בש"פ 4744/15 מדינת ישראל נ. חאלד ג'בארין

1.

בקשה רביעית להארכת מעצרו של המשיב, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה –מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים ).

2.

נגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של רצח בכוונה תחילה, קשירת קשר לפשע, והחזקה ונשיאה של נשק שלא כדין. עובדות המקרה והשתלשלות העניינים פורטו בהחלטתו של השופט ח' מלצר בבש"פ 148/15, מיום 19.4.2015, ויתוארו כאן בתמצית.

על פי כתב האישום, קשר המשיב קֶשֶר עם אדם נוסף, להמית את הזמר שפיק (כבהא) מסאלחה (להלן: המנוח ). בתאריך 23.10.2013, רכבו המשיב וחברו על קטנוע בעקבות רִכבּוֹ של המנוח, עקפו אותו, וירו לעברו מספר כדורים שגרמו למותו.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה מיום 19.2.2014, הורה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' ליפשיץ), בהסכמת המשיב, על מעצרו עד לתום ההליכים בעניינו.

3.

בחלוף תשעה חודשים מיום מעצרו של המשיב, ובהסכמתו, הוארך מעצרו בתשעים ימים נוספים (בש"פ 6905/14). משהתמשך מעצרו של המשיב, הוגשה בקשה נוספת להארכת מעצר. בהחלטה מיום 19.4.2015, נעתר בית המשפט (השופט ח' מלצר) לבקשה, והורה על הארכת מעצרו של המשיב, נוכח המסוכנות הנשקפת ממנו ובהעדר חלופת מעצר. יחד עם זאת, נמתחה בהחלטה זו ביקורת חריפה על התנהלותם של גורמי התביעה בעניינו של המשיב. נוכח מחדלים לכאורה של המבקשת בהעברת חומרי החקירה למשיב, אשר גרמו עיכובים רבים, נקבע כי ראוי יהיה לבחון את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר הדוקה ביותר (בש"פ 148/15).

גם הארכת המעצר השניה הגיעה לסיומה, ובקשה שלישית להארכת מעצר הוגשה. במסגרת הדיון בבקשה זו, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, אשר לא המליץ על שחרורו של המשיב לחלופת המעצר המוצעת. בנסיבות אלה ולאחר שבמשך זמן מה התנהל בין הצדדים משא ומתן להסדר טיעון, שלא צלח, הסכים המשיב להארכת מעצרו, וכך הורה בית המשפט (השופט מ' מזוז), בהחלטתו מיום 2.7.2015 (בש"פ 2407/15).

4.

ההליכים בתיק העיקרי : הקראת כתב האישום נערכה ביום 3.2.2014. מאז, חלו עיכובים רבים בהליך, חלקם בשל הסדרת ייצוגו של המשיב ולימוד חומר החקירה על-ידי בא-כוחו, בהמשך, הוחלף ייצוגו של המשיב, ונתברר כי חומרי חקירה רבים לא הועברו לידי ההגנה, מה שהביא לביטולם של דיוני הוכחות. בהמשך אירעו דחיות נוספות, פעם בגין מחלתו של בא-כוח המשיב, ופעמים נוספות בשל ניסיונות הידברות של הצדדים במטרה להגיע להסדר טיעון. רק ביום 1.4.2015, בחלוף כ-14 חודשים מיום ההקראה, ניתן מענה לכתב האישום, והמשיב הכחיש את מעורבותו באירוע. במהלך החודשים אפריל-יוני 2015, החל בית המשפט לשמוע את העדים, ובסך הכל התקיימו תשעה דיוני הוכחות ונשמעו כ-15 עדים. שישה מועדים נוספים נקבעו לחודש נובמבר 2015.

ביום 28.8.2015, הגישה המבקשת בקשה במסגרת התיק העיקרי לקביעת מועדים נוספים לשמיעת הוכחות, על מנת לקדם את שמיעת התיק. בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ר' שפירא) מאותו יום, נאמר כי לא ניתן לקבוע מועדים נוספים לפני חודש מרץ 2016.

5.

בבקשה שלפניי נטען כי המעשים המיוחסים למשיב בכתב אישום מלמדים על מסוכנותו המובהקת. הודגש כי המשיב קשר לקשר להמית אדם בשל עניין פעוט, וכי תכנון המעשה היה מפורט ומדוקדק. לשיטתה של המבקשת, מסוכנותו של המשיב מתחזקת נוכח עברו הפלילי, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בעבירות אלימות. עוד נטען, כי תסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המשיב, מלמד גם הוא על היעדר אפשרות לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, בפרט נוכח מסוכנותו הניכרת. לפיכך התבקשתי להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים.

