין עוד הצדקה להחזיק את המשיבים במעצר ומן הראוי להניח להם להשתחרר בתנאים מגבילים. הסניגורים מדגישים כי במסגרת פרשת ההגנה בדעתם להשמיע יותר מעשרים עדים; כי ארבע הישיבות הקבועות עתה בוודאי לא תספקנה לשמיעת כל העדים; ועל-פי הניסיון עתיד המשך הבירור להידחות עד לאחר פגרת בתי המשפט.

על רקע טיעון זה, שלבאת-כוח המבקשת לא היו נתונים שבכוחם לסתור אותו, הצעתי לבאת-כוח המבקשת לבוא בדברים עם הסניגורים, שמא יעלה בידי הצדדים להגיע לכלל הסכמה לשחרורם של המשיבים בתנאי חלופה ראויה לשמה, שיהיה בה כדי להשיג את מטרת המעצר. לאחר הישיבה קיבלתי הודעה בכתב מטעם המבקשת כי המדינה עומדת על בקשתה להארכת המעצר ואינה רואה אפשרות לבחינת חלופה. בהודעה נאמר כי האווירה בכפרם של המשיבים עודנה דרוכה ויש חשש ממשי ששחרור המשיבים יביא להתלקחות מחודשת. עוד נטען, וזאת על יסוד היוועצות עם באת-כוח התביעה המנהלת את המשפט בערכאה הראשונה, כי על-פי הערכתה פרשת ההגנה לא תארך זמן כה רב וכן כי בית המשפט המחוזי עשוי להמשיך בניהולו של משפט זה גם בתקופת הפגרה. באי-כוח המשיבים הגיבו בכתב על הודעת באת-כוח המדינה. בהסתמכם על החלטת השופטת פרוקצ'יה בבש"פ 2970/03, שלפיה שוחרר ממעצר נאשם אחר מבני משפחת המשיבים, שאף לו יוחסה עבירת רצח של בן המשפחה היריבה באותה תיגרה, כפרו הסניגורים בצדקת ההערכה ששחרורם ממעצר של המשיבים עלול לגרום להתלקחות מחודשת בכפר. הסניגורים חלקו גם על הערכתה של התובעת בערכאה הראשונה, ביחס לאורכה הצפוי של פרשת ההגנה וביחס לאפשרות שבית המשפט המחוזי יראה מקום להועיד לבירורו של משפט זה ישיבות נוספות בתקופת פגרת בתי המשפט.

כשלעצמי אני סבור כי הסכנה הכרוכה בשחרורם ממעצר של המשיבים לא פגה וספק אם התמעטה. בשל מסוכנותם מצא בית משפט זה צידוק להאריך את מעצרם, מעבר לתקופת המעצר הסטטוטורית, ארבע פעמים. על יסודו של אותו צידוק נראה לי נכון להאריך את מעצרם, כבקשת המדינה, גם בפעם הזאת. בהקשר זה יצוין כי קורות ניהולו של משפט המשיבים אינן דומות לקורות ניהולו של המשפט בו נאשם העורר בבש"פ 2976/03. על כן, אין בהחלטת השופטת פרוקצ'יה לשחרר ממעצר את העורר ההוא, כדי להוביל להחלטה זהה בעניינם של המשיבים. עם זאת אני מוצא טעם להדגיש כי נכונותו של בית משפט זה לשוב ולהאריך את מעצרם של המשיבים בעתיד ראוי שתהיה מותנית בכך שבית המשפט המחוזי יעשה מבעוד מועד את כל התיאומים הנחוצים לסיומו של המשפט במועד קרוב ככל האפשר. ייטיב, כמובן, בית המשפט לעשות אם יקדיש לבירורו של המשפט גם מועדים בתקופת הפגרה. מכל מקום, מן הראוי שיקבע מעתה את כל המועדים שלפי הערכתו יידרשו לסיום שמיעת הראיות והסיכומים, ככל שיהיה בידו להעריך את הזמן הנדרש לכך על יסוד הנתונים שיספקו לו פרקליטי המשיבים.

בנתון להערה זו אני מקבל את בקשת המדינה ומאריך את מעצרם של שלושת המשיבים בתשעים ימים נוספים, שמניינם מיום 11.6.03, או עד למתן פסק-דין במשפטם בת.פ.ח. 348/01 של בית המשפט המחוזי בחיפה, לפי המוקדם מבין המועדים.