בש"פ 4714/11גונדו ספיאשווילי נ. מדינת ישראל

1.

המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בתל אביב כתב אישום בו מואשם העורר בביצוע עבירות של קשירת קשר לפשע, כניסה למקום מגורים, שוד בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. עם הגשתו של כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. מכאן הערר שבפניי.

2.

כתב האישום מתאר אירועים שהתרחשו ביום 3.4.2011, בשעות הבוקר. אדם מסויים דפק על דלת הדירה בה מתגוררת המתלוננת, שהינה ילידת שנת 1929. האדם שדפק על הדלת ביקש לעשות שימוש במכשיר הטלפון בביתה של המתלוננת והיא אכן איפשרה לו להיכנס לדירתה. האדם נכנס לדירה וקרע את חוט הטלפון. מייד אחר כך, נכנס אדם נוסף שתפס את המתלוננת בכתפיה והשליכה לרצפה. לפי כתב האישום, האדם שנכנס מאוחר יותר לדירה היכה את המתלוננת. עוד נטען בכתב האישום כי האדם שהתדפק על הדלת נטל בכוח מדירת המתלוננת תכשיטים שונים. לפי המסופר בכתב האישום, איבדה המתלוננת את הכרתה, נגרמו לה חבלות שונות, כולל שבר באחת החוליות שבחוט השדרה. לגירסת המשיבה, העורר היה זה שהתדפק על הדלת. לפי הנטען בכתב האישום, התגורר העורר בשכנות למתלוננת במשך תקופה של כשנה, עד כשישה חודשים לפני האירוע המתואר.

3.

המתלוננת זיהתה את העורר כמי שהיה השכן שלה וכזה שהתדפק על הדלת ושדד אותה יחד עם האדם הנוסף שנכנס לדירה בעקבות העורר. הסניגורים המלומדים לא חלקו בבית המשפט המחוזי וכן בפניי על כך שקיימות ראיות לכאורה. עם זאת, לטענתם הראיות אינן בעוצמה המצדיקה מעצר ובכל מקרה, ראוי היה לבקש משירות המבחן כי יוגש תסקיר.

4.

לדעתי, צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי קיימות ראיות לכאורה ברמה המצדיקה מעצר עד תום ההליכים. הזיהוי על ידי המתלוננת הינו בעל משקל משמעותי, בין היתר, על רקע הנתון בדבר השכנות למתלוננת עד כחצי שנה לפני האירוע והעובדה שהסכימה כי ייכנס לדירתה לשם ביצוע שיחת טלפון. אפשר שבנסיבות אחרות ראוי היה לבדוק חלופה למעצר על רקע הנתונים באשר לגילו של העורר, גיל 50, והיעדר עבר פלילי. עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שעסקינן בתושב זר השוהה בארץ. אומנם מדובר בנתין זר הנמצא בארץ באשרה, אך אפשרות היציאה מן הארץ בדרכים שונות הצדיקה את ההחלטה שלא לבקש כי יוגש תסקיר.

5.

אי לכך, אני דוחה את הערר.