בדיון שנערך בבקשה, טענה באת-כוח המבקשת, כי המדינה ערוכה לקיים דיוני הוכחות בכל מועד שייקבע, לרבות במועדים לא שגרתיים, על מנת לתרום לקידום ההליך. הובהר, כי כל חומר החקירה הרלוונטי בתיק הועבר לידי ההגנה.

6.

הרציונלים והשיקולים שבבסיס סעיף 62 לחוק המעצרים ידועים, ונזכרים בפסיקה במאות ההחלטות שניתנו במסגרת זו. ענייננו במלאכת איזונים בין האינטרסים הנוגדים של חזקת החפות והזכות לחירות של הנאשם מול מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם אם ישוחרר, כאשר השיקולים הצריכים לעניין הם: קצב התנהלות המשפט; המסוכנות הנשקפת מהנאשם לציבור בכלל ולקורבנותיו בפרט; החשש מפני הימלטות הנאשם ושיבוש הליכי המשפט. בין השיקול של מסוכנות הנאשם לבין חלוף הזמן קיימת "מקבילית כוחות" וככל שההליך המשפטי מתארך, כך גובר אינטרס החירות של הנאשם וגוברת חזקת החפות ממנה הוא נהנה ביחס לאינטרס של שלום הציבור וביטחונו. עם זאת, הדגישה הפסיקה, כי חלוף הזמן כשלעצמו לא מאיין את משקל האינטרסים הציבוריים, ועל בית המשפט לבחון את התמונה בכללותה, על רקע השיקולים הנוספים.

7.

ענייננו בפרשת רצח, ומסוכנותו של המשיב נלמדת מחומרת המעשים המיוחסים לו ומנסיבות ביצועם, מסוכנות המתעצמת נוכח עברו הפלילי של המשיב, הכולל גם עבירות סמים ואלימות, עוד מתקופת היותו נער. לכך יש להוסיף את התרשמותו של שירות המבחן מהמשיב ומהמסוכנות הנשקפת ממנו, ואת החשש שהביעה משפחת הקרבן משחרורו, כפי שמשתקף בתסקיר שירות המבחן ומהחלטתו הנ"ל של השופט מלצר.

8.

במצב הדברים הרגיל, די היה בכך כדי לסתום את הגולל על שחרורו של המשיב, הגם שבהארכה רביעית עסקינן. אלא שעניינו במקרה חריג, בו אין מחלוקת כי חלק הארי של העיכוב בבירור התיק רובץ לפתחה של התביעה, ועמד על כך השופט מלצר בהחלטתו הנ"ל:

"בהקשר זה אעיר כי לא יעלה על הדעת מצב שבו לא מועברים להגנה חומרי חקירה מהתיק, לא כל שכן כאלה הנפרסים על פני אלפי עמודים ואף כוללים לכאורה ראיות חשובות, שעשויות להיות מהותיות ביותר להגנה, כגון: הודעות של עדים ושל המשיב עצמו וראיות פורנזיות. בהקשר זה אעיר עוד כי אף אם אתעלם ממחדלה הראשוני של התביעה בהעברת החומרים הנ"ל ובמסירת רשימה תקינה של חומרי חקירה, הרי שגם לאחר שבא-כוח המשיב הצביע על הבעיה האמורה – נדרשה למדינה כחצי שנה(!) לשם השלמת החומרים, כאשר במהלך תקופה זו נטען במספר הזדמנויות כי כל החומר נמסר, ואף הועלו לעיתים טענות שחומרים שלא הועברו אינם מהותיים. עתה יש הודיה מטעם המדינה בטענות ההגנה בהקשר זה ונמסר כי המחדלים רובצים לפתחה של המשטרה, שלא יִדעה כראוי את הפרקליטות בדבר הימצאותם של החומרים האמורים".

בשל מחדלים אלה, סבר השופט מלצר, כבר בהארכת המעצר השנייה, כי יש לבחון האפשרות לחלופות מעצר הדוקות. לא למותר לציין כי לטענת ב"כ המשיב, גם כיום טרם הועברו לו חומרי חקירה מהותיים מתוך התיק של השותף לעבירה, המתנהל במקביל, וכפי שהתרשמתי, דומה כי יש ממש בטענה זו.

