בש"פ 4720/04 רוברט סשה מישייב נ. מדינת ישראל

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת ערעור. הבקשה הוגשה ביום 9.5.04. פסק הדין נשוא הבקשה ניתן לפני כשנה, ביום 10.6.03. לא הוסבר מדוע השתהתה הגשת הבקשה משך זמן כה רב. בנסיבות אלה, יש ממש בטענת המשיבה, כי אין ההליך מגלה עילה מספקת למתן ארכה. אכן, על פי הגישה הנוהגת בכגון דא מאז קבלת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קיימת נטייה להעתר לבקשות ארכה מטעם נאשמים, נוכח מעמדה החוקתי של הזכות לחירות (ראו בש"פ 822/99 שכטר נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(1) 1). עם זאת, גם במסגרת גישה זו נבחנת מידת האיחור והסיבה שניתנה לה, וככל שמידת האיחור רבה יותר, כך נדרש טעם משמעותי יותר המצדיק מתן ארכה (ראו בש"פ 1972/99 איתי נ' מדינת ישראל, דינים עליון נז 715). במקרה זה, מידת האיחור רבה, כמוסבר, ולא ניתן לה טעם של ממש.

הבקשה נדחית.