החלטהעליון2 עמודיםנכלל בחיפוש

בש"פ 6118/08 מדינת ישראל נ. מוחמד אבו אל הווא

ניתן ביום

בקצרה

מעצרים · הארכת מעצר עד תום ההליכיםבקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, שהוגשה לבית המשפט העליון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט העליון דן בבקשה שנייה להארכת מעצרו של משיב המואשם בחבלה בכוונה מחמירה ובניסיון לפגיעה בנשק קר. נקבע כי לנוכח קצב ניהול המשפט, מספר העדים הקטן וטיב העבירות, אין מקום להארכה נוספת של המעצר מעבר לתקופה קצרה. המשיב הורה לשחרור לחלופת מעצר שתיקבע בבית המשפט המחוזי.

העובדות

המשיב ואחיו מואשמים בחבלה בכוונה מחמירה וניסיון לפגיעה בנשק קר, בנסיבות של גביית חוב בכוח. בית המשפט המחוזי הורה על מעצרו של המשיב עד תום משפטו, ואחיו שוחרר לחלופת מעצר. מאז ההארכה הקודמת נערכה ישיבה אחת לשמיעת הוכחות, ודיון שנקבע נדחה עקב פציעת השופטת.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום להארכה נוספת של מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בנסיבות קצב הדיונים בבית המשפט המחוזי?
  2. 2.האם יש לשחרר את המשיב לחלופת מעצר בשל התמשכות המשפט וטיבן של העבירות המיוחסות לו?

הלכות

  1. 1

    בנסיבות שבהן קצב ניהול המשפט אינו מצדיק המשך מעצר, ובשים לב לכך שאין מדובר בעבירות החמורות ביותר ובהליך מורכב, יש מקום לשחרור לחלופת מעצר.

    ״צירופם יחדיו של הנתונים שתיארתי לעיל בכל הנוגע להתנהלות המשפט, על רקע העבירות, מובילני לתוצאה לפיה הגיעה העת לשחרור בתנאים.״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • הארכת מעצר
  • חלופת מעצר
  • חבלה בכוונה מחמירה
  • ניסיון לפגיעה בנשק קר
  • שמיעת הוכחות
  • תסקיר מעצר

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בש"פ

6118/08

בפני:

כבוד השופט א' גרוניס

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

מוחמד אבו אל הווא

בקשה להארכת מעצר

תאריך הישיבה:

י' בתמוז התשס"ח

(13.7.08)

בשם המבקשת:

עו"ד י' חמודות

בשם המשיב:

עו"ד מ' נסאר

החלטה

1.

המבקשת עותרת להארכת מעצרו של המשיב, בהתאם לסעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.

2.

המשיב ואחיו עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. הם מואשמים בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה וניסיון לפגיעה בנשק קר. כתב האישום הוגש ביום 5.9.2007. נטען בו כי המשיב ואחיו ביקשו לגבות חוב שהגיע להם. הם עשו כן תוך שימוש בכוח כלפי החייב. השניים תקפו את החייב וחבלו בו בצורה קשה, תוך שהם עושים שימוש בסכין, בקרש, במוט ברזל וכן בידיהם. כתוצאה מן המכות נשברו שתי ידיו של הנפגע. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המבקשת לעצור את המשיב עד תום משפטו ואילו אחיו שוחרר לחלופת מעצר. ההבחנה בין השניים נבעה מכך שתסקיר המעצר בעניינו של המשיב היה שלילי וכן לאור עברו הפלילי של המשיב.

3.

הבקשה שבפניי הינה בקשה שנייה להארכת מעצר. ביום 1.6.2008 הוחלט בבית משפט זה (בש"פ 4722/08 מפי חברי השופט א' רובינשטיין) להאריך את המעצר ב-45 ימים. מתברר, כי עד כה נערכו שלוש ישיבות לשמיעת הוכחות. ישיבה אחת מתוך השלוש נתקיימה לאחר שניתנה החלטת ההארכה הראשונה. ביום 10.7.2008 היה אמור להיערך דיון הוכחות. בדיון הצפוי הייתה המבקשת אמורה לסיים את הבאת ראיותיה וכן אמורה הייתה להישמע פרשת ההגנה. דיון זה בוטל בשל פציעה של השופטת היושבת לדין. בסיומו של הדיון שנערך בפניי ביום 13.7.2008, ביקשתי תשובה לשאלה האם נקבעו מועדי שמיעה בערכאה הדיונית. המבקשת נתנה הודעה בכתב לפיה נקבע דיון המשך ליום 23.9.2008 למשך שעתיים.

4.

נראה לי כי בנסיבות המתוארות אין מקום להארכה נוספת של המעצר. העבירות המיוחסות למשיב ולאחיו חמורות הן. אף הנסיבות כעולה מכתב האישום מצביעות על חומרה. יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מכך שאין עסקינן בעבירות החמורות ביותר בספר החוקים. הנתונים שבכתב האישום בכל הנוגע למספר העדים - פחות מעשרה - מצביעים על כך שאין מדובר בהליך מורכב ומסובך. לעת הזאת קבועה ישיבת הוכחות נוספת שאמורה להימשך שעתיים. כנראה, שיהא צורך בדיון נוסף בפני הערכאה הדיונית. כמעט ודאי הוא שהכרעת הדין לא תינתן במהלך חודש ספטמבר הקרוב. צירופם יחדיו של הנתונים שתיארתי לעיל בכל הנוגע להתנהלות המשפט, על רקע העבירות, מובילני לתוצאה לפיה הגיעה העת לשחרור בתנאים.

5.

אשר על כן, הנני מחליט כי המשיב ישוחרר לחלופת מעצר שתיקבע על ידי בית המשפט המחוזי במהלך 20 הימים הקרובים. מעצרו של המשיב יוארך לתקופה של 20 ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ט בתמוז

התשס"ח (22.7.2008).

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

הלכות

  1. 1בנסיבות שבהן קצב ניהול המשפט אינו מצדיק המשך מעצר, ובשים לב לכך שאין מדובר בעבירות החמורות ביותר ובהליך מורכב, יש מקום לשחרור לחלופת מעצר.