9.

זאת ועוד. כעת, לאור החלטת המותב הדן בעניינו של המשיב, לפיה מועדים נוספים ייקבעו רק מחודש מרץ 2016 ואילך, ובהתחשב במספר הרב של העדים (עוד כ-150 עדים), ברי כבר כעת כי עוד לפני חידוש המשך שמיעת הראיות בעניינו של המשיב (לאחר שיסתיימו מועדי שמיעת הראיות שנקבעו כבר לחודש נובמבר), יהיה צורך בשתי ארכות נוספות, שלא לדבר על עוד מספר ארכות שתידרשנה במהלך שמיעת הראיות, וכידוע, באיזון האינטרסים במסגרת סעיף 62, יש לקחת בחשבון את הצפי להתמשכות ההליכים בתיק העיקרי. איני רואה טעם לדחוק בבית משפט קמא בקריאה או בהנחייה להקדים את מועדי הדיון, באשר העומס על בתי המשפט הוא מן המפורסמות, והקדמת תאריכים לצורך תיק אחד, משמעה, בהכרח, דחיית דיונים בתיק אחר, ומכל מקום, חזקה על בית המשפט כי אם יומנו היה מאפשר לו, היה קובע מועדי דיון עוד לפני חודש מרץ.

10.

מתסקיר שירות המבחן עולה כי משפחת המשיב הצהירה כי בכוונתה לשכור דירה במקום מרוחק לשם חלופת מעצר, אך בשעתו לא הוצגה לשירות המבחן חלופה ממשית עם כתובת. עוד התרשם שירות המבחן כי אין בכוחן של בנות המשפחה, המפקחות המוצעות, כדי להבטיח את רמת הפיקוח הנדרשת והדיווח מצידן, נוכח נטייתן לבטא הגנת יתר כלפי המשיב. לאור זאת, הצהיר המשיב במהלך הדיון כי ככל שבית משפט זה יורה על חלופת מעצר, בדעתו להציג הסכם שכירות וכן להציע עוד שניים-שלושה מפקחים גברים.

11.

על רקע האמור לעיל, אני סבור כי הגיעה העת להורות על חלופת מעצר הדוקה בדמות מעצר באיזוק אלקטרוני, שיהא בה כדי להקהות עוקצה של מסוכנות ואת החשש מפני הימלטות ושיבוש הליכים. לאור ההוראות הרבות הקשורות בכך, ראוי כי הערכאה הדיונית היא שתסדיר את הליכי המעצר האלקטרוני על פי הוראות פרק ג'1 לחוק המעצרים. לכן, אני מורה על החזרת התיק ל בית המשפט המחוזי על מנת שיקיים את כל הפרוצדורה הצריכה לשם כך.

מקום הפיקוח יהיה ברדיוס של לפחות 50 ק"מ ממקום מגוריו של המשיב, ויתאפשר למשטרה לבקר בכל עת כדי לוודא קיום התנאים, כאשר עד למועד הישיבה שתקבע על ידי בית משפט קמא, יהא על המשיב להציג הסכם שכירות חתום. אל בנות המשפחה שהוצעו כמפקחות וכערבות יתווספו לפחות שני מפקחים-ערבים נוספים; המשיב יהיה כל העת בפיקוח צמוד של המפקחים; יופקד הסך של 50,000 ₪; כל אחד מהמפקחים יחתום על ערבות אישית בסך 100,000 ₪ ויובהר לו כי הערבות תחולט אם יפר המשיב את תנאי הפיקוח; כנגד המשיב יוצא צו עיכוב יציאה מן הארץ והוא יפקיד את דרכונו (ככל שהדבר טרם נעשה); ונאסר על המשיב ליצור קשר במישרין או בעקיפין עם מי מהמעורבים ועם מי מעדי התביעה.

למען הסר ספק, בית משפט קמא רשאי לפעול בגמישות וכחוכמתו בכל הקשור לתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני כאמור לעיל, לרבות החלפה/הוספה/הפחתה של מפקחים, ערבויות והגבלות, והכל על פי שיקול דעתו, לאחר שיתרשם ישירות מהמפקחים ושמיעת הצדדים.

12.

בכפוף לאמור לעיל, אני מאריך בשלב זה את מעצרו של המשיב, עד להחלטתו של בית משפט קמא ועד להחלטה אחרת.