בש"פ 4722/08 מדינת ישראל נ. מוחמד אבו אל הווא

א.

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, בתשעים ימים מיום 5.6.08 או עד מתן פסק דין בת"פ 8261/07 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ב.

ביום 5.9.07 הוגש כתב אישום נגד המשיב ונגד אחיו, המייחס למשיב עבירת חבלה בכוונה מחמירה ועבירת נסיון לפציעה בנשק קר. בתמצית, נטען כי המשיב ואחיו תקפו אדם פלוני (להלן המתלונן ), בניסיון לגבות ממנו חוב – בידיהם, בסכין, בקרש ובמוט ברזל. נטען כי כתוצאה מן התקרית התמוטט המתלונן ונשברו שתי ידיו.

ג.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נתבקשה הארכת מעצרם של המשיב ושל אחיו עד תום ההליכים. בעניינו של המשיב הוסכם על קיומן של ראיות לכאורה ועילת מעצר. לאחר שהוגשו תסקירי מעצר, הורה בית המשפט ביום 20.9.07 (מפי השופטת צפת) על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, ועל שחרור אחיו לחלופת מעצר. נקבע כי חלופת המעצר המוצעת – בית הוריו של המשיב – אין בה כדי לתת מענה הולם לסיכון הנשקף ממנו; וכי אין אפשרות לבצע איזוק אלקטרוני באזור הרלבנטי (שכונת א-טור בירושלים). עוד התחשב בית המשפט בעברו הפלילי של המשיב.

ד.

כתב אישום הוקרא ביום 23.9.07. ביום 28.10.7 כפר המשיב במרבית העובדות הנטענות בכתב האישום. שתי ישיבות הוכחות התקיימו בתיק, בהן העידו המתלונן ועד נוסף. דחיות נבעו במיוחד מאי התיצבותם של עדים ומבקשת דחיה בשל שירות מילואים על-ידי בא-כוח נאשם 1. ישיבות נוספות קבועות לימים 2.7.08 ו-6.7.08, בהן אמורות להישמע סופה של פרשת התביעה ופרשת ההגנה.

ה.

(1) בבקשה הנוכחית בדיון נטען כי נוכח מסוכנותו של המשיב, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו, מן התסקירים שהוגשו בעניינו ומעברו הפלילי, אין בחלופת מעצר כדי לנטרל את מסוכנותו, שלא קהתה. אשר להתנהלות המשפט, התביעה ערה לכך שהקצב לא היה משביע רצון מטעמים שנמנו, אך מאמינה היא כי פרשת התביעה וההגנה יוכלו להסתיים בתאריכים שנקבעו. עוד נאמר, כי שחרור האח בערובה, נבע מגילו הצעיר – יליד 1988 – ועברו הנקי, ואילו למשיב – יליד 1982 – עבר פלילי, לרבות באלימות.

(2) בא כוחו המלומד של המשיב טען, כי דחיות הדיון שלא היו באשמת המשיב, כי עברו האלים הוא ישן יחסית וכי אין לפקוד עליו היעדר אפשרות לאיזוק אלקטרוני, ואשר על כן משתנים האיזונים כתום תשעה חודשים לטובתו.

ו.

(1) עיינתי בתסקירים וברישום הפלילי. בתסקיר מיום 16.10.07 מתואר המשיב כבעל רמת סיכון גבוהה לחזרה להתנהגות פורצת גבולות; בתסקיר מיום 6.11.07 נאמר, כי החלופות בקרב המשפחה אינן יכולות לשלב איזוק אלקטרוני בשל מיקומה (אל-טור במזרח ירושלים), וגם הוטל ספק ביכולת המשיב לעמוד בגבולות שתציב המשפחה, וצוין כי יש לבחון חלופת מעצר של גורם מפקח וסמכותי, יחד עם איזוק אלקטרוני. בתסקיר מ-28.11.07 תוארה חלופה בבית האחות, אף כי צוין כי אין אפשרות לאיזוק אלקטרוני, ולכן לא באה המלצה.

(2) רישומו הפלילי של המשיב ראשיתו בשוד מזוין ב-1999 – בגיל 17 – שעליו נדון לשלושים חודשי מאסר, והמשכו בשנת 2000 בהחזקת סכין למטרה לא כשרה, עליה נדון למאסר על תנאי, וכן (בשנת 2001) פריצה לרכב וניסיון לגניבתו, החזקת אגרופן וחבלה ברכב (עליהן נדון ב-2004 למאסר למשך 9 חודשים ו-15 יום (כולל הפעלה של מאסר על תנאי)); ב-2004 עבר עבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית, עליה נדון ב-2005 למאסר שבוע ולמאסר על תנאי. כל אלה בטרם העבירה הנוכחית.

ז.

במשפט דנא ישנם 6 עדים, מתוכם 3 עדים שאינם אנשי משטרה או רפואה, ועל כן צריך היה להסתיים תוך זמן קצר יחסית, והדברים נאמרים מבלי לפגוע בבית המשפט קמא ולתלות בו את הנסיבות, לרבות אי התיצבות עדים ומילואים וניסיון לקבוע

מועדים. מנגד, למשיב עבר מכביד בהחלט, וקשה היה ליתן בו אמון, לא כל שכן בהיעדר חלופות הכוללות איזוק אלקטרוני. מכל מקום, סבורני כי בנסיבות אין מנוס מהארכה כדי לאפשר לבית המשפט המחוזי לסיים את התיק בהקדם האפשרי, ככל הניתן עוד בטרם הפגרה, וכדי שלא תתבקש הארכה נוספת. על פי לוח הזמנים הקיים הדבר אפשרי לכאורה, אם גם לא בקלות; ופשיטא שעל התביעה לעשות כל מאמץ להבטיח הופעת עדיה, ואם יש לה חשש לאי הופעה, גם לפנות ולבקש מבית המשפט צוי הבאה. אני מאריך את המעצר ב-45 יום מיום 5.6.08, בהתאם לאמור.